"82 אחוזים מהאלקטרוניקה בכטב"מים האיראניים היא מתוצרת ארה"ב"

סדרת פיצוצים העירה את תושבי העיר אספהאן שבמרכז איראן בשבת שעברה (בלילה שבין 28 ו־29 בינואר). כלי התקשורת בערבית דיברו על כמה אתרים צבאיים ואתרי תעשייה ברחבי המדינה שהותקפו, ומשרד ההגנה הודיע כי "מרכז תחמושת הותקף על ידי רחפנים מתאבדים". ארה"ב וישראל היו הנאשמות העיקריות בתקיפה. בכירים בטהרן טענו כי לא נגרם נזק משמעותי, אך הפעילות האווירית הערה במרכז איראן הטרידה אותם.

כלי התקשורת לא הספיקו לדווח בהרחבה על המתקפה באספהאן, ולמערכות הגיעו תמונות מגבול סוריה־עיראק. שש משאיות של מיליציות פרו־איראניות שנעו בשיירה, הותקפו כירורגית בידי כלי טיס בלתי מאויש. ארה"ב הכחישה מעורבות, והאצבע הופנתה שוב לעבר ישראל.

אסור לטעות: התקיפות נגד איראן ובני בריתה אינן משקפות את המציאות בכללותה. האיראנים הפכו בשנים האחרונות לחוד החנית בייצור כלי טיס בלתי מאוישים, ואלפים מהם כבר נמצאים בשימוש מבצעי של הרוסים במלחמה באוקראינה. "אספהאן נמצאת במרכז איראן, הרחק מהגבול, ולכן הטסת הרחפנים המתאבדים – שהטווח שלהם קצר – בוצעה כנראה מתוך איראן עצמה", קובע ד"ר עוזי רובין, מומחה לאיום והגנה אווירית במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים ובמכון בגין־סאדאת. "לא ברור מה קרה שם ומה הנזק, אבל ברור שלאוקראינים יש אינטרס לנקום. בכירים בקייב דיברו על העונש שספגה איראן על אספקת רחפנים מתאבדים לרוסים. רבים פירשו את האמירה המעניינת הזו כקבלת אחריות לאירוע.

"הרוסים שיגרו עד כה באוקראינה כמעט 700 כטב"מים מתאבדים. רק לפני כמה ימים נורה מטח כזה על קייב והביא לפגיעות בנפש ובתשתיות. האיראנים הודו שמכרו כטב"מים לרוסים, אבל טענו שהמכירה נעשתה לפני המלחמה".

השימוש בכלי טיס לא מאוישים קיים במזרח התיכון כבר יותר מחמישים שנה. ישראל השתמשה ביכולות כאלו בשנות השבעים המוקדמות, והאיראנים החלו לפתח את יכולותיהם בתחום בתחילת שנות השמונים, במלחמת איראן־עיראק.

"מבחינת פיתוח איראן עומדת היום בשורה אחת עם כל העולם", אומר רובין. "יש להם עשרות סוגים של כטב"מים, חלקם יוצרו בידי סטודנטים באוניברסיטאות באיראן. כלי טיס איראניים נמצאים במקומות שונים בעולם – במזרח התיכון, באירופה, באפריקה ואפילו בדרום אמריקה. החוכמה האיראנית היא לייצר כלים זולים, כי לכטב"מים יש אורך חיים קצר. יש כלים 'מתאבדים' שמראש לא מיועדים לחזור. יש כלים שייעודם איסוף מודיעין או תקיפה באמצעות טילים, וגם הם לא מחזיקים מעמד זמן רב ונופלים בממוצע בתוך שבוע במלחמה באוקראינה. מדובר במטוס גדול ואיטי, שמהווה מטרה קלה למערכות נ"מ".

רובין, לשעבר ראש מנהלת "חומה" וממפתחי מערכת החץ, אומר שחישוב העלות מול התועלת משחק תפקיד חשוב במגרש הזה. "עלות הייצור של כטב"ם איראני מסתכמת ב־20 אלף דולר בלבד. במחיר הזה האיראנים יכולים לייצר אותם בכמויות, כך שלא משנה כמה ייפלו – יבואו אחרים במקומם.

