כיפה גדולה, נעלי בלנדסטון, פאות ארוכות וחליפה הן כבר לא מראה חריג בכנסת ישראל בימים אלה, אך לרוב מדובר בעוזרים וביועצים פרלמנטריים. כאשר זוהי הופעתו החיצונית של חבר כנסת מן המניין, היא כבר מעוררת תשומת לב מסוג אחר. שעות ספורות לאחר השבעתו של חבר הכנסת החדש צבי סוכות, בין קליטת טפסים, קבלת הרכב ופריקת ציוד, אנו יושבים לשוחח בלשכתו הטרייה על המסלול שעבר מנער גבעות למחוקק.
לשיחת הטלפון שבישרה לו על כניסתו לכנסת המתין סוכות שבועות ארוכים. הוא הגיע למקום החמישי בפריימריז של מפלגת הציונות הדתית, אבל אז נדחק למקום ה־16 בעקבות הריצה המשותפת עם עוצמה יהודית ושריונים נוספים שעשה היו"ר, בצלאל סמוטריץ'. תומכיו של סוכות מתחו ביקורת חריפה על המהלך, והזכירו יריבויות שונות שהתגלעו בעבר בין השניים. ואולם ביום ראשון השבוע הודיע סמוטריץ' על התפטרותו מן הכנסת במסגרת החוק הנורווגי, ודרכו של סוכות למשכן נסללה.
"אני יודע שאנשים לא יאמינו לזה, אבל לא הייתה מריבה", אומר מצידו סוכות. "בצלאל אמר לי מיד אחרי הפריימריז שזה מה שיקרה, אם כי לא אהבתי את זה. הוא רצה למקסם את התוצאה בבחירות, וההבנה הייתה שחסר ברשימה פרצוף ליברלי כמו אוהד טל, ונציג לקהילה האתיופית, משה סולומון".
ובכל זאת, הידרדרת מהמקום החמישי למקום 16. נפגעת מההתנהלות של המפלגה?
"היו שלבים כאלה, אבל מבחינתי בצלאל הוא המנהיג של הספינה, הוא רב החובל, והאחריות עליו לטוב ולמוטב. אנחנו חיילים, גם כשהוא מקבל החלטות שלא אהבתי. אני בסך הכול בן 32, מאוד מכובד להגיע בגיל הזה לכנסת. לא באתי בגישה שהכול מגיע לי. רצתי בפריימריז, הוא קיבל החלטה, וגם אם לא אהבתי אותה, בסוף אני פה".
למה בעצם לא רצת במסגרת עוצמה יהודית? שימשת בעבר מנכ"ל המפלגה.
"הרגשתי תחושת מיצוי ופרשתי. איתמר בן־גביר ואני חברים טובים. מגיל 14, כשעזבתי את העולם החרדי, אכלתי כל שבת אצלו בבית. איתמר שחרר אותי ממעצרים, פעם היינו עצורים יחד לילה שלם. אנחנו מכירים הרבה שנים. המסגרת שבה אני מרגיש הכי נכון לפעול בתוך כנסת ישראל היא הציונות הדתית".
איך היחסים ביניכם כיום?
"יש הרבה כבוד וחברות, בסוף אנחנו לא באותו מקום וזה בסדר. זה על השולחן. יש שם אנשים יקרים וטובים, חברים טובים שלי ברמה האישית. אני נמצא במקום אחר מבחינת האופי ודפוסי הפעולה. אני יותר מתחבר היום לציונות הדתית".
יש לך קשר לרב מאיר כהנא, לתפיסת העולם שלו?
"אני מעריך אותו, הייתה לו אהבת ישראל גדולה. להרבה דברים שלו אני לא מתחבר".
מביתר־עילית לגבעות השומרון
הוריו של צבי סוכות היו המשפחה ה־104 בעיר החרדית החדשה אז, ביתר־עילית. הם השתייכו לקהילת "זילברמן" ברובע היהודי בירושלים. "דתיים־לאומיים באידיאולוגיה, מאמינים באתחלתא דגאולה, אוהבים את ארץ ישראל ומחוברים אליה, אם כי לא אומרים הלל ביום העצמאות. מצד שני חיים בתוך החברה החרדית, לובשים שחור־לבן", מסביר סוכות את אופייה של הקהילה הייחודית שייסד הרב יצחק שלמה זילברמן.
