בפסק דין ייחודי, ביטל בית הדין הארצי לעבודה את זכויות התושבות בביטוח הלאומי של משפחה ממזרח ירושלים. הסיבה שניתנה בפסק הדין היא מעבר הדירה של המשפחה מהעיר העתיקה לשכונת הדואר, שנמצאת אמנם בתוך המרחב הישראלי שמעבר לגדר ההפרדה, אך מחוץ לתחום הסמכות של עיריית ירושלים. מאחר שהיה מדובר בסוגיה טריטוריאלית סבוכה, יצאו השופטים בתיק לסיור באזור, על מנת לעמוד על הנסיבות.
לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה מדינת ישראל את מזרח ירושלים והעניקה לתושבי האזור הערבים מעמד של תושבי קבע בישראל שאינם אזרחים. החוק המסדיר את מעמדם, חוק "הכניסה לישראל", קובע שאם אדם המוגדר "תושב קבע" העתיק את "מרכז חייו" מישראל, הוא יאבד את זכויותיו הסוציאליות בביטוח לאומי וכן מעמדו כתושב. במושג "העתקת מרכז החיים" כלולות בין השאר יציאה ממושכת ללימודים בחו"ל או מעבר דירה אל מעבר לקו הירוק. על פי הקריטריונים הללו נשללה תושבותם של לפחות 14,416 תושבי מזרח ירושלים עד שנת 2014.
המקרה הנוכחי, שאילץ את שופטי בית המשפט לצאת לסיור בשטח, הוא מקרה ייחודי. משפחת עטאללה הם ערבים מזרח ירושלמים בעלי מעמד תושב שהתגוררו ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים. בשנת 2007 עברה המשפחה דירה אל שכונת דחיית אלבריד, שנקראת גם "שכונת הדואר" על שם עובדי הדואר הירדני שהתגוררו בה עד שנת 1967. השכונה ממוקמת בין נווה יעקב לבין א-ראם, והשטח אליו עברה המשפחה הנו "שטח מיוחד", מאחר שהוא מצד אחד בתוך גדר ההפרדה, כלומר, בחלקה הישראלי, ומצד שני מצוי מחוץ לתחומה הטריטוריאלי של עיריית ירושלים – כלומר מחוץ למדינת ישראל. בעקבות המעבר, קיבלה המשפחה מכתב מהמוסד לביטוח לאומי, שלפיו הוא מבטל את זכויות התושב להן הם היו זכאים. בתגובה, הגישה המשפחה ערעור על ההחלטה שהגיע עד לבין הדין הארצי לעבודה.
בשל ההשלכות המשמעותיות של המקרה, יצאו שופטי בית הדין הארצי לעבודה הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, הנשיאה כיום ורדה וירט-ליבנה ונציג ציבור מר דן בן חיים לסיור בשטח על מנת לעמוד על המציאות במקום. בעקבות הסיור הגיעו השופטים למסקנה כי יש לדחות את הערעור ובכך לאשר את שלילת מעמדה של המשפחה בביטוח הלאומי. בחוות דעתה של הנשיאה עמד בית הדין הארצי על העקרונות הרלוונטיים בתחום הביטחון הסוציאלי לרבות "עקרון הטריטוריאליות". לפי עקרון זה, תנאי בסיסי לצורך קבלת זכויות סוציאליות מהמוסד לביטוח לאומי הוא כי מדובר במבוטח שהוא תושב ישראל. הקביעה שמגדירה מי נחשב "תושב ישראל" נעשית על בסיס מבחן עיקרי והוא – האם מרכז החיים ומירב הזיקות של הנידון הוא לישראל. הכלל המנחה להחלטה בשאלת מרכז חיים ומירב זיקות הוא מקום המגורים, מכיוון שעל פי בית הדין, "מקום המגורים מצביע על זיקה מרכזית ומשמעותית בבחינת מרכז חייו של מבקש הגמלה".
את דעת מיעוט הביע נציג הציבור מר אמיר ירון. ירון קבע שאמנם מבחינה טריטוריאלית ניתן לקבוע כי יצאה המשפחה משטחה של מדינת ישראל, אולם היותם של המערערים תושבי ירושלים ובעלי מעמד תושב במשך שנים על המשמעות הנגזרת מכך- היותם של המערערים בעלי רישיון לישיבת קבע ונושאים תעודות זהות ישראליות- מצביעה על כך שמרכז חייהם של המערערים הוא בירושלים, ולכן אין לשלול מהם את מעמדם.
למרות שדחו את טענות המשפחה, השופטים עמדו על המציאות המורכבת של תושבי שכונת הדואר אשר מחד נשללת תושבותם ואינם יכולים לקיים חיים סדירים במדינת ישראל ומאידך, גם אינם יכולים לקיים חיים מעבר לקו הירוק מאחר שהם ממוקמים פיזית בצדה הישראלי של גדר ההפרדה. השופטים קראו לחברי הכנסת להסדיר את מציאות החיים הבעייתית במקום.