"האבסורד התגלה כאשר צבא אוקראינה פתח כטב"מים איראניים שהצליח להפיל וגילה שמדובר באלקטרוניקה מערבית, אמריקנית ברובה, שאפשר לקנות בזול בשוק המסחרי הפתוח. האמריקנים הקימו ועדה שתבדוק איך קורה ש־82 אחוזים מרכיבי האלקטרוניקה שנמצאים בכטב"מים האיראניים באוקראינה הם מתוצרת ארה"ב.

"האיראנים הצליחו להביך את המערב שוב, אחרי שגם בטילים שלהם, ולמרות הסנקציות הבינלאומיות, נמצאו רכיבים מערביים. מקלט רדיו שמאפשר להם לשנות מטרה תוך כדי טיסה, שבבים, נגדים ולוחות בקרה אמריקניים או אירופיים – הם קונים הכול בפרוטות בחנויות מקוונות של 'עשה זאת בעצמך'. המנועים של הכטב"מים הראשונים היו מנועי טיסנים שנמכרו בזול. המנוע של שאהד 136, אחד הכטב"מים הקטלניים במלחמה באוקראינה, נמכר עד לא מזמן באתר עליבאבא הסיני ב־500 דולר, כחלקי חילוף של אופנועים".

גם ההרכבה של הכלים הללו פשוטה למדי, אומר רובין. כל אדם עם חוש טכני יכול לייצר כטב"ם תקיפה בחצר הבית. "התחכום פה הוא בפשטות – לעשות את הדבר הכי פשוט, הכי נוח לייצור והכי זול, גם על חשבון האמינות. מספיק להם ש־20 אחוזים מהכלים יפגעו במטרה. אני מכיר לעומת זאת את הדרישות הבלתי נגמרות ואת העלויות הגבוהות של פיתוח טיל החץ. זה נבע מרמת האמינות הגבוהה שנדרשת בצבאות גדולים כמו ישראל וארה"ב".

מפיצים את הבשורה

מרכז המחקר עלמא, שחוקר את האתגרים הביטחוניים בזירה הצפונית, פרסם לאחרונה דו"ח מפורט השופך אור על איום הכטב"מים והרחפנים ועל היקף הפעילות המשותפת לאיראנים ולרוסים בתחום, שלהערכת המחברים רק ילך ויתרחב. כותבי הדו"ח מציינים כי איראן סיפקה לרוסיה אלפי כטב"מים מתאבדים מסוג שאהד 136 והגרסה הקטנה יותר שלו שאהד 131, וכן כטב"מים מסוג מוהג'ר 6 המיועדים למשימות איסוף מודיעין ותקיפה בעזרת טילים שמשוגרים מכנף הכטב"ם. כלי נוסף שנועד לתקיפה ואיסוף מודיעין, ושהאיראנים סיפקו לרוסים, הוא שאהד 129. קצב הייצור והאספקה של כטב"מים איראניים לרוסיה גובר, וכבר דווח על הסכם רוסי־איראני להקמת קו ייצור על אדמת רוסיה כדי לתת מענה לדרישה הגוברת של הרוסים הנלחמים באוקראינה.

"ההשקעה האיראנית בכטב"מים ובטילים הבליסטיים נבעה מנחיתות של חיל האוויר שלהם", מסביר טל בארי, מנהל המחקר במרכז עלמא. "כיום אנחנו מדברים על עשרות אלפי כלי טיס בלתי מאוישים ב־50 דגמים שנמצאים באיראן. חלק מהכלים האלה מגיעים לטווח של 2,500 קילומטרים, ויש להם יכולת אפקטיבית של משימות התאבדות או ירי טילים".

"כטב"ם הוא לא איום אסטרטגי", מבהיר בארי, "אבל יש בו בהחלט איום טקטי משמעותי, בעל ערך תודעתי ופסיכולוגי. שאהד 136 שמזמזם מעל הראש ואז נופל על מטרה וגורם נזק, זה לא דבר סימפטי. בגלי התקיפה הראשונים של כטב"מים איראניים, האוקראינים דיווחו על ניתוק של מיליון וחצי בתים מרשת החשמל ועל שיתוק של 40 אחוז מיכולת ייצור האנרגיה שלהם בגלל תקיפות כאלה".