המאבק על תוכנית ההתנתקות פגש את סוכות כשהוא נער בן 14, תלמיד צעיר בישיבת "אדרת אליהו" של קהילת זילברמן בעיר העתיקה בירושלים. "עשו צומות ותפילות לקרוע את רוע הגזרה, אבל בפועל לא הלכו לשום הפגנה. לי זה הפריע. אנחנו רואים בזה אסון גדול כל כך, אז למה אנחנו לא עושים כלום? שאלתי למה לא יוצאים להפגנות, התשובה הייתה שיש שם בנים ובנות ביחד, ובכלל שהמחאה לא באמת עוזרת".
במהלך שיטוטיו התוודע סוכות הצעיר לפעילות נגד ההתנתקות. "ראיתי שלט על חסימת כבישים ליד הרובע, וירדתי לשם עם עוד כמה חבר'ה". הוא נלקח למעצר במגרש הרוסים, ושם התחבר לנוער הגבעות. "הכרתי עולם שלא הייתי מודע אליו. אנשים שמוכנים לשבת בכלא בשביל ארץ ישראל וכדי לשנות פה את המציאות. ברגעים האלה במגרש הרוסים היה לי ברור שאני אחצה את הקווים, שאהיה חלק מנוער הגבעות".
סוכות חזר לישיבה, אך חייו השתנו. בימים למד, ובלילות הצטרף לנוער הגבעות. כמה חודשים לאחר מכן התרחש הפינוי. "אני בורח לקיוסקים ברובע לראות את ההתנתקות, החברים בוכים מול הטלוויזיה", הוא משחזר. "בצהריים היינו רואים את הפינוי ובערב פוגשים את המגורשים בכותל. זה היה אירוע טראומטי, הרגשתי חוסר אונים מטורף".
לאחר שהשתתף במחאה נגד פינוי השוק הסיטונאי בחברון, התנוססה תמונתו על שער עיתון צרפתי. הגיליון הגיע לידי ראש הישיבה שבה למד, וזה החליט לסלקו. בשלב הזה הוא הצטרף באופן מלא לשגרת חייהם של חבריו מהגבעות: "הולכים ל'סיבוב שערים', מקימים מאחזים, עולים בחזרה לחומש, מדביקים בלילה מודעות, מסתבכים בקטטות עם ערבים. הראש שלנו היה שהמבוגרים כשלו בגוש קטיף, וכעת אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות. הם לא מוכנים לשלם שום מחיר, אנחנו מוכנים".
"אנחנו שותפים, ובצלאל לא ראש ממשלה. לא קיבלנו צ'ק חופשי, אלא יותר כמו הזדמנות עסקית לשנות את המציאות"
"הייתי נער מבולבל", מעיד סוכות על עצמו. "כנער אתה רוצה לעשות דברים, ולא מבין מהם הכלים הנכונים לפעול. אתה חושב שצה"ל והממשלה לא עושים מה שצריך כדי למנוע מערבים לבנות חופשי, ואצל יהודים הורסים. הכלים לפעול נגד זה לא היו ברורים לי כנער. גבולות המאבק לא היו חדים".
ב־2010 הוא נעצר בחשד להצתת מסגד, ושוחרר לאחר כמה שבועות בהיעדר ראיות. שנתיים אחר כך הורחק מיהודה ושומרון לשישה חודשים בצו מנהלי. במהלך השנים הללו הוא צבר שורת תיקים במשטרה. "היו לי שבעה כתבי אישום, רובם הסתיימו בזיכוי. נעצרתי לא מעט, אבל אין לי עבר פלילי".
אתה מצטער על הדברים שעשית?
