הזבל שמייצרים הפלסטינים במחנות הפליטים בלבנון נערם ובביירות מתקשים לעמוד בעלויות הפינוי ומזהירים מפני אסון תברואתי. בצעד פתאומי עם השלכות סביבתיות וחברתיות חמורות, עיריית אל-ג'וביירי הודיעה לסוכנות הסעד והעבודות לפליטים פלסטינים (אונר"א) כי היא אינה מסוגלת לשאת עוד בעלויות ההובלה והפינוי של הפסולת ממחנות הפליטים הפלסטינים שתילה, בורג' ואל-בראג'נה, הסמוכים לאזורים המסחריים ומרכזי העבודה העירוניים.
גורם שעובד בסוכנות אונר"א בלבנון שוחח עם כלי תקשורת לבנוניים ואמר כי "העירייה ביקשה שהסוכנות תתרום את עלויות ההרמה והשינוע של הפסולת, מתוקף תפקידה כאחראית על מתן שירותים לפליטים פלסטינים". הוא הוסיף שהעירייה הודיעה לסוכנות כי היא לא מסוגלת לשאת עוד בעלויות שמוערכות ה 5,000 דולר ליום, לפינוי והובלת הפסולת.
על פי ההערכות, מספרם של הפליטים הפלסטינים בלבנון מונה כ-400 אלף איש והם מרוכזים בכעשרה מחנות פליטים ומקבלים שירותים מאונר”א. על ידי המשך ההתעקשות על זכות השיבה ועל האמונה שיחזרו לביתם, הפלסטינים מנציחים את היותם פליטים ומוגדרים במעמד מיוחד בלבנון או יותר נכון מעמד מיוחד ולא מוסדר. בפועל מתקיימת אפליה ממוסדת כלפי הפלסטינים.
צאצאי הפליטים שנולדו בלבנון לא זכאים לאזרחות לפי החוק הלבנוני, מה שגורם לכך שהדור הצעיר חסר מעמד. אין להם תעודת זהות והם חסרים שירותים בסיסיים, כמו שירותי בריאות, חינוך, ביטוח לאומי, ושירותים ממשלתיים אחרים, אותם אונר"א אמורה לספק.
לדברי הגורם מאונר"א, העירייה ביקשה מאונר"א "לשלם את עלויות ההובלה והטיפול בפסולת לחברה שמבצעת את פינוי הפסולת בעבור העירייה, לאור הגירעון הכספי ממנו סובלת העירייה, ואי יכולתה לעמוד בדרישות השירותים שהיא מספקת לאזורים תחתיה בגלל שהיא צריכה לתת מענה לענייני הפליטים הפלסטינים, תפקיד שאונר"א אמורה לבצע".
הגורם רמז להפליה של הממשל הלבנוני וציין את העובדה לפיה "איסוף ושינוע הפסולת ממחנות הפליטים מתבצע ע"י עובדי אגף איכות הסביבה של סוכנות אונר"א שמוציאים אותה לאזורים המיועדים לכך. העיריות השונות לוקחות אחריות על סילוקה של הפסולת מהאזור או השכונה שבהם ממוקמים המחנות". הוא הוסיף "התהליך הזה נמשך כבר עשרות שנים".
לפי ארגוני זכויות אדם, שיעור האבטלה בקרב הפלסטינים בלבנון עומד על יותר מ-70 אחוזים. העוני משתולל ואין מקומות עבודה בין היתר בשל מגבלת תעסוקה שנובעת מחוסר המעמד החוקי בלבנון. הממשלה מונעת מהפלסטינים להתמודד על משרות ציבוריות וממשלתיות ותחומים כמו עריכת דין, רפואה והנדסה גם כן סגורים בפניהם.
על הפלסטינים ישנן גם מגבלות על חופש התנועה. פלסטינים לא יכולים בהרבה מקרים לצאת לחו"ל כי לא בטוח שבלבנון יתנו להם לשוב בחזרה. בחלק ממחנות הפליטים יש גדרות בטון ומחסומים ביטחוניים בכניסה וביציאה מהם. המשטרה הלבנונית לא נכנסת למחנות הפליטים מה שגורר פשיעה שמתחברת עם העוני והאבטלה של הצעירים. במחסומים שמוצבים בכניסה למחנות מתקיים בידוק בטחוני כדי לא לאפשר לגורמים לא רצויים לצאת מהמחנות.
