רחובות תל־אביב עוד לא ראו מחזה כזה: אישה ג'ינג'ית, לא צעירה אבל גם לא מבוגרת, רצה דרך כל שוק הכרמל כמו ילדה ששמעה את הצלצול וצריכה להגיע מיד לכיתה שמרוחקת ממנה קילומטר. ואיך שהיא רצה. ריצת האמוק של נויה מנדל לעבר מכוניתה אחרי קנייה מוצלחת, אם כי בלי מעיל בצורת דרקון עליו ויתרה, הצחיקה אותי לאורך כל הנסיעה שלי חזרה לירושלים.
מאוחר יותר היא תספר לי שהצליחה להגיע בזמן להופעה שלה, שהתקיימה הפעם במסעדה – לא בלי הרפתקאות והפתעות נוספות, כמובן. "את לא יודעת מה קרה. נתקלתי בשולחן של בית קפה בדרך לאוטו, והגעתי להופעה מדממת. אני עולה לבמה ורואה מולי 130 נשים יושבות לשולחנות ארוכים של ליל הסדר. חלק מהן ראו אותי דרך דלתות הזזה מזכוכית. עכשיו תביני, התנאים במופע חשובים מאוד. צריך לשבת בצורה מתאימה, אחרת זה קטסטרופה. אמרתי למפיקה שאני לא הולכת להתרסק פה".
ובכל זאת היא הצליחה לעשות את העבודה ולגרום לאותן נשים להתגלגל מצחוק, גם בנסיבות הלא נוחות שנכפו עליה. "השיטה שלי היא קודם כול לייצר חברות עם הקהל. לדבר בגובה העיניים. וגם כמובן, לצחוק על הסיטואציה. לפעמים זה באמת מעל הטבע. מחר יש לי הופעה לשבעים שופטים ממחוז דרום, ואחר כך הופעה לחברה קדישא. את יודעת מה זה להופיע מול אנשים רציניים כאלה?"
נויה מנדל, מי שהוכתרה כ"סטנדאפיסטית הדתייה הראשונה" וכבר לפני שלושים שנה רצה מבמה לבמה, סוגרת גם את השבוע הזה עם תשע הופעות ובלי קול. "אני לא יודעת איך זה קורה", היא אומרת. "אני לא משווקת את ההופעות שלי, ואף פעם לא התקשרתי למקום כלשהו וביקשתי שייקחו אותי להופיע, אבל יש לי 'השם הפקות'. ליד המיטה שלי יש סטיקר כזה. וגם בתקופות שבהן אין הופעות, יש עבודה סביב הנגלה הבאה של ההופעות".
את חושבת שהסרטונים של מצחיקני הרשת למיניהם ידחקו וייתרו בסופו של דבר את המקצוע שלך? האם אנשים ימשיכו לקנות כרטיסים להופעות, גם כשהמכשיר שבכיסם יכול לספק להם אינספור שעות של תוכן בידורי?
"החוויה הבימתית לא דומה בכלל למה שאנחנו מקבלים ברשתות החברתיות. רק בן־אדם שיושב אצלי מעל חצי שעה בהופעה, מתחבר לחוויה ולהצחקה שאני מייצרת. רק הוא יכול להגיד: הבחורה הזו מטורפת. אם אומרים לך 'אתה חייב לראות אותה', ואתה מחפש סרטון ביוטיוב, יכול להיות שתגיד 'אוקיי, זה נחמד', אבל זה לא מגרד את המציאות. ויש כאלה שמצחיקים מאוד ברשתות, וכשאתה הולך לראות אותם על במה, זה לא זה.
"במה זה מקום שאין בו חציצה, הוא מציב לקהל מראה, ויש לזה עוצמות שקשה לשחזר דרך סרטון. כשאת יושבת בבית על כוס קפה, מעבירה אצבע ביוטיוב ונקלעת לסטנד־אפ, את לא כל כולך בעניין. את מרפרפת. ככה זה כשמשנים מדיום. אם קראת ספר ואחר כך ראית סרט שעשו ממנו, ממה נהנית יותר? להצחיק בני אדם שנמצאים מול הפנים שלי, זה משהו שנמצא אצלי במהות, בהוויה הכי עמוקה שלי. כששואלים אותי למה בחרתי להיות סטנדאפיסטית, אני אומרת שלא בחרתי, זה בחר אותי".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במגזין דיוקן
