שבוע האופנה בתל אביב הגיע לסיומו, אך עורר כמה סערות שימשיכו לעוד זמן רב. מהטלית שנגררה לרצפה ועד לשלטי המחאות, ניכר שרבים מהמעצבים והדוגמנים שצעדו על המסלול בחרו לנצל את החשיפה בכדי לזעוק נגד הרפורמה המשפטית. באופן מפתיע, המחאה נגד הרפורמה לא הייתה הנושא שנבחר מראש לשבוע האופנה, והיו בקהל גם כאלו שאינם מסכימים איתה. אבל את הקול שלהם, אי אפשר היה לשמוע.
ירדן מרציאנו (28), במקור מלוד, הוא מעצב שמלות כלה ושמלות ערב שנמצא בתחום האופנה מגיל צעיר מאוד. בדומה לרבים מעמיתיו הוא השתתף בשבוע האופנה, אך רגע לפני שהעיצוב שלו הוצג, הוא הופתע לגלות שעל כולה נכפתה המחאה נגד הרפורמה. כשביקש את רשות הדיבור בכדי להתנגד לכך ולהסביר שלא כולם בעלי אותה דעה פוליטית – הוא נותק מהמיקרופון. כך נראה הרגע המביך:
"הנואמים שלפני התצוגה הציגו את כל הפרויקט הזה כחלק בלתי נפרד מהמחאה נגד הרפורמה", מספר ירדן. "מנחת האירוע, נועה רוזין, אמרה במפורש: 'הקהל מוזמן לאחר מכן לאירוע תוכן ברוח ההתנגדות'. בנוסף אליה הייתה גם גברת בשם קלוד ברייטמן, שנאמה והרגישה כנראה יותר מדי בבית, בגלל שזו תצוגת אופנה בתל אביב. היא השתמשה בביטויים כמו 'כולנו פה מאותו צד של המפה הפוליטית'. גם כשאנשים צעקו לה מהקהל שזה ממש לא ככה, היא המשיכה.
"כשהם דיברו על המחאות זזתי באי נוחות בכיסא, אבל הבלגתי. זו דעה פוליטית וזכותם להגיד אותה. אך כשנועה רוזין הכלילה אותי כחלק מיום ההתנגדות, כבר לא יכולתי להתאפק. עליתי לדבר במיקרופון ולבקש מהנוכחים לא לכפות עליי את דעותיהם. מיד ניגשו לנתק את הכבלים ולהוריד אותי מהבמה. הרגשתי שמנסים להשתיק אותי. ולא רק זה. אחר כך בכתבה בוויינט ניסו להציג אותי כפרובוקטור שגונב מיקרופונים. זה כמובן לא נכון, פרובוקציות לא מעניינות אותי. בסך הכל רציתי לזעוק את הזעקה שלי ושאף אחד לא ידבר בשמי".
"האופנה היא כלי להבעת דעות פוליטיות וחברתיות, זה ברור. אבל לא הגיוני שיכפו פרשנות מסוימת על המיצג שלי. אני בטוח שאם מישהו היה עולה לדבר מיקרופון ואומר אמירה שנוחה לצד הזה של המפה, היו רואים בזה אקט מחאתי ומשבחים אותו. אבל דעות שלא נוחות מוגדרות מיד כאלימות וכלא מקובלות. חשוב לציין שמארגנת האירוע, טלי דביר, התקשרה והתנצלה על מה שקרה. היא אמרה שהיא לא הייתה מעורבת בנאומים, והיא עצמה אמרה שאין מקום לכפות דעות על אנשים אחרים".
ירדן אמנם יצא פגוע מהאירוע הזה, אך הוא מדגיש כי הנושא האמיתי של שבוע האופנה – "12 השבטים" – חשוב בעיניו, ולכן בחר במיצגו להציג את הקרע בעם, והקריאה להתאחד. "בגדול, המטרה של האירוע שלשמה הגענו הייתה לעשות משהו מאוד מאחד", הוא משתף. "הנושא היה 12 השבטים. אני החלטתי להציג את המסע של בני ישראל במדבר עד שהגיעו לארץ כנען. הדפסתי את מפת המסע שלהם על מכנס, אבל הוספתי מחוך של לב שבור. הלב השבור מספר את זה שהתחלנו כעם אחד אבל התפצלנו לשני מחנות, שלכל אחד מהם יש השקפה אחרת על איך הארץ המובטחת אמורה להיראות. אני חושב שכל עוד אנחנו בשני מחנות – לא נצליח להגיע אליה.
"בדרך כלל אני לא מרגיש מודר פוליטית, אבל בתצוגה האחרונה למשל, שמתי לב שלא היה ייצוג של דתיים או חרדים. זה היה מוזר. אחרי מה שקרה, סיפרו לי עשרות אנשים שהם מרגישים, בתעשייה הספציפית הזו, שאין להם את האומץ להשמיע את הקול שלהם. הם אמרו שבתמורה ליכולת לנכוח באירוע כזה הם מוכנים להצניע את הדעות שלהם, ושהם חוששים להצהיר על עצמם שהם ימנים או בעד הרפורמה, בטח שלא בשבוע האופנה. זה דבר אבסורדי מבחינתי.
"יש מקום לאמירות פוליטיות, כמו שאמרתי, אבל צריך לוודא שיש איזון. קשה לי להאמין שכל מי שעוסק באומנות נמצא באותו צד של המפה הפוליטית. אומנות היא דבר שאמור לאחד, ואני מאחל שנצליח להתגבר על הפילוג ולדבוק באחדות".
