בית המשפט העליון דחה לאחרונה את ערעורו של מקסים טל על הרשעתו ברצח אשתו מריה טל ז"ל. מכתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז חיפה עולה כי מקסים ומריה התגוררו עם בנותיהם הקטינות בקריית ביאליק. במהלך ספטמבר 2019 על רקע סכסוך בין השניים וכוונתה של מריה להיפרד ממנו החליט מקסים להביא למותה. כך, בבוקר יום שישי אחד בשעות הבוקר המוקדמות נטל מקסים סכין גדולה, נכנס לחדר השינה, ודקר את מריה בצווארה בעת ששכבה על מיטתה. זמן קצר לאחר מכן התקשר למשטרה ודיווח כי היא התאבדה. בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את טל בעבירת רצח בנסיבות מחמירות, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וכן בניסיון להשמדת ראיה וגזר עליו עונש של מאסר עולם לצד 3 שנות מאסר בפועל לריצוי במצטבר, וכן הטיל עליו תשלום פיצוי בסך 258,000 ש"ח למשפחתה של מריה.
מקסים ערער על הכרעת הדין וטען כי כלל לא היה רצח ומריה היא זו את שהתאבדה. השגותיו על הכרעת הדין התמקדו במשמעות שיש לתת למארג הראיות הנסיבתיות נגדו. בין היתר ניסה סנגורו לעשות שימוש במסקנת חוות הדעת שהוגשה על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית, לפיה מממצאי הנתיחה לא ניתן לשלול את טענת ההתאבדות.
שופטי בית המשפט העליון, יוסף אלרון, חאלד כבוב ויחיאל כשר, דחו את ערעורו של מקסים וקיבלו את עמדת המדינה, שהוגשה על ידי המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, לפיה הראיות נגד מקסים מלמדות באופן ברור כי הוא רצח את מריה לאחר שתכנן לעשות כן. בית המשפט העליון קבע פה אחד, "מארג הראיות הנסיבתיות מוביל למסקנה לכאורית כי המערער הוא שרצח את המנוחה. ההסבר החלופי שהציע המערער שלפיו המנוחה התאבדה – אינו מתיישב עם מסכת הראיות ואינו מקים ספק אמיתי ומהותי ביחס לעוצמת המסקנה הלכאורית… התמונה הנגלית ברקע למות המנוחה היא כי קנאתו של המערער לה והאובססיביות בה נהג כלפיה, להן נלוותה אלימות מילולית ופיזית מצדו – היוו מניע לרצח המנוחה על-ידי המערער". עוד נקבע כי "מלבד העובדה כי הראיות שהציג המערער ביוזמתו אינן תומכות בגרסתו-שלו, אף ההסברים שסיפק לראיות הנסיבתיות לחובתו – אינם מניחים את הדעת".
בפסק הדין ציין בית המשפט העליון: "חייה של מריה טל נגדעו בשל קנאתו האובססיבית של בן זוגה – המערער. היכן שמריה זיהתה שביב אור בציפייה לחיים שלאחר פרידתה מהמערער, הוא חש השפלה מצמיתה ולא היה מוכן להשלים עם פרידה כהלכתה". ביחס לרצח נשים על רקע רצונן להיפרד ציין כי "המחשבה שבת זוג, בהווה או בעבר, היא קניינו של בן זוגה מעתה ועד עולם; ולא, חייה מוטלים בסכנה, כפי שאנו עדים לאחרונה; היא תפיסה מעוותת מיסודה החוצה עדות ודתות אשר אין לה מקום בחברה בישראל. תופעה עגומה זו יש לעקור מן השורש, וליתן לכך ביטוי הולם בעונש הנגזר על עבריינים שנוהגים כך".