"כן. אתה מתבגר ומבין שהדרך לשנות דברים היא לא באלימות. אנחנו חיים כאן יחד, דתיים וחילונים, במדינה שלא כולם מסכימים בה על הכול, ואם כל אחד ייקח את החוק לידיים אי אפשר לקיים חברה משותפת. עדיין אני רוצה לשנות, אני עדיין חושב שממשלה שמפנה את עמונה זה פשע – אבל אני מבין שהדרך לשנות היא לא באלימות".
והמעשים של נוער הגבעות כיום?
"אני נגד לעבור על החוק. באתי להיות מחוקק בכנסת, נער הגבעות שהייתי לא מייצג את מי שאני היום, אבל אנחנו לא יכולים לעצום עיניים ולהתעלם מכל מה שהוליד את התופעה הזו. ההתנתקות הייתה נקודת שבר, כל הציונות הדתית חטפה בומבה לפנים. בעינינו זה היה פשע, והמדינה עשתה אותו. הקצה של השבר זה נוער הגבעות. יש היום ביהודה ושומרון מאות מאחזים, לרובם המוחלט אין עסק עם המשטרה. הנוער שכן מתנהג באלימות זה מכוח האינרציה של האירוע ההוא. יש חוסר אמון במערכות של המדינה, חוסר אמון ברבנים, בהנהגה, במנהיגים הפוליטיים. נוצרה חשדנות מוצדקת".
אתה מקבל את הביטוי טרור יהודי?
"זו פשיעה, לא טרור. כשאומרים טרור מקבילים את זה לטרור הערבי, שמטרתו להשמיד את המדינה, מה שרוצים לקרוא לו טרור יהודי זה אנשים שרוצים לנקום על פיגוע. אני לא מקל בזה ראש, אבל הם לא מהווים איום קיומי על המדינה".
פעילותו רבת השנים בגבעות הפכה אותו ליעד מעקב של שירות הביטחון הכללי. לסוכות יש בטן מלאה על התנהלותו של הגוף הזה. "יש משפחות פשע שמסוכנות יותר מנער שהולך עם גרפיטי ובקבוק בנזין לכפר להצית רכב, ועדיין מי שמטפל במשפחות הפשע זה משטרת ישראל ולא שב"כ, שהוא גוף לא דמוקרטי, גוף שנדרש לטפל באויבים. אם יש יהודים שמאיימים על ביטחון המדינה אז השב"כ צריך לטפל בהם. אני חושב שאין כאלה, נוער הגבעות לא מאיים על ביטחון המדינה".
בעיניך צריך לסגור את המחלקה היהודית בשב"כ?
"השב"כ קנה בצדק את חוסר הלגיטימציה כלפיו. זה גוף שאמור להתעסק עם אויבי המדינה, ומתעסק עם אזרחים של המדינה. במה שנקרא פשיעה לאומנית אמורה לטפל משטרת ישראל. אם השב"כ היה מתעסק רק במי שעושה עבירות חמורות ושורף מסגדים הייתי אומר – נו בסדר, אבל הוא מגייס סוכנים מתוך היישוב, וזה משהו שאין לו הצדקה".
איך אתה רואה את התפקיד שלך מול נערי הגבעות היום?
"נוצרה בגבעות חשדנות, שאנחנו כממשלת ימין מלא־מלא צריכים לתקן אותה. שלא יחשבו שהמשטרה נגדם, גם מול אנשים נורמטיביים, לא כאלה שזורקים אבנים. הגיע הזמן לרפא את חוסר האמון במערכות המדינה, את הפצע של ההתנתקות".
רגע המפנה בעמונה
צבי סוכות נשוי לחיה, בתו של הלל ליברמן שנרצח בתשרי תשס"א בדרכו לקבר יוסף. הם הורים לחמש בנות ומתגוררים ביצהר. "הממלכתיות הגיעה ליצהר", הוא צוחק, בעקבות היותו חבר הכנסת הראשון מן היישוב. "אני חושב שזה תחילת התיקון של השבר של ההתנתקות. הייתי רוצה שאנשים שגדלתי איתם ירגישו שהם יכולים להגיד תפילה לשלום המדינה בלב שלם".
