"הבת שלי, בת 14, ביקשה ממני לקנות לה כמה ספרים. שמחתי שהיא רוצה לקרוא ושיש ספרים שמעניינים אותה", מספרת נורית טורנהיים, מנחה למיניות בריאה ומטפלת באמנות. "ערב אחד כשהיא לא הייתה בבית, נכנסתי להסתכל על הספרים שלה ליד המיטה, פתחתי את הספר הראשון, קראו לו "העסקה" (מסדרת "מחוץ לקמפוס" של אל קנדי, א"ז) וחשכו עיניי. קראתי שני עמודים בצד אחד ועוד שניים מהצד השני כדי להבין שמדובר בחומר פורנוגרפי לכל דבר – איך שמתייחסים למיניות, לנשים, יחסים מעוותים, תיאורים מפורטים של מעשים שאני לא רוצה שהבת שלי תפגוש בחיים שלה בכלל, בטח ובטח לא בגיל 14 כשהיא רק מעצבת את התודעה המינית שלה. גם בספרים האחרים שהיא קנתה הספיק לי לפתוח במקום אקראי בשביל לקרוא תיאורים מאוד מיניים – אומנם שלא כוללים אלימות כמו בראשון, אבל ארוטיקה מאוד מפורטת. הבת שלי קיבלה את ההמלצה מכמה חברות שלה שהן בנות אולפנה, דרכן זה התפשט גם לשכבה שלה. כשהבנתי שזה הסיפור התחלתי לשאול אמהות שהבת שלי שמעה על הספרים מהבנות שלהן והבנתי שמדובר בתופעה. אומנם לא ידעתי מה ההיקפים שלה, אבל זה בהחלט עניין שלא שייך רק לבית שלנו. ניסיתי לחפש נתונים בפייסבוק ובאינסטגרם אבל לא ממש מצאתי הרבה על הספרים האלה".
ואכן, אלו לא הפלטפורמות הנכונות לחפש בהן. הקרקע שבה גדלים הספרים האלה היא טיקטוק. וכדי להבין יותר על מה מדובר, כדאי קודם כול להכיר מושג בסיסי מאוד: "בוקטוק" – סרטוני המלצות על ספרים בטיקטוק. ישנם ספרי טיקטוק ישראליים, אבל הז'אנר בינלאומי לחלוטין וברובו נשען על תרגומים מאנגלית. בוקטוק קיים במדינות רבות, ובכולן הסרטונים הרעידו את רשימות רבי המכר. יש סוגים שונים של בוקטוקים – קריאה של קטעים מרגשים מול המצלמה המתעדת את הדמעות והצחוק ברגעי השיא, סקירה של הסימונים שהבוקטוקרית השאירה בספר, המלצות קריאה, הקראה של סצנות ועוד ועוד. המשותף לכולם הוא קטעים קצרים וקליטים שעסוקים כולם בספרים. זה אולי נשמע תמים, אבל כמו ז'אנרים רבים ברשת החברתית הזו (וברשת בכלל), תוכן שעטוף בעריכה מהירה ובשיר קליט מסתיר עולם זוהר פחות שמוביל למיניות בוטה מאוד ולעיתים גם אלימה.
תמר גור, מנהלת קבוצת "המלצות אמיתיות על ספרים" בפייסבוק, המונה כ־35 אלף חברים, מכירה את התופעה מקרוב: "בנות מגיעות לספרים שנראים תמימים אך למעשה מכילים תכנים שמאוד־מאוד לא מתאימים לגיל ולעולם הערכים שלהן. בשנים האחרונות, בוקטוק נכנס חזק בישראל בכלל ובציבור הדתי בפרט. יש בבוקטוק פריחה מטורפת של ספרים רומנטיים – כל ספר שהוא לא רומנטי־ארוטי כנראה לא יצליח שם. המון בנות באמת נחשפות כמעט רק לספרים האלה כי שם הנוער נמצא. אין חשיפה לספרים אחרים, זה מה שהן קוראות וזו הנורמה החדשה".
אין ספרים אחרים בפלטפורמה הזו?
"יש תסכול עצום של הוצאות לא ארוטיות, הוצאת רגילות שמנסות לשווק בבוקטוק ולא מצליחות להכניס לשוק כמעט שום ספר שהוא לא ארוטי. הן מצליחות בפלטפורמות אחרות, בפייסבוק ואפילו באינסטגרם – אבל הבוקטוק סגור".
פעמים רבות הצוות החינוכי אינו חשוף לתוכן אבל הדילמות שהוא מציף כן עולות בסדנאות מיוחדות. "פעם זלזלתי בספרים האלה, חשבתי שזה סבבה יחסית לסרטים, כי בספרים יש מקום לדמיון ובסרטים הכול מאוד מפורש", אומרת מאור קפלן, מחנכת למיניות בריאה במרחב הדתי. "עד שגיליתי את הז'אנר הזה של הספרים, גם דרך בנות ששואלות על זה המון וגם דרך מורות ואמהות שפתאום אשליית הספרים מתנפצת כשהן נחשפות למה שיש באמת בספרות הארוטית היום, שזה הרבה יותר מפורט ולא משאיר מקום לדמיון – בטח לעומת מה שאנחנו קראנו כמו 'אליפים' – וגם פורנוגרפי במובן של אלימות מינית".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוצש של מקור ראשון
