מסמכים שנחשפו לאחרונה בארכיון המדינה מגלים את עומק הרתיעה של ההנהגה הרבנית בארץ לאורך השנים מלהעלות על פני השטח אפילו כשאלה את נושא בניין המקדש בדורנו וחידוש עבודת הקורבנות.
בה' בתשרי תש"ט, כשמלחמת השחרור עוד מתנהלת, הרב הראשי לישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג – סבו של נשיא המדינה יצחק הרצוג – ניסח מכתב בעניין שיועד למנכ"ל משרד הדתות הרב שמואל זנוויל כהנא. זו הייתה תשובה למכתב קודם של כהנא שבו הציע לרב הרצוג לקיים מעמד תפילה ברחובה של עיר, ירושלים המחולקת, לביטוי השאיפה לכינון המקדש מחדש.
הרב הרצוג סבר שגם תפילה תמימה בנושא היא צעד קיצוני ומסוכן מדי ודחה בעדינות את ההצעה: "צריך להיזהר עכשיו מלהדגיש בפני העולם שבחוץ, כלומר האומות, את ציפייתנו יום־יום לבניין המקדש, והטעמים מובנים מאליהם. התפילה המחודשת, זכר למקדש, שהיא מכוונת לפרסום גדול בין האומות, אפשר שתזיק לעניין מדינתנו וצריך להיזהר מפני אפשרות כזאת".
בארכיון המדינה מצוין שהמכתב לא נשלח לבסוף. מדוע? לא ברור. אולי חשש הרב שגם בעצם התייחסותו לרעיון – גם אם בשלילה מוחלטת – יש משום סכנה.
"השעה אינה מוכשרת כלל לכתוב ולדון על בניין המקדש. צריכה לבוא הוראה מלשכת ראש הממשלה לכל העיתונים שלנו למנוע עתה כל משא ומתן בנידון זה"
בכל אופן, נפלאות הארכיון מספקות מכתב נוסף באותו הנושא ממש ששיגר הרב הראשי בעת מלחמת ששת הימים – איסר יהודה אונטרמן – לבנו של הרצוג, הרב ד"ר יעקב הרצוג, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. יעקב הרצוג, שהלך לעולמו לפני יותר מחמישים שנה, הוא דודו של נשיא המדינה. גם במכתב הזה, שנכתב חודש אחרי המלחמה בד' בתמוז תשכ"ז, ניכרת רתיעה מובהקת מעיסוק בשאיפות היהודיות העתיקות בנוגע להר הבית. במכתב אף מציע הרב הראשי לאסור על העיתונות כולה להעלות על פני השטח שאלות בנושא:
"לכבוד ידיד נפשי היקר, הרב ד"ר יעקב הלוי הרצוג נרו יאיר, בן הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל. שלום וברכה.
"מצרף אני בזה מכתב שקיבלתי היום מאיש לא ידוע לי כלל, המוכיח כי לא אחזנו בזהירות הדרושה למנוע מלדבר ברבים וכל שכן מלכתוב בעיתונות אודות בניין בית המקדש. אמרתי כי כדאי להסב תשומת לבך לעניין זה הדורש תיקון.
"אני אמרתי בהזדמנויות שונות כי השעה אינה מוכשרת כלל לכתוב ולדון על בניין המקדש, אם כי בעומק ליבנו אנו כמהים למילוי תפילתנו 'והשב את העבודה לדביר ביתך'. כשהטריד אותי עיתונאי אחד לקבלו וקשה היה להתנגד להפצרותיו הציג את השאלה על אפשרות בניין המקדש. אמרתי לו כי אסור לדבר מזה כלל וכל שכן לכתוב, כי זה עלול ליתן פתחון פה למקטרגים לומר שכאילו עושים כבר תוכניות להצר את צעדיהם של בעלי אמונות זרות בשטח המקודש.
"כשלא הרפה ממני אמרתי לו שעניין זה יהיה באחרית הימים, כשלא יישא גוי אל גוי חרב ומלך המשיח יכניס סדרים אחרים בחיינו. עם כל זה שינה דבריי וכתב כי המשיח יסלק את המסגדים.
"שמעתי כי בעיתון מצויר אחד נדפס ויכוח רחב אם בניין בית המקדש קודם לביאת המשיח והבעיה שנתעוררה פעם על הבאת קורבנות וכדומה. כל זה מיותר ועלול להזיק. נדמה לי כי צריכה לבוא הוראה מאת לשכת ראש הממשלה לכל העיתונים שלנו, כולל גם עיתונים מצוירים וירחונים, למנוע עתה כל משא ומתן בנידון זה. ייתן ה' כי דבר נשגב זה יבוא לנו בהיסח הדעת וכבודו דורש מצדנו דומיה גמורה".
עשורים רבים עברו והרבה מים זרמו בקדרון, אבל נראה שעמדת הרבנות הראשית בנושא לא השתנתה כלל, וגם לא זו של משפחת הרצוג. בסעודת איפטאר בהשתתפות נשיא המדינה ברמדאן הקודם, שחל אף הוא במקביל לפסח, טרח להרגיע את מארחיו והודיע ש"הפרסומים שיהודים יעלו קורבן בהר הבית שקריים".
כשנפגש עם סיעות הכנסת בטרם הרכבת הממשלה, והיה נדמה שהשר איתמר בן־גביר עומד לשנות את המציאות בהר, הוקלט הרצוג אומר לנציגי ש"ס: "תהיה לכם בעיה עם הר הבית. יש לכם שותף שכל העולם חרד ממנו".
גם אם עמדתו של הרב אונטרמן לא התקבלה רשמית ולא יצאה הוראה האוסרת על העיתונים להתבטא בשאלת חידוש עבודת המקדש, בפועל נוצר קשר שתיקה רב־דורי בנושא. הרבנות הראשית לא דנה מעולם בעניין, כאילו הנושא כלל איננו מעניינה – כאילו אינקוויזיציה כלשהי עוד אורבת ליהודים המקיימים מצוות בגלוי.
בערב הפסח הקרוב, בעוד פחות משלושה שבועות, שוב יועמדו הכן בלשי משטרת ירושלים כדי ללכוד נערים המנסים להגניב גדיים להר הבית, כדי לקיים מצווה השקולה בחומרתה לברית מילה וביטולה כרוך בעונש כרת. איש בהנהגה הדתית או המדינית לא ימחה על הפגיעה בחופש הפולחן, גם לא נשיא שרוממות הדמוקרטיה בפיו, כי חמירא סכנתא מאיסורא והמשכיל בעת ההיא יידום. כמעט הכול השתנה במציאות מאז תש"ט ותשכ"ז, אבל בתפיסה של האוחזים ברבנות וגם בנשיאות אין לעם היהודי כל דרך ארצית להגשים את חלומותיו מקדם במקום הקדוש, וגם עם דרכים שמימיות כדאי לנהוג בזהירות ולשמור על דומיה גמורה. אלף דורות יעברו עד שישקלו שם לחשב מסלול מחדש.
