מאיר תמרי הי"ד (32), נשוי ואב לשניים, נרצח ביריות ביום שלישי כאשר נסע סמוך ליישוב חרמש. פלסטיני עקף אותו תוך כדי נסיעה, ופתח לעברו בירי. הוא פונה לבית החולים הלל יפה בחדרה, ושם נקבע מותו.
בהלווייתו של תמרי ספד לו ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, ואמר: "אנו עומדים כאן כולנו וזועקים לראש הממשלה, לשר הביטחון ולכל השרים שלנו – אנחנו התרענו וזעקנו. הרצח הזה היה יכול להימנע. למה לא סגרתם את כל המחסומים הביטחוניים? למה לא יצאתם למבצע ביטחוני? למה לא אספתם את הנשק? אנו תובעים מכם תשובות. דם יהודי לא יכול להיות הפקר בשומרון או בתל־אביב".
רוב תושבי היישוב חרמש אמרו אתמול שלא הופתעו מפיגוע קטלני כזה. מיד לאחר הפיגוע התכנסו מתיישבים בצמתים ברחבי יהודה ושומרון, ודרשו כי מערכת הביטחון תפעל למנוע מקרים כאלה.
טל, אלמנתו של מאיר, אמרה אמש: "אם המחסומים היו פעילים אז מאיר שלי היה חי, ולילדים שלי היה אבא. היה לי בן זוג לחיים, וכל זה יכול היה להימנע". טל הדגישה ש"אנחנו נקים עוד יישובים, נמשיך לגדל ילדים, נמשיך לחיות ונמשיך לשמוח".
חמותו של מאיר, דלית הורגן־חבר, סיפרה בשיחה עם מקור ראשון על תחושות המשפחה בימים האחרונים. "זה קשה מאוד", היא אומרת, "אנחנו לא ישנים הרבה ולא אוכלים הרבה. עד ההלוויה זה היה נראה כמו חלום רע, אבל מאז מתחילים לעכל, זה נהיה מוחשי והרבה יותר כואב. אנחנו עטופים על ידי המועצה והחברים, שמלווים אותנו מכל הלב".
היא סיפרה על הקשר המיוחד בין בתה למאיר. "הם היו חברים טובים מאוד, והפכו לזוג. אחרי החתונה הם גרו באריאל, אך לקראת לידת בתם הגדולה הם עברו לגור אצלי והיינו יחד כשנתיים. היו לי הרבה שיחות איתו, גם משחקים שהיינו משחקים ביחד. הוא היה איש מדהים, משפחתו הייתה בראש מעייניו. כולם העידו שהוא היה איש של נתינה, עזרה ואהבה. אני מרגישה שאיבדתי בן".
מאיר הותיר אחריו בת גדולה ותינוק, ולצד הכאב מתמודדים במשפחה גם עם הצורך לתמוך בילדים. "התייעצנו עם פסיכולוגית על האופן שבו יש להתמודד עם הילדים. הם מבינים שמשהו קורה. הקטנצ'יק, שבדרך כלל בא אלינו בשמחה, צמוד לאמא שלו. הגדולה כבר בת שנתיים וחצי, שואלת הרבה שאלות. יש בה משהו שהתבגר תוך יום. אתמול היא אמרה לנו: 'אבא באדמה, ואולי הוא יחזור'".
דלית מבקשת להעביר מסר להנהגה. "אני קוראת לממשלה לעשות הכול כדי לשמור על היישובים. אנחנו סוג של חומת מגן למדינה. אנחנו לא רוצים לספוג את הדברים האלה, אנחנו רוצים לחיות בארץ ישראל, ושהממשלה תהיהותר נחושה יותר".
מיד אחרי הפיגוע השבוע ספגו בצה"ל ובשב"כ ביקורת קשה מראשי ההתיישבות בשומרון על המאבק בטרור.
