רעידת אדמה חזקה, בעוצמה 7.8 בסולם ריכטר פגעה לפנות בוקר (ב') בדרום מזרח טורקיה ובצפון סוריה. הרעידה הרסה בניינים רבים ותושבים רבים נותרו ללא קורת גג בליל חורף קר. עד שעות הצהריים המוקדמות דווח כי יותר מ-1,300 בני אדם נהרגו בשתי המדינות ומאות נפצעו, והמספרים עוד צפויים לעלות.
לפי כוחות ההצלה הטורקיים, מרכזי הבריאות ובתי החולים המקומיים התמלאו עד אפס מקום בפצועים. כדי להתמודד עם העומס ההולך וגובר, נאלצו שירותי הרפואה הטורקיים לרוקן מחלקות שלמות ולשלוח מאושפזים הביתה, ובהם גם יולדות.
התמונות והדיווחים מאזורי האסון הכבד משמשים תזכורת נוספת למה שעלול לקרות כאן, בישראל, ומעלים מחדש את השאלה שאי אפשר להתעלם ממנה – האם אנחנו ערוכים לכך?
ד"ר רוני קמאי, חוקרת במחלקה להנדסת בניין ובמחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון מסבירה שמדובר באחד מרעשי האדמה החזקים ביותר שתועדו מעולם: "זה אזור שנחשב למעשה לצומת בין לוחות טקטוניים – אזור פעיל מאוד. ההמשך של קו השבר הזה מגיע עד אלינו, בגבול המזרחי ומפריד בינינו לבין ירדן. אצלנו הוא פחות פעיל, ולכן אנחנו מקבלים את רעידות האדמה בהפרשים גדולים יותר וקל לנו יותר לשכוח מקיומן, אבל אם מסתכלים אחורה בהיסטוריה שלנו, רעידות גדולות והרסניות קורות בממוצע כל 100 שנה", אומרת ד"ר קמאי, "הרעידה הגדולה האחרונה הייתה ב-1927, כמעט לפני 100 שנה, אז צריך להתכונן. אותה רעידה הייתה באזור ים המלח וגרמה לנזקים גדולים מאוד בשכם ובירושלים. אנחנו מצפים שתהיה פה רעידה גדולה בקרוב מאוד. אנחנו לא יודעים כמה גדולה ואיפה בדיוק".
הדרך היחידה להיערך למשהו כזה היא רק במיגון?
"לא רק מיגון, אלא גם תכנון המבנה מראש". ד"ר קמאי, שמחקריה עוסקים בשיטות שונות להערכת הסיכונים מרעידת אדמה עתידית ובמודלים לחיזוי של הסיכון ושל תגובת אתרים שונים לרעשים, מבקשת להבהיר. "מתחילת שנות ה־80 נכנס תקן לבנייה להיערכות לרעידות אדמה, אם המבנים נבנו אחר כך, באופן עקרוני הם אמורים להיות עמידים לרעידות אדמה", היא אומרת, אך מיד מסתייגת. "תקן הוא רק תקן, והוא לא מבטיח שום דבר ב־100 אחוז. בעיקרון המבנים האלה בטוחים יותר, אבל עדיין יש דברים שיכולים להפתיע אותנו. מבנים שנבנו לפני שנות ה־80 הם בוודאות בטוחים פחות ולפי ההערכות בישראל יש כ־80,000 בניינים כאלה, והם אינם ערוכים להתמודדות עם רעידת אדמה והנזקים שצפויים במבנים האלה הם עצומים".
האזורים שנחשבים כבעלי סיכון להרס גבוה בעקבות רעידות האדמה הם אלה שסמוכים לאותו קו שבר סורי-אפריקאי, מאילת ועד דן, כולל טבריה, בית שאן וקריית שמונה. "אלה המקומות שאנחנו חוששים מהם מאוד. ירושלים מוגנת קצת יותר כי היא יותר רחוקה ונמצאת על סלע. הסכנה במישור החוף היא יותר מצונאמי, אבל בשביל זה צריך רעידת אדמה גדולה מתחת לים התיכון. זה עלול לקרות, אבל הסבירות היא לא גבוהה מאוד".
