זקן מדליקי המשואות בליל יום העצמאות הקרוב יהיה הרב צאלח אליהו, בן 91, ממקימי המושב שתולה שבגליל המערבי. יחד עם אשתו נזימה ז"ל אימץ הרב אליהו לאורך השנים חיילים בודדים ששרתו בגבול הצפון, הקים שבט מפואר של 13 ילדים, ובמשך עשרות שנים, פעל לשימור והנחלת מסורת יהודי כורדיסטאן.
צלאח אליהו, יליד 1932, הוא בן למשפחת רבנים מאירביל, שהנהיגה את קהילות יהודי כורדיסטאן בצפון עיראק במחוזות אירביל וסלמניה. אביו, הרב יצחק נח, ואחיו שימשו כרבני הקהילה עוד לפני עלייתם ארצה. כילד בן 9 חווה אליהו את פרעות הפרהוד שבהם נרצחו מאות יהודים ומאות אחרים נפצעו ואיבדו את רכושם. לפני 6 שנים הוא הוכר כניצול שואה לאור אירועים אלו.
כשהגיע לגיל מצוות, עברה משפחתו לעיר המחוז סולימניה, שם שימש צאלח הצעיר כחזן הראשי. כשהצבא העיראקי עמד לגייס אותו, ברח אליהו והגיע לבדו לארץ בשנת 1951. בישראל הוא התגייס כלוחם לחטיבת גבעתי, ובזכות העברית הטובה שלו גם שימש כמתורגמן לעולים החדשים שהתקשו בעברית. במהלך שירותו הצבאי השתתף במספר מבצעים ותקריות אש מול הסורים והירדנים. כחצי שנה לאחר עלייתו ארצה, עלו גם הוריו ואחיו במסגרת מבצע 'עזרא ונחמיה'. בעת חיפושם אחר בנם התבשרו בטעות כי הוא נהרג במלחמה.
בשנת 1953, כחודש לפני שחרורו מצה"ל, נישא לנזימה. הזוג הצעיר התגורר תחילה במעברת 'שער העלייה', שם נולד בנם הבכור ולאחר כשנה עזבו את המעברה עם הוריו של אליהו והיו בין התושבים הראשונים במושב "אלקוש" שבגליל המערבי. אליהו שימש כרכז ביטחון היישוב במשך כ-11 שנה ולאחר מכן עסק בפעילות ציבורית כחבר מפלגת מפא"י.
בשושן פורים 1969, שנה וחצי לאחר מלחמת ששת הימים, הצפין אליהו יחד עם אחיו חכם ניסים אליהו ו-11 משפחות נוספות לגבול הלבנון, שם ייסדו יחד את שתולה, במבצע שנועד לסתום פרצה אסטרטגית בגבול. "לא הייתה דרך לעלות לכאן. עלינו עם סוסים", הוא סיפר בסרט שהופק ליום הולדתו ה-80. "הכול היה כאן יער עד הגבול. כל יום כאן היה פחד כי לא הייתה גדר, וכל יום היו יכולים לחדור". הרב צלאח ואשתו נזימה הגיעו לשתולה עם 12 ילדים ולאחר כשנה נולדה להם בת הזקונים, הבת שתולית, ששמה ניתן לה בזכות היותה הילדה הראשונה שנולדה במושב.
בשנים הראשונות של מושב שתולה, עבד הרב אליהו כאחד מנציגי המושב אל מול המוסדות המיישבים על מנת להוביל לחיזוק היישובים החדשים בגליל והבאת מתיישבים נוספים אליו. במקביל הוא עבד כקניין במפעל המתכת של המושב ולאחר מכן, כממונה על הכשרות במפעל הבשר בקיבוץ יחיעם.
הרב צאלח אליהו הוא איש ספרא וסייפא אמיתי. לצד השותפות בהגנה על גבול הצפון, במשך עשרות שנים הוא למד ולימד תורה, שימר את המסורת שלמד בכורדיסטאן, וכתב מאות פיוטים. עשרות מפיוטיו ראו אור בספר פיוטים של בני העדה הכורדית ומאות אחרים עדיין שמורים בביתו, יחד עם הברכות וההספדים שחיבר במהלך השנים. פרופ' אֶדווין סֶרוּסי, חוקר מוזיקה יהודית, אתנו-מוזיקולוג וחתן פרס ישראל לשנת תשע"ח אמר על פיוטיו של אליהו: "אם לא הייתי יודע שהוא המחבר, הייתי חושב שאלו יצירות של פייטן מלפני מאתיים שנה". פיוטיו של הרב אליהו נכתבו בעיקר סביב מעגל החיים והשנה. כל ילד וילדה שנולדו במשפחתו הרחבה זכו לפיוט מיוחד ומקורי בשמחות המשפחתיות.
לאחר שאחיו, חכם ניסים אליהו ששימש כרב הקהילה, נפטר, לקח אליהו על עצמו את התפקיד והפך לרב המושב שתולה. בשנים האחרונות החלה לדעוך ראייתו של הרב אליהו, אבל תושבי שתולה מעידים שהזיכרון שלו נותר חד כשהיה. הוא עדיין מתקן את בעל הקורא בתורה, קורא הפטרה, עובר לפני התיבה, ושר פיוטים, הכול בעל פה מן הזיכרון. לאחר שנים ארוכות שבהן שימש כרב המושב, הוא פינה את מקומו לרב צעיר, אך עדיין ממשיך לשמש ככתובת רוחנית לכל פונה.
העיתונאי אליהו גליל המתגורר במושב שתולה, כתב השבוע על שכנו: "כשאני מנסה לדמיין את חכמי הדורות הקודמים, את הרב סלמאן אליהו, הבן איש חי או רבי יוסף קארו, אני לא צריך ללכת רחוק. ברחובות המושב שבו אני גר, ובעיקר בבית הכנסת הקטן שלנו, אפשר לפגוש אדם כזה שהוא דוגמה חיה לאותה יהדות הולכת ונעלמת, איש אמונה שופע עוצמות רוחניות, שעל פניו תמיד יש חיוך ובפיו תמיד מילה טובה, משל או פיוט".
במפגש של מדליקי המשואה עם ראש הממשלה אמר הרב אליהו לנתניהו: "כוחנו באחדותנו. אנחנו בני איש אחד אנחנו. עם אחד כולנו. אנחנו צריכים את האחדות הזאת, ובעזרת האל וישועתו, ב-12 המשואות הללו, יחד שבטי ישראל, נהיה יחד כדי לנצח כל אויב וצורר בדרך".