במערכת הביטחון הביעו אכזבה מדרך ההתבטאות של המתיישבים, וטענו כי אלה מכירים את הנתונים ויודעים עד כמה הצבא ושב"כ עמלים על סיכול הטרור. לפי נתוני שב"כ, מאז תחילת השנה סוכלו 259 פיגועי ירי בעקבות מאמצים מודיעיניים רבים, מעקב אחר רכישות נשק, מבצעים לאיסוף נשק ועוד. בה בעת, גם הגורמים הביטחוניים מבינים שפיגוע קטלני אחד משכיח את העבודה הקשה. "לצערי, לא שופטים אותנו על מאות סיכולי פיגועים", אומר גורם ביטחוני, "אלא על כישלון אחד". הגורם הסביר כי פיגועי ירי "מורכבים לסיכול, ולא בכדי יש מרחק זמן רב בין הפיגוע למעצר או לחיסול המחבל. כשמחבל משתמש בירי, לצד התוצאה המקומית שהוא יוצר, כל מי שנמצא באזור תופס מחסה וכך קל לו יותר להימלט".
דבריו של הגורם משקפים את עיקר טענותיהם של ראשי היישובים, שדרשו להחזיר את נוכחות החיילים למחסומים. "אין ספק שאם בכל צומת יהיה כוח מאומן אנחנו נהיה בעמדה אחרת, אבל לצערי אי אפשר להציב לוחם בכל פינה", אומר הגורם. "אנחנו מציבים אותם לפי הערכת מצב".
יהודה ושומרון מרושתת בטכנולוגיה מתקדמת שמחוברת למערכת "יו"ש חכם". גם הפיגוע השבוע תועד במצלמות שהמשיכו לעקוב אחר מסלול החוליה. "אנחנו יודעים שממד הזמן הוא מרכיב חשוב להרתעה ולתחושת הביטחון של התושבים. אנחנו שוקדים על כך, ונגיע גם למי שביצע את הפיגוע הזה", מבהיר הגורם הביטחוני.
בצה״ל אומרים שהמצב בשטח מורכב הרבה יותר. גורם נוסף מסביר כי הדור הצעיר מקים ארגונים כמו גוב האריות, המושפעים מהאווירה בפת"ח: בכל עיר יש כעשרים פעילי טרור חמושים, שכל אחד מהם מתכנן לפחות פיגוע אחד בחודש, רובם לא מצליחים.
״כל אלה תוצאה של היחלשות הרשות הפלסטינית, שלא מצליחה להגיע אליהם״, אומר הגורם. ״מאז סוף רמדאן, צה"ל, שב"כ ומג"ב עובדים הרבה יותר מבעבר. הנחת העבודה היא שבכל שבוע צריכים להיכנס לג'נין, לשכם ולטול־כרם – כי אם הרשות לא שם, אנחנו נהיה שם. אנחנו מסכלים פיגועים רבים, אבל לצערנו יש גם כאלה שמצליחים".
המתיישבים לא מסכימים עם הקביעות הללו. "אומנם אנחנו אחרי 18 שנים של שקט פה באזור", מציין יושב ראש היישוב חרמש, רוני מזרחי. "אבל אני יכול לומר שבשנים האחרונות, לא רק שראיתי את הכתובת על הקיר, אלא זעקתי אותה בכל הזדמנות. לצערי נבואת הזעם שלי התגשמה השבוע".
לדברי מזרחי, כביש היציאה מהיישוב חשוף ואינו מפוקח. "זה עורק החיים הראשי שלנו ביציאה מהיישוב. המחסום בכניסה ליישוב לא מאויש, ואין כוח צבאי שנמצא שם בשנים האחרונות. אם היו חיילים במקום בזמן הפיגוע, הם היו יכולים לפעול ולמנוע אותו".
זו אשמת הצבא?
"הצבא עובד פה יפה", עונה מזרחי, "זה הצבא שלנו, כולנו חלק ממנו ואוהבים אותו. ההחלטות לא צריכות לבוא מהצבא, הדרג המדיני הוא הקובע. כבר לפני חצי שנה, כשהחל מתח ביטחוני מוגבר באזור, אמרתי בכל מקום שצריך חיילים בעמדה, שצריך ג'יפים שייסעו בצירים ויאבטחו. לא שמעו לנו אז, והמחיר יקר וכבד מאוד. אני מקווה שעכשיו אחרי שהפיגוע קרה, תהיה הפקת לקחים והמציאות פה תשתנה".
