הודעת המייל שקיבלה בבוקר יום שישי לא הפתיעה מאוד את תפארת דמארי, תושבת היישוב בני-דקלים. האקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל", שבה היא לומדת, נקטה במכתב המדובר דעה ברורה לגבי הוויכוח בנוגע לרפורמה המשפטית, שמסעיר בימים אלו את המדינה. "בצלאל מושתתת על יסודות כבוד האדם, השוויון, הפלורליזם וחופש המחשבה, הביטוי והיצירה. לתפיסתנו, אפשרות מימושם של ערכים אלו בחיי היומיום מאוימת עתה באופן ישיר על ידי שינויי החקיקה", נכתב. "אנחנו מעודדים אתכם.ן לפעולה ומעורבות אזרחית לפי צו מפונכם.ן ובהתאם לתפיסת עולמכם.ן. נמשיך לאפשר לכל חברות וחברי קהילת האקדמיה להביע בחופשיות מלאה וללא מורא את עמדותיהם.ן".
בפוסט שפרסמה בפייסבוק כתבה דמארי, שזו לה השנה האחרונה בלימודיה בבצלאל, כי הכתוב אולי מדבר על הבעה חופשית של דעות, אבל המציאות ברורה. "נמאס לי ללכת למסגרת לימודים בה אני מוכרחה לשתוק, בה אני יודעת שהדעות שלי מודרות. הרבה שנים העברתי בבצלאל והסכמתי לוותר על עצמי לטובת הידע שקיבלתי, אבל זהו, נמאס לי לשמוע מרצים שאומרים דברים שפוגעים בי. בי כמחזיקה בדעות שונות. בנו, כציבור. נמאס לי לקבל מכתבים כאלה-ממוסד שמקבל תקציבים מהמדינה בה אני חיה, בה כולנו חיים. הלב שלי נשרף ואני רוצה לצעוק שיפסיקו כבר. אין חובה לערבב בין לימודים אקדמיים לנושאים שכאלה. אל תדברו איתי על פלורליזם כשיש רק דעה שקובעת את הטון", כתבה.
בשיחה עם אתר מקור ראשון הוסיפה דמארי כי בעקבות הפוסט הגיעו אליה תגובות מסטודנטים נוספים שחשים כמוה. "אף פעם לא הסתכלתי על המטפחת שלי או השמלה שלי כעל עניין שמגביל אותי. אבל זה מסמל אותי, ועבור חלק מהמרצים שם זה אות לכך שהדעות שלי שונות".
היא החלה ללמוד בבצלאל קרמיקה וזכוכית ולפני 11 שנים, ערכה הפסקה מסוימת בלימודים, והשנה הגיעה כדי להשלים קורסי תיאוריה נחוצים. "היום בבוקר אמרתי לעצמי – למה לי להגיע להפגנה הזו? במהלך השנים שלי בבצלאל היו פעמים בהם מרצה פתח דיון בנושא מסוים ואז פנה אליי לשמוע את דעתי, כי אני עם מטפחת. וזה שם אותי במקום לא נוח. הבעתי את דעתי, והרבה פעמים גם שתקתי, כפי שאני יודעת שגם אחרים עושים, כי אני יודעת שזה יסתמן כלא לגיטימי. אף אחד לא רוצה להיות מבודד בוויכוח.
"אני לא אדם של מלחמות. חשוב לי שמוסד כמו בצלאל לא ישלח מכתבים בנוסח הזה שיגרמו לזַרוּת שלי לגדול. הייתי רוצה שאם מדברים על פלורליזם, שתהיה באמת תחושה נוחה לכולם להביע את דעתם. אבל אם במכתבים רשמיים לרגל פתיחת הסמסטר, ההנהלה מכתיבה את הטון ואומרת את דעתה, אז איך סטודנטית צעירה, שנה א', תעז לומר מה דעתה באמת?"
דמארי הוסיפה בשיחה איתנו כי "אני מעריכה את בצלאל ויש פה המון דברים טובים. אבל לא יכול להיות שמכתב קבלת הפנים שלהם כל כך חד צדדי. פנו אליי אנשים שלמדו אתי, כתבו לי שאיזה באסה להיות שוב במקום הזה. זה מציף את הכאב של להיות זר בתוך מקום שאמור לייצג משהו רחב".
את חוששת בעקבות הפוסט?
"אולי קצת, כן. אבל לא כל כך אכפת לי. אני מסיימת השנה וחשוב לי להשמיע קול שונה, רגע לפני שאני עוזבת. עברתי פה גם שנים קשות יותר, כמו למשל עם אחד המרצים שהייתה לו בעיה עם העובדה שבעלי נושא נשק. היו גם ויכוחים לאחר פיגועי טרור שצרבו יותר. אבל המחשבה שמראש את מסומנת היא לא קלה".