אל הזירה הציבורית הגיע לפני חמש שנים, לאחר שעבד כמורה בבית הספר ביצהר. הוא הצטרף לאביחי בוארון שהוביל את המאבק נגד פינוי עמונה בדרכים ממלכתיות, ועסק בקידום חוק ההסדרה. "הוא העביר אותי קורס מזורז איך עובדת המערכת הציבורית של מדינת ישראל", אומר סוכות.
בעת הפינוי בעמונה ב־2016, נקלע סוכות לעימות עם חבריו מן העבר, בעקבות הקו שהוביל בוארון נגד התנגדות אלימה לפינוי. הרגעים הללו חידדו בעבורו את המפנה שחל בחייו. "חבר'ה שהיו חברים שלי צעקו עליי 'אתה מוכר את ארץ ישראל', 'מי אתה שתחליט שלא תהיה אלימות'. היה לי ברור מאוד איך צריך להתנהל. בסוף יש פה מדינה דמוקרטית, וזו הדרך לקבל החלטות גם כשהן לא הגונות. זה שיח שהתחדד אצלי בצורה משמעותית מאוד".
מכאן המשיך לשורת תפקידים ובהם מנכ"ל עוצמה יהודית, ועוזרו הפוליטי של ראש מועצת שומרון יוסי דגן ("למדתי ממנו המון"). בין לבין היה דובר היישוב יצהר, ייצג בתקשורת את המחאה על חקירת האירועים בדומא, והקים עם דגן את "קמפיין V22", שנועד לעודד הצבעה של תומכי מפלגות הימין בבחירות האחרונות.
כאחד ממובילי הקמת היישוב אביתר בשומרון הוא תמך בהסכם הפינוי עם ממשלת בנט־לפיד, צעד ששוב עורר עליו ביקורת חריפה מצד חבריו הוותיקים. "ההסכם עם אביתר היה נכון בשעת מעשה", הוא קובע גם כעת. "חלק מיושבי אביתר התנגדו להסכם ושכנעתי אותם, כי באמת האמנתי שיש פה הזדמנות להקים יישוב חדש". ובכל זאת, הוא מודה: "טעיתי כשאמרתי שההמשלה תקיים את ההסכם, אחרי שהיא שיקרה לבוחרים שלה. אנשים אמרו לי, אלו שחתמתם איתם ירמו אותך ולא יקיימו את ההסכם לעולם. הם צדקו. אבל אנחנו הבטחנו ונקיים. באביתר יקום יישוב לפי ההסכם שנחתם".
ספגת אז נאצות, הפכו אותך לאויב ההתיישבות.
"יש ביקורת שהיא לגיטימית, ולצידה יש כאלה שמקצינים ומגזימים. יש בימין חבורת מטורללים שהפכו אותי, את דניאלה וייס ואת חגי סגל לאנשי שמאל קיצוני. זה לא ויכוח רציונלי, זה טרלול. לקחת את דניאלה וייס ולשים תמונות שלה עם כאפייה? היו גם אנשים שהביקורת שלהם עליי הייתה צודקת, אני לא מתבייש לומר שטעיתי".
לאורך השנים נאבקת לא מעט נגד נתניהו. הפגנת על הקפאת בנייה, על פינוי מאחזים, על מעצרים מנהליים. היום אתה חלק מהקואליציה שלו.
"נתניהו הוא אחד המנהיגים הכי גדולים שהיו לעם ישראל, ועם זאת יש לי ביקורת עליו. גם אם אני לא מסכים איתו על כל דבר וגם אם יש בינינו ויכוח עקרוני אידיאולוגי – אני מקבל את זה שהוא ראש הממשלה שבו רוב הציבור בחר. הציבור שלנו צריך להבין שאנחנו שותפים ושבצלאל לא ראש ממשלה. אנחנו 7 מתוך 64, ובמצב הזה צריך להתנהל. אנשים חושבים שביום אחד אפשר לתקן את הכול. לא זכינו בפיס ולא קיבלנו צ'ק חופשי, אלא יותר כמו הזדמנות עסקית לשנות את המציאות ביהודה ושומרון. זה לא שביום השבעת הממשלה הכול הוקוס־פוקוס, הכול מתהפך. קיימים פה מנגנונים מדיניים ומשפטיים, ולוקח זמן להעיף אותם ולטפל בכולם".
