עיניהן של הישראלים, או לפחות רובם, נשואות השבוע אל בריטניה שמעבר לים. לא בגלל ההכתרה המפוארת של המלך צ'רלס, אם תהיתם, אלא בגלל זמרת אחת, משלנו, שהולכת לעלות בליברפול על הבמה הכי גדולה באירופה. נועה קירל נכנסה היום אל השבוע המותח בחייה, בו ייקבע האם היא תקטוף עוד ניצחון ותביא לישראל את המקום הראשון באירוויזיון. גם אם זה לא יקרה, הרעש סביב התחרות, השיר וההופעה הייחודית של ישראל, הוא חזק מאוד.
בכדי להקל קצת על המתח, ואולי לחזק את נועה לפני חצי הגמר והגמר הגדול שכולם מקווים שהיא תגיע אליו, פנינו לכמה מתמודדי עבר של האירוויזיון כדי להיזכר איתם ברגעים הגדולים שלהם ויותר מכל לבקש מהם את טיפ הזהב לאירוויזיון מוצלח עבור הקוראת נועה.
הראשונה היא דפנה דקל, זו אשר הקפיצה את אירופה בשיר הקצבי "זה רק ספורט" . שיר אשר מילותיו היו מה שעזר לה להתמודד עם הציפיות הגבוהות והאחריות הכבדה על הכתפיים.
לאיפה המילה אירוויזיון מחזירה אותך?
"כילדה, האירוויזיון היה משהו שמאוד אהבתי לצפות בו. אני מודה שלא היה לי איזה חלום לייצג את ישראל בתחרות, פשוט נהניתי לראות את המגוון, החיבור בין התרבויות השונות. בשירים המיוחדים כמובן. אבל כשהלכתי לייצג את ישראל, זה היה מבחינתי game-changer. האירוויזיון שינה הרבה דברים בקריירה שלי. עד אז התמקדתי בעבודות מסוג מסוים, אבל אחרי התחרות לקחתי את הקריירה לכיוון אחר. זה היה מין סמן שכיוון אותי".
אז מה בסוף גרם לך לצאת לתחרות?
"בקדם אירווזיון "זה רק ספורט", לא התקבל בשנה הראשונה", נזכרת דקל, "ובשנה השנייה שהתמודדתי, לא באמת רציתי לזכות. הייתי עסוקה בהמון דברים באותו זמן, והיה נראה לי לא מתאים. ודווקא אז השיר התקבל. כיוון שלא רציתי להפסיד אותו אמרתי – נלך על זה".
ממה הכי נהנית באירווזיון?
"וואו", היא מתרפקת על הזיכרונות, "אני חושבת שהכי נהניתי מהמפגש עם כל המשלחות ומהגודל של הדבר הזה. יש שם איזה כח מאוד גדול ועוצמה חזקה. יש איזה שהיא אחריות ענקית, כך שההנאה וההתרגשות מלוות באיזה שהוא עומס, הרגשה של לחץ ומתח שאי אפשר להתעלם מהם. למרות שבהתחלה נסעתי לשם בשביל הכיף, והזכרתי לעצמי שזו תחרות מוזיקלית וצריך לקחת הכל בפרופורציות, אי אפשר להילחם בדחף להיות הכי טוב. בכל זאת אתה ייצגתי מדינה מסוימת. זה לא קל".
היו כאלה שהתייחסו אליכם אחרת כשהבינו שאתם מישראל?
"לא היה כלפינו יחס עוין", היא משיבה, "דווקא מאוד עניינו את התקשורת והיינו במרכז. לא הרגשתי איזה שהיא אפליה".
איך נראים הימים שאחרי האירוויזיון?
"יש איזה וואקום פתאום", מספרת דקל, "באירוע עצמו מתעסקים המון זמן מראש, לא רק בשבוע שלפני הגמר הגדול. זה ארבעה – חמישה חודשים שהייתי סביב זה. קודם בקדם ואז בתחרות עצמה. כשהגעתי כן היה איזה ריק, אבל לשמחתי צללתי לכמויות אדירות של הופעות והצגות. לא היה לי באמת זמן להסתחרר".
מה המשמעות של השיר שאיתו ייצגת את האירוויזיון?
"זה רק ספורט מבטא את מה שהמילים שלו אומרות", היא מסבירה בחיוך, "ידעתי שאני נוסעת לתחרות לעשות את המקסימום שאני יכולה, אבל אם זה לא יקרה – "היא לא תבכה, היא לא תכריז על יום מותה", מה שנקרא.
באתי באווירת צ'יל, וזה מה שהודעתי למנהל האישי שלי מראש. אם אני הולכת על זה, חייבים להיצמד למסר הזה. אין דרמות גדולות, אנחנו זורמים ומה שיקרה יקרה".
האירוויזיון עוד רלוונטי לדעתך?
אני חושבת שרואים את העניין שזה יוצר בעולם. יש את המעריצים הוותיקים שימשיכו עם זה עד יום מותם, אבל גם סתם צעירים שמתלהבים מהתחרות. האם זה אותו קנה מידה שזה היה פעם, שהעולם היה עוצר את נשימתו באותו ערב? כנראה לא. זה לא אותו דבר היום".
יצא לך לשמוע את השיר שמייצג אותנו השנה?
"כן ואני חייבת להגיד שנועה מצוינת!", היא מכריזה, "היו כאלה שהתלוננו שהשיר מורכב מכמה חלקים. אבל אני יכולה להגיד שהשיר "זה רק ספורט" גם קיבל תגובות כאלו והגענו למקום מאוד מכובד. לא תמיד הקלילות של השיר היא מה שיבטיח את הקליטה שלו בציבור הרחב ואת האיכות שלו. אני חושבת שזה יהיה בסדר גמור, היא תמצא את עצמה במקומות הגבוהים, גם אם היא לא תזכה. יש בה משהו מהפנט, היא מאוד חזקה ומאוד מוכשרת בכל כך הרבה פלטפורמות. לא שמעתי שירים אחרים של התחרות, אבל בתחושת הבטן שלי היא כל כך חזקה שלא משנה מה היא תעשה, היא לא תיבלע שם".
אז מה ה"טיפ" הכי חשוב לנציגה השנה?
"הטיפ שלי לנועה זה לזכור שהשבוע הזה או השבועיים האלה ילכו איתה הרבה מאוז זמן", היא מציעה, "ולכן מעבר למתח וכל מה שזה מביא איתו, חשוב לזכור מה שהשיר ששרתי אומר. "זה רק ספורט". החיים ממשיכים אחרי. גם אם זוכים וגם אם לא, העיקר זה להנות מהרגע. אחר כך התחושות שהיו לך בימים האלה, הם מה שימשיך איתך לאורך השנים. קחי את זה למקום טוב".
