קבוצה של תושבי השומרון חוסמת זה שבועיים לתנועת פלסטינים את הכביש בין היישוב חרמש לכפר יעבד, בין השאר באמצעות מכוניות. התושבים באזור דורשים נוכחות צבאית מוגברת בציר התנועה שבו נרצח תושב חרמש מאיר תמרי הי"ד.
תמרי, שהיה נשוי ואב לשניים, נורה במכוניתו סמוך לשער היישוב. מערכת הביטחון ממשיכה לנהל מרדף אחר המחבל, שכנראה נמלט לכפרים הפלסטיניים באזור. מאז הפיגוע עלתה הדרישה להחזיר מחסומים שהסירה מערכת הביטחון לפני יותר מעשור ולהשיב את הפיקוח הצבאי על הנעשה בכבישים, אלא שבצה"ל לא רואים צורך בכך בשלב הזה.
בתגובה, תושבים מצפון השומרון החליטו לא להמתין ולא להסתפק בבקשות בלבד, כאמור, וחסמו בעצמם את הצומת המרכזי לכניסת נוסעים פלסטינים.
"פה המחבל ביצע את הפיגוע, ודרך הציר הזה הוא ברח לכפרים", אומר מיכאל אביטן, תושב שקד, שמשתתף בחסימת הכביש. "אנחנו מחלקים את השעות, מנסים שכל הזמן תהיה פה נוכחות בצומת, בכל פעם קבוצה קטנה. לפעמים קורה שלא הצלחנו לכסות את כל שעות היממה. מגיעים לפה, יושבים, שותים קפה, מדליקים מדורה, מביאים אוכל, מפנקים את החיילים ומפגינים נוכחות.
"לא הכרתי את מאיר, אבל גדלתי פה. האזור הזה הוא חלק מהבית שלי, אני מכיר כמעט את כל מי שגר פה, ואנחנו פועלים כדי לשמור על הבית שלנו".
והצבא מאפשר את הפעילות הזאת?
"החיילים לא מתנגדים למה שאנחנו עושים. חלקם אפילו מעודדים זאת בשתיקה. מדי פעם יש קבוצה שאולי זה לא בא לה בטוב, והם שולחים את המג"בניקים – כי לחיילים אסור לאכוף את החוק מול האזרחים".
אביטן עצמו עוכב השבוע והוכנס לניידת משטרה כשהורה על דעת עצמו לנהג פלסטיני לחזור לכיוון הכפר ולא להיכנס לצומת. "באו מג"בניקים, שבאותו יום היו יותר נחרצים. צעקתי לאחד הערבים שיסתובב. מיד שני מג"בניקים באו אליי, חנקו אותי, קיפלו אותי, החזיקו אותי בניידת כחצי שעה ושחררו אותי".
אתה חוסם כביש למטרות ביטחוניות בלי שהוסמכת לכך.
"בשם הדמוקרטיה חסמו את איילון כמה פעמים, ולא אמרו להם כלום, אפילו הגנו עליהם. ברור לי שמה שאני עושה לא חוקי. אבל בשומרון אסור מה שבאיילון מותר? עדיף לי לעבור על החוק מאשר להסתכן שיהיו פיגועים, שיקפחו חיים של עוד אנשים שגרים פה".
לדברי אביטן, היעדרם של המתנדבים מורגש בשטח כשהם לא מצליחים למלא את המשמרות לאורך היממה. "השבוע היה פיגוע ירי מרכב חולף", הוא מספר. "הפעם הוא הסתיים בתוצאה אחרת, אבל במזל. נמשיך לעשות את זה עד שהצבא יחזיר את המחסומים בעצמו, ייכנס לכפרים, ינקה אותם מנשק.
"התעלמו ממה שקורה פה הרבה זמן, וקם כאן קן טרור שהוציא מחבלים לחדרה, לתל־אביב, לבני־ברק ולשומרון. פלסטינים מסתובבים פה חופשי עם כלי נשק ארוכים. לעבר היישוב שקד, אחד היישובים השקטים בשומרון, ירו שש־שבע פעמים בחצי השנה האחרונה. זה לא מצב שהצבא צריך לקבל. צריך לפעול מול המציאות הזו בכל הכוח".
איריס בקר, תושבת חרמש, חוסמת גם היא מעת לעת את הצומת. גם היא שותפה לדרישות ממערכת הביטחון: "אחרי הפיגוע המחסום הצבאי היה מאויש", היא מספרת, "אבל ליום אחד. יום לאחר מכן, עוד לפני ההלוויה, ראינו שהוא שוב פתוח. היינו בהלם. דואגים לחופש התנועה של הפלסטינים על חשבון הביטחון שלנו.
"רצחו אבא לשני ילדים, שכן שלנו, בפתח היישוב. בתיעוד הפיגוע רואים שהמחבלים לא מיהרו לברוח. אילו היה מוצב בצומת כוח צבאי, הוא היה יכול למנוע את הפיגוע או לתפוס את המחבל בזמן. לכן התחלנו לעשות את זה בעצמנו. הצטרפו אלינו תושבים ושכנים נוספים שמבינים עד כמה המצב הביטחוני דורש שינוי. יש פה אנשים שעברו פיגועים, איבדו בני משפחה, ומתוך הבנה של התמונה החלו לפעול".
מה אתם שומעים מהצבא?
"את ההסברים אנחנו מקבלים מדרג גבוה יחסית. אומרים לנו: אתם לא מבינים בביטחון, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, תנו לנו לעשות את העבודה. השבוע, בזמן שלא היינו כאן שוב היה פיגוע ירי – אז אולי כדאי להקשיב לנו".
לדברי בקר, מחרמש נשקפות הערים חדרה ונתניה והמועצה המקומית פרדס־חנה: "אם לא יהיה פה ביטחון – כל הערים הללו יהיו עוטף עזה. ואם אנחנו לא נשמור על עצמנו לא יהיה מי שישמור עלינו. יש פה עוד ארבעה יישובים שמחכים שנחזור אליהם, והם יהיו הבסיס של הביטחון באזור".
