לאחר שנים רבות שאני עוסק ביין ככורם וכיצרן יין בהרי חברון, החלטתי לערוך ניסוי בגידול גפנים ובהכנת יין למקדש.
קיימים שלבים רבים בהכנת היין וגולת הכותרת היא ערבוב היין ויצירת מה שמכונה בעגת הייננים blend. כשאני מערבב יינות שונים, אני מבליט את יתרונו של כל יין בתערובת ומכסה על הפגמים. הבלנד נקרא בעברית "ממסך". מילה זו חודשה בידי האקדמיה ללשון אך מופיעה בתנ"ך, בישעיהו ובמשלי, במשמעויות שונות. האחת כיציקת יין והאחרת כתערובת יין. מילה מוכרת יותר היא "נסך" המופיע לראשונה אצל יעקב אבינו. "ויצב יעקב מצבה… ויסך עליה נסך וייצוק עליה שמן" (בראשית לה, יד). כאן אין אזכור ישיר ליין. המקום הראשון שמופיע נסך יין במפורש הוא בשמות כ"ט, מ' (פרשת השבוע): "ונסך רביעית ההין יין לכבש". זה היין העולה למזבח עם סוגי קרבנות שונים.
יש להניח שיין למקדש יהיה היין המשובח ביותר. המשנה במסכת מנחות ח', ו': "ומניין היו מביאין את היין? קרותים והטולים אלפא ליין". כל מפרשי המשנה לא מצליחים לזהות מקום זה. המשנה ממשיכה: "שניה להן בית רימה ובית לבן בהר". מקומות אלו אנו מזהים ככפרים הערביים כיום בית רימא ולובן שבשומרון, סמוך לשילה. ההיגיון אומר שקרותים והטולים שהם הטובים ביותר, יהיו באזור חברון, שהוא האזור שבו גדלות המובחרות שבגפנים, כפי שניכר למשל בברכת היין של יעקב לבנו יהודה.
יעקב אבינו, שנולד בחברון בין כרמי היין, מגיש לאביו יחד עם הסעודה שהכין גם יין. "ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת" (בראשית כז). מכאן אנו לומדים שבשר אוכלים עם יין. יעקב מברך את נחלת בנו יהודה בששה ביטויי הפלגה העוסקים ביין (אוסרי לגפן עירו וכו'). יתרה מזאת: מקום ניסוך היין במקדש הוא בקצה הדרומי של המזבח, החלק הקרוי בספר יחזקאל "אריאל". חלקו הדרומי והמזרחי של המזבח, זה שאין בו את הבסיס התחתון הקרוי "יסוד", נמצא על פי חז"ל בנחלת יהודה. זאת בניגוד לשאר חלקי המזבח המצויים בנחלתו של שבט בנימין. בקצה הדרום-מערבי של המזבח קיימים שני ספלים נקובים המשמשים האחד לניסוך היין והשני לניסוך המים. היין יורד אל חללים הקרויים "שיתין", אל תשתית המזבח הקרוב לכבש שמדרום. הכבש הוא החיבור של נחלת יהודה המגדלת את היין, המפאר את ה"מזון" שעל המזבח – ש"אוכל" כביכול את בשר הקורבנות בראש המזבח, בנחלת בנימין.
מכיוון שזכינו שהכרמים שלנו הם בנחלת יהודה החלטנו לערוך ניסוי ולראות כיצד נוכל כיום לגדל את היין המשובח ביותר שיהיה ראוי למקדש. הניסוי החל לפני כארבע שנים, כשנטעתי חלקה של קברנה סוביניון, אותה אני מעצב בשלוש צורות גידול שונות. הניסוי נערך מטעם אוניברסיטת אריאל, בהנחיית ד"ר ישי נצר. בניסוי זה אנו מנסים לבדוק את השפעת צורת הגידול על היין שנוצר.
