מדגם הלא מייצג של תגובות ששמעתי ממקורבים לקראת הכתבה הזו נע בין שעשוע מהמחשבה על עמוד הפייסבוק "כשאבא ואמא בני דודים" להלם וזעזוע מהמחשבה שבני דודים באמת מתחתנים. "אבל, הם משפחה! מה? איך? איזה מוזר".
כנראה יש הצדקה לכאן ולכאן, שכן קשרי המשפחה הסבוכים שנוצרים יחד עם הסוגיות הרפואיות שמתלוות לנישואי בני דודים אחראים לארסנל שלם של בדיחות, שאלות זהותיות ומקבץ של דעות קדומות שבחלקן אולי אפילו יש ממש. אבל אם תניחו לרגע את הדעות האלה בצד, אולי תגלו תופעה שיש בה גם יופי, וכמות נכבדה של אהבה.
"כולם תמיד מגיבים בשוק", מספר עוז יעקב (30), שהתחתן עם בת דודתו טלי (27). "סביב החתונה ברור שחברים הרימו גבה, ועד היום לאנשים ההחלטה הזאת מאוד מוזרה. אחותי הקטנה וטלי חברות קרובות, אנחנו גם גרים באותו יישוב והמשפחות תמיד היו ביחד. כשהייתי בשביעית פתאום זה נשמע לי רעיון לא רע שנצא, ותכלס די נדלקתי עליה. דיברתי על זה עם אמא שלי, היא ממש לא שללה, רק אמרה בצדק שטלי עוד קטנה, היא הייתה בכיתה ט', וזה לא עיתוי טוב. אז מבחינתי כל הסיפור עבר וחלף".
אחרי שהתגייס התחילו להציע לו בנות והוא החליט להתייעץ שוב עם אמא שלו. "היא אמרה לי 'זוכר שפעם חשבת על טלי?' אמרתי לה שזה היה ונגמר ומה הקשר עכשיו. אבל אמא שלי חשבה שאם אני לא אסגור את הסיפור זה יפריע לי, וחשבה שלא אוכל לצאת עם אחרות בצורה נקייה".
בשלב הזה היה תורו של עוז לחשוב שזה מוזר, וכל החששות צפו. "פתאום חשבתי שבכל זאת היא בת דודה שלי, ומה אבא שלה יגיד, אז ביקשתי מאמא שלי שתבדוק איתו מה דעתו על נישואי בני דודים. היא חזרה עם התשובה שהוא לא ממש נלהב אבל נשמע שאם הכול יסתדר, הוא לא יעצור את זה".
היו התנגדויות במשפחה?
"הסבא המשותף שלנו מאוד לא אהב את הרעיון. הוא גם היה בן דוד של סבתא שלי והיו להם שתי הפלות ובת שהתפרץ לה דיכאון אחרי לידה ובמשך שנים לא הייתה בריאה, הוא ייחס את זה לקרבה המשפחתית. לא ממש שכנע אותו שאמרנו לו שהיום אפשר לבדוק שהכול בסדר ובזמן שהיינו חברים בכל פעם שהוא פגש את טלי הוא היה מנסה לשכנע אותה שתיפרד ממני. ממש פחדתי שבגללו באמת זה ייגמר. אבל אחרי שהחלטנו הוא קיבל את זה ובסוף הוא אפילו קידש אותנו".
משה (41) ואסתר (39) שנדוביץ גדלו בירושלים, וכמו בכל משפחה רגילה יצא להם לבלות יחד כילדים. "היינו נפגשים בחגים ולפעמים בשבת, המשפחות היו בקשרים קרובים", מספרת אסתר. "בערך בגיל 12 כל אחד מאיתנו ניגש לאמא שלו, בלי תיאום מראש, ואמר 'מה את אומרת אם נתחתן?' ושתי האמהות, אולי כי הן אחיות, הגיבו אותו דבר: 'בני דודים זה לא ממש כדאי ובכל מקרה אתם עוד צעירים ויש עוד הרבה שנים בחיים'. ושתיהן שכחו מזה".
אסתר: "אמא שלי סיפרה לסבתא המשותפת שלנו, היא אמרה לה שהתארסנו זה עם זה ואז הייתה שתיקה. והיא ענתה לה: 'אני לא בטוחה שהבנתי אותך'. אז נסענו אליה והיא ממש שמחה, זה היה אושר גדול".
בחתונה עצמה הם לא הרגישו שיש משמעות למשפחתיות הכפולה אבל אחריה, משהו השתנה בסדר המשפחתי. "כל אחד היה ממש צריך למצוא את המקום שלו מחדש", מספרת אסתר. "פתאום האחיות מחותנות והאחיינית היא הכלה".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במגזין מוצש
