מפקד מרחב שומרון במשטרה: "אני מגיע ואנשים מפרגנים, זה דבר שלא הכרתי"

מניסיונו רב השנים והמחוזות, נצ"מ שימן יודע שכל אזור מציב צרכים ואתגרים משלו. "מפקד מחוז ש"י, ניצב עוזי לוי, סימן לנו ארבעה אתגרים עיקריים", הוא אומר, ומוסיף כי "האתגרים האלה לא נולדו בחלל ריק אלא אחרי סבב רציני של שיחות ודיונים מול התושבים, ראשי המועצות וגופי הביטחון האחרים. יש משמעות גדולה לכך שעושים עבודת מטה ברורה ומנומקת, לפני שבוחרים במה להתמקד בעבודה השוטפת.

"היעד הראשון שלנו הוא כמובן כל נושא הפח"ע, שנמצא בראש סדר העדיפויות שלנו כמרחב", ממשיך נצ"מ שימן. "בסוף זה מה שמעסיק את התושב כאן, שהוא יוכל לצאת מהבית ולעלות על הכביש בלי שינסו לפגוע בו במהלך הנסיעה. הדבר השני הוא הבטיחות בנסיעה בצירים. אתגר הנסיעה בכבישי יהודה ושומרון מחולק לשני גורמים מרכזיים. הראשון נובע מחוסר תרבות נהיגה, בעיקר בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. השני הוא תופעת ה'משטובות' – אותם כלי רכב לא חוקיים ולא תקינים לנסיעה, שמסכנים את משתמשי הדרך וצריך לפעול להוריד אותם מהכביש. זה נושא שאנחנו נותנים לו מענה משמעותי.

"האתגר השלישי הוא נושא יידוי האבנים, שמעסיק אותנו מאוד. אנחנו בעיצומו של מבצע משמעותי נגד מיידי אבנים בדרכים. זו פעילות שהיא לא רק שלנו כמשטרה, אלא בשיתוף פעולה עם הצבא, שב"כ, התושבים באזור, מתנדבים למיניהם, המועצות וגורמים נוספים. בזכות שיתוף הפעולה, אמצעים ייחודיים והרבה מאמץ אנחנו מגיעים למיידי האבנים ומצפים לשינוי גם בתחום הזה".

תחת השם "יד חזקה", מובילים במחוז ש"י של המשטרה מבצע נרחב כדי להגיע לפלסטינים המיידים אבנים לעבר נוסעים ישראלים. "אנחנו במרחב שומרון ממשיכים אותו למבצע ממוקד בשם 'זרוע נטויה', אומר שימן. "מאז ינואר ועד סוף אפריל 2023 הגענו ליותר ממאה עצורים בחשד ליידוי אבנים. זה משמעותי".

למרות זאת אני מקבל דיווחים שוטפים מתושבים על יידוי אבנים כתופעה מתמשכת.

"עבודת משטרה זה לא זבנג וגמרנו, זו ריצת מרתון. צריך להתאמץ ולעבוד על זה כל הזמן. גם את מחדלי התחבורה לא פתרנו, אבל יש עבודה סביב זה. מאז ינואר ועד מאי השנה ניתנו במחוז ש"י 20 אלף דו"חות. לא על חניה באדום־לבן, אלא על עבירות מסכנות חיים. כמעט מחצית מהדו"חות הם על עבירות של מסוכנות בכביש. 7,000 עבירות של בריונות בכביש. זה לוקח זמן, אבל רואים תוצאות".

הכול מתחיל בדיווח מהיר

הנושא הרביעי שמעסיק את מחוז ש"י ומשפיע גם על אזורים נרחבים בתוך הקו הירוק, הוא משרפות הפסולת הלא חוקיות, שגורמות לזיהום אוויר ברמה מסכנת חיים. "לאחרונה עשינו מבצע שבו חילטנו עשרות משאיות שהעבירו פסולת לאתרים פיראטיים", מספר נצ"מ שימן. "רק בשומרון תפסנו יותר מ־40 משאיות כאלה, ובשומרון ויהודה יחד – כ־70 משאיות. זה משמעותי. משאית כזו עולה בין 800 אלף למיליון שקלים. מי שמחרימים ממנו כלי כבד כזה, משלם גם על האחסון וההובלה שלו ועוד קנס כספי, כך שזו מכה רצינית לעברייני התברואה. יש היום כ־100 כתבי אישום שעתידים להיות מוגשים נגד מי שהפעילו משאיות כאלה. זו מלחמת חורמה ואנחנו מתמידים בה באופן עיקש".

המודעות לנושא, מציין שימן, "עלתה אצלנו במשטרה מתוך דיווחים של תושבים. לא רק מאיו"ש אלא גם מהנגב, מראש־העין וממקומות נוספים. אנשים דיווחו לנו על נזק משמעותי לבריאות כתוצאה מזיהום אוויר. הדבר הזה גורם ללידות שקטות ולבעיות בריאותיות קשות. מפקד המחוז לקח את הדיווחים האלה כתוכנית פעולה, והציב לנו יעד למגר את התופעה הזו יחד עם הגורמים הנוספים שפועלים במרחב, ואנחנו רואים תוצאות".