המשנה מלמדת ש"אין מביאין יין מבית הזבלים" (מנחות ח, ז). המשמעות היא שאם החקלאי זיבל את כרמו, הוא לא יוכל להביא מחלקה זו יין למקדש באותה שנה. הסיבה היא שהזיבול פוגע באיכות היין. לפני כשלושים שנה ביצע משה ברונר מגד"ש הר חברון ניסוי הפקת יין מגפנים שזובלו בצורה מרבית. התוצאות היו גרועות בהתאם לדברי המשנה ורק אחרי כמה שנים ללא זיבול נוסף, חזר היין להיות ברמה גבוהה.
ממשיכה המשנה, "אין מביאים מהדליות, אלא מן הרוגליות". מאחר שהמשנה ממליצה על גפן רוגלית, סימן שיינה משובח יותר. בניסוי שלנו עיצבנו את הגפן בשלוש צורות. הראשונה: גפן מעוצבת בשיטת vsp (גפנים בצורת T לאורך השורה). השנייה, גפן מעוצבת בצורת גביע והשלישית גפן רוגלית. שלוש צורות הגידול נטועות כל אחת בארבע שורות שונות לצורך ניסוי אמין.
אבל מהי רוגלית? האם זהו הגזע השרוע על הארץ ומוגבה אך מעט שמצאנו אצל הערבים בהר חברון אחרי מלחמת ששת הימים? או אולי זו גפן בגובה רגל? אך מהי הרגל? עד הקרסול או עד הברך? אין לנו נתונים על כך, לכן החלטתי לגדל את הגזע עד גובה 40 ס"מ, מחצית מהגובה הרגיל ומעט מעל הקרסול. פחות מזה, קשה מאוד לטפל בגפן. אנחנו מנסים לבדוק את השפעת צורת הגידול על היין שנוצר. בעזרת ה' כבר השנה נוכל לבצע טעימות יין ולבדוק האם רוגלית טובה יותר מהשיטות המקובלות.
הבאת יין לניסוך על גבי המזבח, מחייבת יין שטהור מטומאת מת, גם בעידן שבו כולנו טמאי מת. כיצד מפיקים יין בטהרה? כל זמן שהענבים על הגפן הם אינם מקבלים טומאה. האתגר מתחיל בשעת הבציר. יש להפיק יין בטהרה ללא מגע יד אדם וללא כלי מתכת שמטמאים אותו. הפתרון המסתמן הוא פלסטיק שאינו מקבל טומאה וכלי מתכת שלא נטמאו באוהל המת ושיעברו טבילה. המשמעות היא כפפות מפלסטיק ומזמרה שטבלנו קודם לכן. לגבי הכלים הגדולים ביקב, כאן עדיין קיים אתגר סביב הטבילה. היין משתבח בחביות עץ עם חישוקי מתכת ולכך טרם מצאנו פתרון מפני שאי אפשר להשוות יין שהתיישן בחבית ליין שלא עבר בחבית. בנוסף, נצטרך לחשוב על דרך ליצור מכונות ייחודיות וייעודיות מפלסטיק קשיח. כמויות היין שיידרשו למקדש הן גדולות, שהרי כל כבש בודד שמוקרב דורש בנוסף לו עצמו ניסוך של כליטר יין. לכך נידרש למצוא פתרונות יצירתיים.
לפני כחמש שנים נסעתי עם הרב עזריה אריאל המתמחה בענייני הקודש והמקדש לסיור ביקבים, כדי ללמוד על תהליך הפקת היין הדרוש. בסוף הסיור הגענו ליקב שלנו. הרב עזריה הביט בדלת היקב וראה שקיים רווח בינה לבין הרצפה. הוא הסביר לי שכאן מתעוררת בעיה. הלל יפה בתי הי"ד, נרצחה בבית, והבית מאהיל על היקב. יתכן שכל היקב טמא ולא נוכל להפיק יין בטהרה. הרב בדק היטב האם הפתח הוא ברוחב טפח, אזי הטומאה חודרת ליקב. הוא מדד וראה שאין טפח, כלומר היקב לא נטמא בטומאת המת.
אני מתפלל שאזכה לעבור משלב החלום והניסוי לשלב הניסוך.
הכותב הוא כורם ויצרן יין ביקב "אריאל ביהודה" ואביה של הלל יפה אריאל הי"ד
