100 שנה עברו מאז נולדה בתימן הרחוקה מי שעתידה לזכות בתואר מעורר הכבוד "מלכת הזמר העברי". חייה ודמותה של שושנה דמארי הורכבו משלל סתירות, צעדים אמיצים, כישרון עצום ואבק כוכבים שגרמו לרבבות ואלפים לדבוק בדמותה ובשיריה. דווקא היא, האישה שבחייה ידעה לקשור לעצמה כתרים ולאמץ גינוני מלכות, כמעט נשכחה מלב בערוב ימייה ולאחר מותה. עברו יותר מעשר שנים עד שדמותה האייקונית זכתה לתיעוד והנצחה ראויים.
לפני כשנה יצא לאקרנים הסרט "המלכה שושנה", שיצרו קובי פרג' ומוריס בן־מיור, ובו מובא סיפור חייה מזווית שלא ממש הכרנו. דמארי נישאה בגיל 16 לאיש התרבות שלמה בושמי ולשניים נולדה בת יחידה, נאוה. זמן קצר לאחר הולדתה יצאה שושנה למסע הופעות בינלאומי וראתה בעצמה שגרירת תרבות של מדינת ישראל שרק הוקמה. היא הפכה להצלחה מסחררת ומקור לגאווה לאומית כשכבשה את הקהל האמריקני. היא מילאה את האולמות הגדולים ביותר והתרועעה עם היוצרים המובילים של התקופה, ובין השאר הופיעה עם התזמורת של דייזי גילספי בפסטיבל הג׳אז בקנדה והיו לה קשרי חברות קרובים עם נינה סימון.
בעקבות הסרט, וכמעט באופן אקראי, נולד אלבום שלם של שירי שושנה, "Shoshana", בעיבוד לגרסת ג'אז שאותו יצרה המוזיקאית חן לוי כמחווה למערכת היחסים החברית של דמארי עם סימון הנחשפת לראשונה בסרט.
לתשואות בעולם היה מחיר אישי לא קל בדמות מערכת היחסים המורכבת עם בתה ובעלה, שקיבלה גם ביקורות קשות מצד הקהל. לאחר מותה של שושנה דמארי גם בתה נאוה הלכה לעולמה וכל עיזבונה של שושנה נסגר במחסן ונשכח, יחד עם שימור זיכרונה. הסרט מלווה את פתיחת העיזבון, ודרך המכתבים, החפצים והזיכרונות שעולים ממנו פותח בפני הציבור את האישיות המורכבת של דמארי.
"במהלך העבודה על הסרט ליוותה אותי גם תחושה לא פשוטה כי הגענו למקום לא מסונן, נחשפנו לרגעים הכי גדולים של שושנה ולפרטים הכי שוליים בחיים שלה, במיוחד כי לא נותר שם אף אחד", מספר הבמאי קובי פרג'. "בני המשפחה, האחיינים, פתחו בפנינו את הדלת והיום התוצאה של העיזבון שלה, התוצאה היום מאוד יפה כי יצרו ממנו תערוכה גדולה במוזיאון ראשון־לציון".
"אבל אז כיוצרים", אומר פרג', "להיחשף לעיזבון בצורה הכי גולמית שלו הייתה הפתעה גמורה ולהכיר אותה מקרוב היה ממש זכות. אומנם בבית שלי הייתה זיקה לדמות שלה ויש לי אפילו היסטוריה משפחתית שהייתה קרובה אליה, היא משחקת בסרט הצבעוני הראשון שנעשה בישראל, 'בן מולדת', שיצר אח של סבתי – אבל היא ממש לא הפסקול של הנעורים שלי. צריך לזכור, כשאתה מגיע לעיזבון מהשנים האלה שבהן העולם התנהל בחלופת מכתבים, כל הרגשות מתועדים ושם כיוצר אתה צריך ליצר גבולות, לזכור לשם מה התכנסנו – לעורר הזדהות אבל לשמור על הצניעות, זה האיזון העדין בסרט".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במגזין מוצש של מקור ראשון