נושא נוסף שמגיע לפתחו של שימן, אף שבמקרים רבים מקורו באזור המרכז או בדרום, הוא גניבות רכב. מדי יום מתקבלים אצלו דיווחים על מכוניות שנגנבו בערים הגדולות בישראל והוברחו לשטחי הרשות הפלסטינית. "אנחנו תופסים את גנבי הרכב בזמן קצר", הוא אומר. "שמנו לנו יעד לתפוס את הגנבים ואת הרכב הגנוב בטווח זמן של חצי שעה עד שעה מרגע הגניבה. מאז תחילת השנה תפסנו 215 כלי רכב גנובים, ועצרנו 145 חשודים שנתפסו על חם בזמן הגניבה. כל עבירה כזו זה כתב אישום ומעצר עד תום ההליכים, לאור חומרת העבירה וסיכון משתמשי הדרך. לדברי נצ"מ שימן, 99 אחוזים מגניבות הרכב שהתגלגלו למרחב שומרון, ושדיווח מיידי עליהן הביא לפתיחת מרדף – הסתיימו במציאת הרכב.

"הדבר הראשון שצריך, זה דיווח מהיר ומיידי של האזרח שממנו נגנב הרכב", מבהיר נצ"מ שימן. "זה כבר עוזר לנו מאוד. מעבר לכך אנחנו משתמשים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שיטות עבודה שמטבע הדברים אני לא יכול לחשוף. אנחנו יודעים ליצור מלכודות שגורמות לגנבים להגיע עם הכלי הגנוב לנקודה מסוימת, ושם לעצור אותם.

"זו עבודה של צעד אחר צעד – במכוניות הגנובות, במשטובות, במיידי האבנים, בכל תחום. אני אף פעם לא אדע מה מנעתי. אותה משטובה שהורדה מהכביש הייתה עלולה להרוג משפחה. זורק האבן שנעצר היה יכול לפגוע בתינוק בנסיעה. לא נדע מה מנענו, אבל אנחנו כן יודעים שעשינו משהו טוב ושמרנו על חיי אדם ורכוש. השוטרים באיו"ש הם גיבורים", מחמיא שימן לפקודיו. "הם מלח הארץ, והם מגינים בגופם על הרכוש ועל הנפש של אזרחי ישראל".

אחד מתחומי הפעולה המרכזיים של משטרת ישראל ברמה הארצית, תחת השם "מסלול בטוח", הוא המאבק בתופעת הירי ובתפוצת הנשק הלא חוקי בחברה הערבית בישראל. גם הנושא הזה מרבה להעסיק את שוטרי מרחב השומרון, יחד עם כלל אנשי מחוז ש"י של המשטרה.

"מניעת הברחה של נשק זה מהלך שאנחנו מאוד ממוקדים ונחושים סביבו. כמעט בכל ערב יש פעילות שמבוססת על מודיעין, יחד עם צה"ל. במסגרתה נערכים מבצעים לתפיסת נשק לא חוקי ברחבי יהודה ושומרון, בעיקר במרכזי הכפרים אבל בהחלט גם הברחה בגבולות. הנשק הזה מופנה לשני אפיקים – או לפעילות של פח"ע, או לפשיעה בפנים הארץ. בסופו של דבר זה הכול סחר בנשק בין פלסטינים באיו"ש לאזרחי ישראל, סחר בהרבה מאוד כסף".

על פי הנתונים שמציג נצ"מ שימן, מאז ינואר 2023 ועד תחילת השבוע הנוכחי, נתפסו במחוז ש"י 434 כלי נשק; מלבדם אותרו והוחרמו פריטי אמל"ח נוספים. "מתחילת השנה נפתחו 600 תיקים בנושא עבירות אמל"ח של פלסטינים באזור יהודה ושומרון", הוא מפרט. "מתוך התיקים הללו הוגשו כ־300 כתבי אישום, כלומר חצי מהתיקים שנפתחו. כל יחידת חקירות בעולם הייתה מתהדרת בדבר הזה. זה נתון שאין לו אח ורע, והוא מצביע על מודיעין וחקירות אפקטיביים מאוד. בכלל התיקים הללו אנחנו מחזיקים נכון להיום 289 חשודים, שמצויים במעצר עד תום ההליכים".

במשטרה מתכוונים להקים יחידה ייעודית למשימה הזו. "עובדים על הקמת גוף שיכלול עשרות לוחמים, בלשים וחוקרים. בראש היחידה יעמוד מפקד בדרגת סגן ניצב, ואחרי שהיא תוקם נראה עבודה עוד יותר משמעותית בנוגע לעבירות הנשק באזור יו"ש".

עד כמה יש קשר בין הפשיעה בחברה הערבית בתוך ישראל לאוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש?