מפנים, אבל אחרת
ביום שלישי השבוע הורה שופט בית משפט העליון נועם סולברג למדינה להגיש בתוך חודשיים תשובה בעניין פינוי חאן אל־אחמר. "דחייה גוררת דחייה ותשובה מהותית אין", כתב השופט. סוכות מודה כי דחיית הפינוי היא "דבר שלא אמור לקרות. תשובת המדינה לבג"ץ וכל הסמכויות אמורות להיות בידיים של סמוטריץ', וזה יקרה, ואז תשובות המדינה ייראו אחרת. יש משפט של רבי נחמן: 'תפסיקו להיות עניים'. נגמרו הימים. יש סוף־סוף ממשלת ימין מלא־מלא. לא באנו לשחק בפירורים, באנו לשנות את כל המהות".
מה קורה עם הישיבה בחומש? גם שם המדינה ביקשה דחייה בתשובתה לבג"ץ.
"יש עתירה נגד הממשלה, שלפי החוק אסור להם להיות שם. הממשלה לא יכולה להגיד לבג"ץ שאנחנו מצפצפים על החוק, היא יכולה להגיד שאנחנו משנים את החוק, וממילא יהיה מותר לאנשים להיות שם וישיבת חומש תוכל להתקיים. בעזרת השם החוק הזה ישונה".
כבר בשבוע השלישי של הממשלה פונה מאחז אור חיים.
"אם יש דברים שאנחנו עושים זה בגלל אילוצים, לא כי יש לנו אג'נדות. אם אדם יבוא ויבנה קרוון במקום שעתידה לקום בו שכונה, יהרסו לו את הקרוון, לא מסיבות מדיניות ואידיאולוגיות אלא מסיבות של תכנון ובנייה. את זה צריך לאכוף, אבל זה בטח לא צריך להיות יותר גרוע מהערבים".
בקיצור, מה שרואים מכאן לא רואים משם.
"ממש לא, אני חושב שהולך להיות שינוי משמעותי מאוד".
פינויים היו ויהיו.
"זה לא מגיע מאותו מקום. פינויים היו בעבר כי למדינת ישראל לא היה ברור מה היא רוצה לעשות ביהודה ושומרון, או בגלל לחץ אמריקני. ברגע שאנחנו נצליח לטווח הארוך, המציאות תהיה שונה".
אתה עולה להר הבית?
"אולי יכעסו עליי שאגיד את זה, אבל הפעם האחרונה שעליתי הייתה לפני 11 שנה. השתחוויתי, נעצרתי וקיבלתי הרחקה מההר. מאז לא חזרתי. קשה לי לעלות להר עם ההגבלות של הווקף. לא יכול להיות שתהיה מדיניות גזענית נגד יהודים בהר הבית".
סוגיה מרכזית שסוכות מתכוון לעסוק בה כחבר כנסת היא מצבורי הנשק הלא חוקי במגזר הערבי. "זה נושא שחשוב לי מאוד", הוא אומר. הוא עצמו אינו מחזיק באקדח, לאחר שלא קיבל היתר. נושא נוסף שמטריד אותו הוא מצב הכבישים ביהודה ושומרון. "אלה תשתיות מלפני עשרות שנים. אני רוצה שהכבישים האלה יהיו חלק מתוכניות האב של מדינת ישראל, ושמשטרת ישראל תאכוף את החוק. אגף התנועה לא פועל ביהודה ושומרון, אין אכיפה. גם אם כן היו ניידות, לערבים אין אפילו דרך לשלם דו"חות. עושים טסטים במכוני רישוי שאף אחד לא מפקח עליהם. אני מקווה לטפל בזה".
