המלחמה על השפעה בינלאומית עומדת להיכנס לשלב חדש, כאשר סין, רוסיה, ארה"ב ובעלות בריתה מגבירות את מאמציהן לעודד מדינות אסטרטגיות לעמוד לצידן. המחזה של עולם רב־קוטבי שמחולק לפלגים יריבים, שהופיע בצורתו הברורה ביותר במלחמת רוסיה־אוקראינה, יומחש בסדרת מפגשי פסגה בחודשים הקרובים. הראשון שבהם הוא המפגש השנתי של מדינות G7, שנפתח ביום שישי ביפן.
לפי מסמכים שהגיעו לידי בלומברג, מנהיגי ה־G7 והאיחוד האירופי מתכוננים לפרסם את תוכניתם לחזר אחר קבוצה של "מדינות ביניים", כמו ברזיל, וייטנאם, דרום־אפריקה וקזחסטן.המהלך שקול להכרה בכך שהדיפלומטיה הפעילה של סין והסיוע שהיא מעניקה בתחום התשתיות, יחד עם אספקת הנשק, הדשן וטכנולוגיית האנרגיה הגרעינית של רוסיה, מביסות את הצעות המערב למדינות שאינן מחויבות לאחד מהצדדים.
לפי מקורות יודעי דבר, ביסוד המאמץ המחודש של מדינות ה־G7 עומדת התרחקות מסוימת מגישה ערכית לגישה מעשית יותר. בריאן ניקולס, עוזר מזכיר המדינה האמריקני לענייני חצי הכדור המערבי, אומר שוושינגטון "צריכה להציע למדינות זווית ראייה ברורה וחזון על מה שהן יכולות לעשות להקמת כלכלות מוצלחות", תוך שהיא מבהירה "שהרבה מההבטחות שמדינות כמו סין מבטיחות לא יקוימו".
אך מדינות ברית ה־G7 רחוקות מלהיות האפשרות היחידה בעיר: בזמן שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן יֵשב עם עמיתיו מנהיגי הברית בהירושימה, יקיים נשיא סין שי ג'ינפינג פסגה אסייתית בעיר שיאן. ביולי צפוי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לארח מנהיגים אפריקנים בעיר הולדתו סנט־פטרבורג, בכוונה לבסס את מאמציה של מוסקבה להאשים את עיצומי המערב – ולא את הפלישה הרוסית לאוקראינה – באינפלציה במחירי האנרגיה ובמחסור בתבואה שפגעו קשה במדינות אפריקניות עניות.
באוגוסט ייפגשו ביוהנסבורג מנהיגי קבוצת BRICS – הכוללת את ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום־אפריקה – בתקווה להרחיב את הדיונים ל־19 מצטרפות אפשריות. הן גם מתכוונות להציג מטבע משותף לסחר בין המדינות החברות בקבוצה. שני הנושאים חביבים ביותר על סין, שהייתה הראשונה שהציעה להוסיף חברוֹת למועדון, ומעדיפה חלופה לדולר האמריקני בסחר בין מדינות הגוש.
שני פקידי ממשל ממדינות ביניים אמרו שהעולם השתנה מאוד בשנים האחרונות, ושמעצמות המערב איבדו את המנוף שאפשר להן בעבר ללחוץ פוליטית וכלכלית על מדינות מתפתחות. פקיד אחד ניסח זאת בפשטות: מעצמות המערב זקוקות לנו יותר משאנו זקוקים להן.
הרגישויות הללו הוצגו בשבוע שעבר, כששגריר ארה"ב בדרום־אפריקה האשים את פרטוריה באספקת נשק לרוסיה, וכך הצניח את ערך הראנד לשפל של שנים מול הדולר. שני הצדדים פעלו במהירות כדי להפחית את החיכוך. דרום־אפריקה הייתה בעבר אורחת קבועה בפסגת ה־G7, אך השנה הזמינה יפן במקומה את האיחוד האפריקני, שמטהו נמצא באדיס־אבבה ונשיאתו הנוכחית היא איי קומורו.
"כשהנשיא ביידן דיבר בראשית כהונתו על הגישה הערכית שלו, הוא משך עניין רב", אמרה בשבוע שעבר השרה ליחסים בינלאומיים ושיתוף פעולה של דרום־אפריקה, נלדי פנדור, "אבל המצב הנוכחי שהם נמצאים בו מקשה על מאמצי השכנוע".
מדינות ה־G7 ניסו בעבר להתמודד עם השפעתה של סין ולהתחרות ביוזמות שלה, אבל המלחמה הרוסית הנחילה תחושת מטרה מחודשת למאמצים האלה. "הקהילה הבינלאומית עומדת בפרשת דרכים היסטורית", ונכנסת ל"עידן שבו שיתוף הפעולה והפילוג שלובים זה בזה", אומר נוריוקי שיקטה, השר לענייני ציבור ביפן.