"בשנה האחרונה עצרנו בשטחי A ו־B ביו"ש 34 חשודים בעבירות של פשיעה חמורה כמו שוד, רצח, אונס, עבירות מין חמורות ועבירות נשק. ערבים ישראלים רואים באזורים האלה סוג של מקלט ומנסים להימלט אליו. אבל במאמץ משותף לצבא ולמג"ב, אנחנו מגיעים גם אליהם. הם לא מצליחים להתחמק, ואנחנו מעבירים אותם ליחידה החוקרת. יש לזה משמעות גדולה, גם כלפי מבצע העבירה או החשוד, שרואה שהוא לא נמלט מהחקירה, וגם אמירה כמשטרה שלמי שמבצע עבירה אין חסינות בשום מקום, לא משנה לאן הוא ינסה לברוח".

ציונות שורשית מבית אבא

מיזם ייחודי נוסף ששימן נטל על עצמו, הוא מעורבות של שוטרי המרחב בפעילות של המכינה הקדם־צבאית ליאל, על שם סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל, שנהרג במבצע צוק איתן. המכינה, שנוסדה על ידי בצלאל ויברמן, מיועדת לבני נוער בסיכון, במטרה לשקמם ולהכשירם לשירות צבאי משמעותי. היא החלה לפעול ביישוב איתמר, ובשנת 2018 עברה למחנה־גדי בבקעת הירדן. כיום שוהים במכינה שלושים נערים בתנאי פנימייה מלאים, ועימם צוות של רכזים, מדריכים, פסיכולוגים, מרצים ועובדים סוציאליים.

"ליאל גדעוני נפל בזמן שהייתי מפקד תחנת שדרות", אומר שימן, "כך שבשבילי זה סוג של סגירת מעגל. כשנכנסתי לפיקוד על המרחב רציתי שמעבר לעבודה השוטפת נעשה גם משהו לנשמה. התחברנו עם המכינה והצוות שלה. יש שם צעירים שמתמודדים עם קשיים מהבית, בעיות אישיות שונות ומצב כלכלי בעייתי. למדנו את הנושא והתחלנו שיתופי פעולה. יחד עם שוטרי יס"מ אנחנו עושים איתם פעילות בתחומים שונים, שיעורים על מורשת. ממש לאחרונה קיבלנו הודעה ששלושה מתלמידי המכינה עברו גיבוש צנחנים ויתגייסו באוגוסט הקרוב. אלה חבר'ה שהיו בדרך לשולי החברה הישראלית, ובזכות צוות המכינה והעבודה המשותפת של כלל הגורמים, הבאנו אותם למקום הרבה יותר טוב. במפגש עם מפקד המחוז הוא התייחס לזה בגאווה ובהתרגשות עצומה. אנחנו עושים כאן משהו לחברה הישראלית שלא נופל בחשיבותו מהעבודה השוטפת. אנחנו מקווים להיות איתם בלשכת הגיוס וללוות אותם גם הלאה".

אחרי כל העבודה שלכם, אתה רואה לזה ביטוי בשטח מבחינת התחושות של התושבים?

"אני חייב לומר שבמשך 29 שנים במשטרה, לא ראיתי דבר כזה כמו שאני חווה עכשיו. אני מגיע למקומות ואנשים מפרגנים – בקדומים, באיתמר. ביום העצמאות בעלי התבקשתי לבוא לדבר בטקס היישובי. זה דבר שלא הכרתי במקומות אחרים".

את פעולות האכיפה מול הפשיעה הלאומנית מובילים היחידה המרכזית (הימ"ר) של מחוז ש"י והשב"כ, והם מחוץ לסמכותו של שימן. פעילות זו זוכה לא פעם לביקורת מצד יושבי הגבעות, אך שימן מספר כי דווקא המרחב בפיקודו מקיים גם איתם שיתוף פעולה. "נפגשתי עם המזכירות של יצהר. אנחנו מגיעים לכולם, גם לגבעות והחוות".

יש שם הרבה ביקורת על הפינויים והמעצרים.

"בנושא הפינויים, מי שאחראי זה צה"ל ומערכת הביטחון. אנחנו נותנים מענה שקשור לדרכים ולצירים. אנחנו בשיח עם כלל סוגי ההתיישבות. ישבתי עם כל בעלי החוות, החלפתי איתם טלפונים, אנחנו בשיח רציף. כשהם צריכים עזרה הם פונים אלינו, וזה דבר חשוב. אין תחליף לקשר האישי ולשיח הפתוח. צעד ועוד צעד, שיחה ועוד מהלך, ככה מתקדמים".

זה דורש הרבה סבלנות ומוטיבציה.

"אני בא עם הרבה רצון והרבה אהבה למדינה. אבא שלי בן 83, מושבניק, חקלאי, ציוני של פעם. זה משהו שגדלנו עליו. אהבה למדינה, שהתפתחה לאהבה למשטרת ישראל. ציונות זו לא מילת גנאי, היא זו שמניעה אותנו. ביום שבו אקום בבוקר ולא ארגיש פרפרים בבטן, אקום ואלך. כל עוד זה קיים, זה מוביל אותנו לעשות דברים טובים למען המדינה שלנו".