עמק המעיינות יפה כתמיד. וכמו תמיד, קצת אחרי הפנייה ימינה מכביש הסרגל, הלב מתחיל להתרחב. ואז, כשמתגלה הנוף במלוא הדרו, עפולה משמאל והגלבוע מימין, כבר ברור לך שוב מה שכבר ידעת בגיל 15 – שזהו האזור היפה ביותר בישראל, בוודאי בחורף הירוק והריחני: השדות, בריכות הדגים, הקיבוצים, המושבים, וכמובן – המעיינות. עשרות מעיינות מנקדים את אדמת העמק שבמשך תשעה חודשים בשנה היא לוהטת, וכמעט בכולם היינו. טבלנו. השתוללנו. השפרצנו אושר נטול דאגות. חלקם גדולים ומוכרים, חלקם קטנים וסודיים. לכולם הגענו כילדים, כנערים, כחיילים, ועכשיו אנחנו מלמדים את השבילים המובילים אליהם את ילדינו. וכמו לכל דבר טוב בחיים, גם למעיינות בעמק יש דירוג. הוא בלתי כתוב אבל די ברור: עין מודע הוא הגדול והמשפחתי. עין נזם הוא הסודי שאליו ניקח חברים כדי להרשים אותם בהיכרותנו את השטח. נחל הקיבוצים עמוּס ועממי, והיהלום שבכתר – המעיין של קיבוץ עין־הנצי"ב. פלא מזוקק וטהור, בריכה צלולה בגון טורקיז שכמו נלקחה מסרט מצויר של דיסני, עם עצים גדולים שמְצילים מעל, קנה שגדל פרא, עלווה וירוק־עד. מעבר לקסם, עין יהודה – זה שמו המקורי, אבל אתם לגמרי יכולים להמשיך לקרוא לו המעיין של עין־הנצי"ב – גם נמצא במקום נגיש ופשוט, ממש ליד שער הכניסה לקיבוץ, כמה דקות הליכה מהכביש הראשי שמוביל מירושלים לבית־שאן. הושט היד וצלול בו.
אבל זהו, שכל הקסם הזה כבר לא קיים. בשנים האחרונות רצו שמועות עקשניות שלתושבי הקיבוץ נמאס מהרעש, הבלגן והלכלוך שהביאו איתם יותר מדי מטיילים. וכך הם החליטו להעביר את שכיית החמדה הזו לידי רשות הטבע והגנים, כדי שזו תקים שם גן לאומי. אחרי שכמה תמונות של המקום בתצורתו הנוכחית עלו לרשת, נסעתי לשם בשבוע שעבר כדי לראות מקרוב, ועל הדרך לנסות לפצח את חידת המעיינות בישראל. מי לעזאזל מחליט איזה מהם ייסגר ואיזה יישאר פתוח לציבור, מי קובע את הנהלים, מי האבא והאמא.
קבעתי להיפגש בשער הקיבוץ עם אסי טייכטל, בלוגר טיולים עם עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות השונות. "המקרה של עין הנציב קצת מזכיר את מהומת קיבוץ ניר־דוד ונחל האסי, אבל הוא גם שונה", מסביר טייכטל בעוד אנחנו מתקרבים למעיין. "גם פה הקיבוצניקים לא רצו שייכנסו אליהם הביתה ויעשו בלגן ורעש. אבל כאן המעיין קרוב לגדר ולא קרוב לבתים, אז הפתרון היה קל הרבה יותר מהפשרה באסי, הכשרת מקטע של הנחל בקצה הקיבוץ, צמוד לסחנה".
את המעיין בעין־הנצי"ב מקיפה גדר ובה שני שערים נעולים ועליהם שלטי אזהרה: "סכנת טביעה! הכניסה אסורה!" והכול בשלוש שפות, כדי שכולם יבינו. אבל אלה לא רק הגדרות. המקום נראה כמו מזרקה בפתח־תקווה או מקסימום עוד גני חוגה בזעיר אנפין. הכול נראה מתורבת מאוד, אולי יותר מדי. עץ אחד קרס לפני כמה שנים בגלל עומס מטיילים שעלו עליו וקפצו ממנו למי הבריכה, העץ השני נשאר אבל כל הצמחייה העבותה כוסחה, הירוק נעלם ושתי בריכות מלאכותיות, רדודה ועמוקה, החליפו את הבריכה הטבעית עם מי הטורקיז.
טייכטל סבור שהזרז המשמעותי לשינוי התרחש בתקופת הקורונה: "זו הייתה נקודת זמן משמעותית להרבה מקומות, כולל המעיין הזה. מקומות שהיו עד אז סודיים, ומאז הקורונה כבר לא. ישראלים יצאו לטייל בהמוניהם כי אי אפשר היה לטוס לחו"ל, וחיפשו דברים שהם לא מכירים. המעיין הפך לאחד המקומות הפופולריים באזור, והבלגן והלכלוך החלו לעלות על גדותיהם ועל עצביהם של התושבים שנאלצו להתמודד עם כל זה. נכון שבני נוער דתיים הגיעו לפה מכל הארץ שנים לפני כן, אבל מבחינת הישראלים ההתפוצצות קרתה בקורונה. המעיין קרוב לכביש הראשי, אפשר ללכת פחות מקילומטר ברגל, ממש בכניסה לקיבוץ – מקום מאוד נגיש. כשדיברתי עם אנשי רט"ג הם הגדירו את התכנון שלהם למקום כ'מיני סחנה', וזה באמת נראה שכפול".
הדילמה ברורה, מצד אחד ישמרו על המקום והוא יהיה נקי, מצד שני הוא כבר לא יהיה טבעי ופראי כמו פעם.
"בהתחלה התבאסתי שהכניסה אליו תהיה מעכשיו בתשלום. היום זה פחות חשוב לי, כי אפשר להשיג מנוי 'מטמון' במחיר טוב, והתשלום יהיה שולי למי שמטייל בארץ באופן קבוע. אבל כן ציפיתי שישאירו לפחות במשהו את המראה הטבעי. שישפצו וירחיבו, אבל שישאירו את הבריכה עם הסבך והצל. הורידו הכול. הבעיה מבחינתי עם רט"ג היא שהם לא משתפים מספיק את הציבור בהחלטות. יש שם אנשי נוף ותכנון טבע כמובן, אבל בסוף זה ארגון שצריך כסף אז הם חושבים מה יהיה בטיחותי ולא יביא להם תביעות ומה גם יכניס להם כסף. איכשהו יש יותר אנשי משרד מִטבע, והם קובעים בסופו של דבר איך האתר ייראה. אני לא מאשים אותם בקטע של הכסת"ח, כי אף אחד מאיתנו לא רוצה לשחק עם הביטוח. מי שאשמים אלה הרשויות שמאפשרות לאנשים שעושים שטויות, כמו לקפוץ מעץ לתוך מעיין רדוד, לתבוע את הרשויות אם קורה משהו. וזה מה שקורה לא פעם, אז לא פלא שהרשויות עושות הכול כדי לכסת"ח את עצמן. לא אתפלא אם ינקזו מתישהו את עין נזם וייבשו אותו כדי להימנע מתביעות נגד המועצה שהוא נמצא בתחומה".
תגובת רשות הטבע והגנים: "הרשות פרסמה כבר במאי שנה שעברה את התוכנית לפיתוח המקום במטרה לחשוף לציבור את התוכנית לפיתוח ושימור עין יהודה והנגשתו הצפויה לציבור".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במגזין מוצש