קנה המידה של האתגר עדיין מרתיע בהתחשב ברגש הרווח של אי אמון ואפילו מרמור לגבי החשיבה של G7. לדברי גורמי ממשל בהודו, המדינה, שמחזיקה בנשיאות ארגון ה־G20, רוצה לשמר את האוטונומיה האסטרטגית שלה, ותנקוט בגישה עסקתית בהתנהלותה מול ארה"ב. בבחירה בין המערב לסין, היא תתמוך בברית הביטחונית שלה עם ארה"ב, יפן ואוסטרליה, אבל בעת הבחירה בין המערב לרוסיה היא תיטה לכיוון מוסקבה ותנקוט קו ניטרלי.
לדברי הגורמים, הודו מסתמכת על רוסיה לאספקת נשק, וממסד הביטחון ומדיניות החוץ של הודו רוחש חשד עמוק כלפי ארה"ב. בעיניו, לכל מה שהמערב מציע יש תג מחיר, כמו ביקורת על מצב זכויות האדם וחופש הדיבור בהודו. חששות כאלה אינם קיימים בעסקאות עם מוסקבה.
וייטנאם, מדינת ביניים נוספת שתעלה לדיון ב־G7, ממחישה עוד מכשול במאמץ המערבי. אף שהיא נהנית מכך שחברות אמריקניות כמו אפל בונות מפעלי ייצור במדינה, היא לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מבסיס הצרכנים הענק מעבר לגבול. סין היא עדיין שותפת הסחר הבכירה של וייטנאם, וארה"ב נמצאת רק במקום השני. פקידים וייטנאמים גם לא הביעו דעה בנוגע לפלישה הרוסית לאוקראינה, שכן ארצם נמצאת בשותפות ביטחונית מתמשכת עם רוסיה עוד מימי מלחמת וייטנאם. אחד המסמכים מפרט את תוכניות האיחוד האירופי לחיזוק היחסים עם ארבע מדינות ראשונות: ברזיל, ניגריה, קזחסטן וצ'ילה, זו עלולה להיות משימה קשה במיוחד. ארה"ב מאבדת שם חלק מהכוח המסורתי שלה, וסין בונה במדינות היבשת את נוכחותה. לדעת הנשיא רודריגו צ'אבס מקוסטה־ריקה, בעל ברית נאמן של ארה"ב, וושינגטון צריכה "לאזן מחדש את רמת תשומת הלב" שהיא מעניקה לאזור, שבו הברית "נראית קלושה מאי פעם". לדבריו, "מעט מדינות נשארות בעלות ברית חזקות של ארה"ב".
ברזיל הפכה למדינת מפתח, בין היתר משום שהנשיא לואיז אינסיו דה־סילבה שואף לבסס את עצמו מחדש כמדינאי בינלאומי. ארה"ב הודיעה על תוכניתה להקדיש 500 מיליון דולר כדי לחזק את האסטרטגיה הברזילאית של ההגנה על האמזונס, למרות המתיחות בנוגע ליחסו של הנשיא כלפי סין והערות קודמות שלו על כך שאוקראינה נושאת חלק מהאשמה במלחמה.
G7 והאיחוד האירופי גם שמים דגש מוגבר על התמודדות עם עקיפת עיצומים. רוסיה פעלה לעקוף את ההגבלות על הטכנולוגיות האסורות בייבואן דרך מדינות שלישיות כמו קזחסטן, איחוד האמירויות הערביות וסין. בלימת העיקוף דרך קזחסטן היא אחד האינטרסים המרכזיים שהאיחוד האירופי זיהה, אך כשגורמים אמריקנים ואירופים הגיעו יחד לקזחסטן באפריל – במקום לאיים עליה, הם הציעו לסייע למזער כל השפעה כלכלית של העמידה בתנאי העיצומים.
סין מתקדמת גם היא במאמץ הדיפלומטי שלה, לאחר שבמהלך המגפה הניחה תשתית ל"צעד הגדול" שלה, כדברי דיפלומט מערבי. לעיתים קרובות המאמץ לובש צורה של דיפלומטיה במדינות קטנות.
זהו הבדל מרכזי בין סין לארה"ב, שמאפשר לבייג'ינג לאסוף קולות באו"ם ו"להפתיע את כולם", אומר אריק אולאנדר מצ'יינה גלובל סאות' פרוג'קט: "בזמן שכולנו מסתכלים לכיוון השני, שי מנהל שיחת טלפון עם ראש ממשלת דומיניקה, אי קריבי המונה 7,000 איש".