בארי מזכיר שאוקראינה היא מדינת ענק, וכי האיום על מדינת ישראל הקטנה חמור יותר. "חיזבאללה מחזיק ארסנל מכובד של כטב"מים, המבוסס על יכולות ודגמים איראניים. נכון לסוף שנת 2021 יש בידי הארגון מלבד רחפנים כ־2,000 כלי טיס בלתי מאוישים, שיכולים להגיע לטווחים גדולים ולשאת טילים או חומרי נפץ. לישראל יש אומנם כיפת ברזל שיכולה להתמודד עם כטב"מים ביעילות של כ־90 אחוזי יירוט, אבל מספיק כטב"ם אחד שמצליח לחדור את מערך ההגנה ולהתפוצץ בנמל חיפה למשל, כדי לשבש את הפעילות שלו. בנוסף, יש פה עניין פסיכולוגי. אנחנו מכירים את איום הרקטות והטילים, אבל כטב"מים מזמזמים מעל הראש זה משהו חדש, והחדש והלא נודע תמיד מפחיד יותר".

האיראנים מציידים את בני בריתם בידע ובאמצעים לייצור כטב"מים. מלבד חיזבאללה, גם לארגוני פרוקסי איראניים בסוריה ובעיראק ואפילו לחות'ים בתימן יש יכולות שיגור לעבר ישראל. "גם הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וחמאס צוברים ידע ויכולות. בשומר החומות הופיעו כטב"מים חדשים בידי חמאס שישראל לא הכירה לפני כן. הם שיגרו 6־7 כלים כאלה, ובאחד הסרטונים שפרסמו הם טענו שאחד הכטב"מים פגע ליד בית חרושת בניר־עם.

"יכולת משמעותית אחרת שהאיראנים פיתחו היא שיגור כטב"מים מספינות. הם לוקחים ספינות סוחר ומסיבים אותן לנושאת כטב"מים בחסות אזרחית. ספינה כזו יכולה לשייט בנתיבים בינלאומיים, להתקרב למים הטריטוריאליים של מדינת היעד ולשגר אליה כטב"מים. זה תסריט ריאלי בהחלט", אומר בארי.

אזהרה שפרסם מכון עלמא בשנה שעברה כבר התממשה: איום הכטב"מים לא נעצר במזרח התיכון. "עוד לפני אוקראינה ראינו כטב"מים איראניים בסהרה שבאפריקה, שממנה אפשר לשגר לספרד, לאיטליה ולמדינות אירופיות נוספות, וגם בוונצואלה שמסכנת מבחינת הטווח את ארה"ב. אירופה וארה"ב נמצאות על הכוונת, והן עדיין לא מבינות את גודל האיום שעלול להתממש מחר בבוקר", אומר בארי.

לא מוכנים לאיום

ד"ר סטיבן בראיין נחשב מומחה מוביל באסטרטגיית אבטחה וטכנולוגיה בארה"ב. הוא מודה שלאמריקנים יש פערים ניכרים בהתמודדות עם האיום האווירי, אבל דוחה את האפשרות של תקיפה איראנית שם באמצעות ארגוני פרוקסי. "לארה"ב יש בסיסים כמעט בכל מקום בעולם, כמובן גם במזרח התיכון", מזכיר בראיין. "הבסיסים האלה היו יעדים למתקפות של רחפנים וכטב"מים, וזה אכן איום ממשי. כמו למרבית המדינות אין לאמריקנים היום יכולות הגנה מפני הכלים האלה – ישראל היא בין הבודדות שיש לה יכולות הגנה סבירות – ושתי המדינות עובדות כל הזמן על פתרונות יעילים. כרגע ארה"ב מתבססת על תותחי נ"מ רגילים, אבל זה יעיל רק אם אתה רואה אותם. בתנאי ערפל או מזג אוויר קשה, הזיהוי כמעט בלתי אפשרי.