לצד הרצון להרגיע ולא להביא לתבהלה, מבקשת ד"ר קמאי להיות מציאותית: "רעידת אדמה שמתרחשת באזור ים המלח, היא לא רחוקה ממישור החוף. היום אנשים הרגישו כאן רעידה שהייתה בטורקיה, במרחק 500 ק"מ מהם".
לטענתו של ד"ר בני ברוש, מנהל אגף הבניין במכון התקנים הישראלי ומרצה להנדסת מבנים באוניברסיטת אריאל, חלקם של האזרחים בישראל צריך להתבטא כבר בשלב קניית הדירה. "לאזרחים צריכה להיות מודעות. כשקונים דירה, לשים לב לא רק למטבח או לאיכות של מוסדות החינוך והקרבה אליהם, אלא גם לנושא של מיגון – לשאול מתי הבניין נבנה, לבדוק אם הממ"ד או המקלט הציבורי תקינים ועוד. נכון להיום, ב-60% מהדירות אין ממ"ד ולרבע מהישראלים אין גישה למרחב מוגן".
ד"ר ברוש, שבעברו שימש כמהנדס הראשי של פיקוד העורף, מסביר כי יש כמה תקנים, שכל אחד מהם מיועד ליישום במבנה אחר או בשלבים אחרים של המבנה. "בתי חולים נבנים או עוברים חיזוק ברמה של רעידת אדמה שמתרחשת אחת ל-2,500 שנה, מבנה רגיל ברמה של אחת ל-500 שנה. התקנים מבדילים בין החשיבות של המבנים והחומר שממנו הם עשויים".
"עד שנות ה-70 כלל לא הייתה מודעות לרעידות אדמה וגם היינו צריכים לבנות מהר כדי לאכלס את המדינה. אז לא הקפדנו על כל כללי הבטיחות וכללי האיכות. ככה מתחילים וזה בסדר, אבל לאט־לאט גם גברה המודעות", אומר ד"ר ברוש, וטוען שמאחר שרבים מהיישובים הסמוכים לשבר ונמצאים בסיכון גבוה לרעידת אדמה, הם ממעמד סוציו־אקונומי נמוך יחסית, ולכן חידוש וחיזוק המבנים שם מתנהל בעצלתיים, גם היום. "כחלק מהסכמי בנייה בגוש דן, אפשר לחייב את היזמים לבנות ולחזק מבנים ישנים בפריפריה", הוא מציע, "זה משהו שאנשים יבינו ויאמינו בו, וגם יחבר אותנו כמדינה".
מדינת ישראל אדישה לחשש מרעידות אדמה או פועלת כנדרש?
"המודעות במדינה עלתה מאוד בשנים האחרונות", אומר ד"ר ברוש, "יש היערכות גם של משרדי הממשלה, של פיקוד העורף וגם של ארגוני החירום. המאמץ העיקרי הוא במוכנות, ומתבטא בעיקר בבניית מבנים מחדש".
ד"ר ברוש קצת פחות סלחנית והיא מציינת את דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב־2018 והבהיר כי מדינת ישראל אינה ערוכה לרעידת אדמה ברמה של זו שפקדה אתמול את טורקיה וסוריה. "לא הייתי אומרת שמדינת ישראל אדישה. מקבלי ההחלטות מקבלים כל הזמן התראות, אבל לא באמת מתייחסים לזה מספיק ברצינות. חלק גדול מהמבנים יושבים באזורים עם מצב סוציו־אקונומי שלא יכולים לטפל בהם לבד. ולכן המדינה צריכה לבוא עם פתרונות אחרים ואני אישית בינתיים לא ראיתי את הפתרונות האלה".
