מתנגדי הרפורמה המשפטית הוציאו הגדה פרובוקטיבית לפסח, תחת הכותרת "הגדת החירות". לצד הטקסטים המסורתיים של ההגדה צורפו תוספות ופרשנויות של סופרים ומשוררים, אנשי תקשורת ואקדמיה. למשל, בהגדה נראית תמונה של דגל ישראל מוכתם בדם לצד שיר שכותרתו: "אנחנו מתגעגעים למצרים". וגם שינוי מילות השיר "אחד מי יודע? אחד אני יודע:" – "אחד מאבקנו! לא בשמים, בכל הארץ".
בשיר דיינו ,למשל, שונה הטקסט לעניינים הפוליטיים, וייחסו לממשלה מעשים ורצונות, גם כשאלו לא התרחשו או היו קרובים להתממש. "שבקשו לפטר היועמ"שית, לבטל את שומרי הסף, לשדוד כספים בחטף, להתקרבן, להתחשבן, לפעול בכוחניות…. להושיט יד לפשרה וביד השנייה להעיף סטירה. להשתלט על כל מוסד, לקבוע לבד מה סביר ומה מנגד להגיון ומי יהיה נשיא העליון, להוריד את דרוג האשראי", ועוד ועוד האשמות. כמו כן, בהגדה יש טקסט על געגוע למצרים ושיר על האם קיים אלוקים על בסיס השיר אחד מי יודע.
בסיום ההגדה, על בסיס המילים לשנה הבאה בירושלים הבנויה, נכתב "לשנה הבאה בירושלים שלנו, שתשוב להיות קריה נאמנה, עיר הצדק, החירות והשלום, עיר של בתי משפט שימשיכו להיות מבצר איתן ליושרה ציבורית. לשנה הבאה בה ישבו בכנסת שונאי בצע ודוברי אמת. לשנה הבאה עם ממשלה שבה יכהנו שרים ושרות אשר אהבת האדם ואהבת הארץ ימלאו את ליבם" ועוד. גם מסרים על "הכיבוש" מפורסמים בהגדה לצד טקסטים חריפים שמעניקים משמעויות אחרות ומשונות לפסוקים.
ההגדה כוללת מאמרים וטורים של אנשי שמאל שכתבו על התנגדותם לרפורמה. בין הכותבים: הסופרים דוד גרוסמן, אילנה ברנשטיין, אתגר קרת ובת זוגו שירה גפן, ישי שריד, חיים באר, יהודית רותם, ערן בר-גיל, נעה ידלין ויניב איצקוביץ'.כמו כן כתבו באגדה איש התקשורת דב אלבוים, פרופ' באוניברסיטת תל אביב ישי רוזן-צבי, מישאל ציון ממכון מנדל, החוקרת פרופ' רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית והמשוררות בכל סרלאוי, נוית בראל, נורית זרחי ורבקה מרים.
