לפני כ־25 שנה היה הרב יעקב מדן, אז ר"מ בישיבת הר עציון שבאלון־שבות וכיום אחד מראשי הישיבה, מוטרד מאוד. שלוש שנים קודם לכן אירע רצח ראש הממשלה יצחק רבין, שיצר קיטוב עמוק בחברה הישראלית ("הרבה יותר גדול מאשר היום", הוא מעיר). בשיח הישראלי התעוררה יוזמה שהעסיקה אותו מאוד: "יוסי ביילין וא"ב יהושע הובילו כיוון של יצירת 'עם ישראלי', שיחליף, לפחות כאן בארץ, את העם היהודי. הם הופיעו בפני יהודים מהתפוצות ושידרו להם: אנחנו כבר לא צריכים אתכם. אני זוכר שבשלב מסוים אמרתי לביילין: 'אם זה הכיוון, לכו בבקשה לאו"ם לקבל הכרה מחדש במדינה. האו"ם החליט על הכרה במדינה יהודית, לא ישראלית, ובמגילת העצמאות מוזכרת כל הזמן 'מדינה יהודית'. המילה דמוקרטיה לא מוזכרת בה כלל'.
ואז באה ההצעה בפועל: "נדמה לי שזה התחיל באיזשהו כנס באחד ממכוני המחקר הליברליים, שהעלו בו נבואות שחורות על הדמוגרפיה בישראל. מישהו אמר שב־2025 כבר לא יהיה רוב יהודי – לא רק בין הים לירדן, אלא גם בתוך קווי הריבונות של המדינה. אני לא האמנתי בזה. אבל ישראל הראל (היו"ר הראשון של מועצת יש"ע ועורך ביטאונה, 'נקודה'; י"ש) הגיע למסקנה שצריך לגבש אמנה מאחדת בין חלקי הציבור היהודי, כדי לסכל את המצב הכאוטי שנוצר באוסלו ב', כאשר הכרעה גורלית לעם ישראל התקבלה ברוב של קולות לא יהודיים.
ישראל הוא האיש שיזם את האמנה, יצר את התנאים הפיזיים והכלכליים למימושה, לחץ על פרופ' גביזון ועליי, ונתן לנו את כל הגיבוי הדרוש. אף שהאמנה ידועה בציבור על שם שנינו, המניות שלו במסמך הזה לא פחותות מהמניות שלנו".כך נולד המסמך הידוע בציבור כ"אמנת גביזון־מדן", שהחודש מלאו עשרים שנה לפרסומה הפומבי. במסמך זה נעשה הניסיון המשמעותי, המקיף וגם האחרון (עד כה) לנסח הסכמות לאומיות בין דתיים לחילונים בסוגיות המרכזיות והנפיצות שבין דת למדינה. אמנת גביזון־מדן הפכה לנקודת התייחסות של כל מי שעוסק בסוגיות הללו, ועם זאת – בעשרים השנים שחלפו מאז פרסומה, אף לא אחד מההסדרים המוצעים בה התקרב למימוש.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף "שבת" של מקור ראשון