"איום הרחפנים הוא משמעותי, אך האפשרות של מתקפה ישירה על ארה"ב באמצעות כטב"מים איראניים פחות סבירה בעיניי. אני לא חושב שטהרן טיפשה עד כדי להיכנס לעימות ישיר עם ארה"ב, כי התגובה תהיה קטלנית. זה לא כמו לתקוף בסיס אמריקני בסוריה או בעיראק".

ד"ר בראיין, ששימש יועץ ביטחוני במשרד ההגנה של ארה"ב ובקונגרס וצבר ניסיון של יותר מחמישים שנה בתחום ההגנה והטכנולוגיה, סבור שהמדיניות האמריקנית הולכת ומשתנה בהתאם לנסיבות ולאתגרים. "ארה"ב מרבה להשתמש בכלי טיס בלתי מאוישים לצורכי מודיעין ולחיסול טרוריסטים. המדיניות האמריקנית עד כה התייחסה לכטב"מים כתומכי לחימה ולא כנשק עיקרי. השימוש בכלים האלה במלחמה בנגורנו־קרבאך שהסתיימה ב־2020, ובמלחמה המתנהלת היום באוקראינה, שבר הרבה קונספציות בקרב מקבלי ההחלטות בפנטגון. הם ראו את היעילות שלהם בהשמדת רדארים, ארטילריה, משגרי רקטות וחיילים, ואת השימוש הרוסי היום באוקראינה, והם מחשבים מסלול מחדש. אני בטוח שהיחס לכטב"מים ולדרכי השימוש בהם השתנה. זה מוביל לשיפורים של כלי הטיס והסבתם לצרכים אחרים, התקפיים יותר. אני חושב שגם ישראל שותפה להבנה שכטב"מים הם כלי תקיפה מלחמתי לכל דבר".

המלחמה באוקראינה ושאיפותיו המגלומניות של פוטין הכניסו את מדינות אירופה לכוננות. השימוש בכטב"מים לא נעלם מעיניהן, וגרמניה, שמספקת לאוקראינים תותחים כדי להתמודד עם האיום, מודאגת מאוד. "אני עוסק בנושא הזה כבר עשרים שנה, ואפשר לראות את הגידול בשימוש ובשיפור היכולות של הכטב"מים והרחפנים", אומר קולונל בדימוס ראלף ת'ילה, נשיא ארגון אירודיפנס גרמניה. "אני בטוח שזו רק ההתחלה, ושהתופעה רק תתרחב. גם גרמניה מבינה שצריך להתייחס לעניין בצורה רצינית יותר.

"אירופה, וישראל בפרט, מתהדרות בעליונות טכנולוגית, אבל פה אנחנו מדברים על מלחמת לואו־טק, מה שמצמצם את הפער. דווקא הרחפנים הקטנים והכטב"מים ה'טיפשים', הזולים והזמינים, הם שמהווים את האיום העיקרי. שם המשחק הוא ייצור המוני, כמות על חשבון איכות. אם יש לך נחיל אדיר של כלי טיס שטס לכיוון מטרה, אתה יכול לגבור על כל מערך הגנה שנמצא כיום בשוק".

ת'ילה, ששימש יועץ במשרד הביטחון הגרמני ובמפקדת נאט"ו, מותח ביקורת על מקבלי ההחלטות באירופה, שלדעתו אינם חשים באיום המתקרב. "קריאת ההשכמה של המלחמה באוקראינה לא מעירה את אירופה. המלחמה מתנהלת שם כבר 11 חודשים, אני נפגש עם בכירים ומדבר בתקשורת על הצורך בפיתוח כלים להתמודד עם האיום, ושום דבר לא קורה. בניגוד לישראל, שהקצינים הבכירים בצבא שלה היו בעבר חיילים ונפגשו פנים אל פנים עם המוות והסכנה המיידית, פה מקבלי ההחלטות קצת מנותקים מהמציאות. עם זאת, לאט לאט מחלחלת ההבנה שאיום הכטב"מים והרחפנים הופך לקריטי, והקונספציה הצבאית משתנה".

לדבריו, כמה חברות גרמניות עובדות על פתרונות כדי להשלים את הפערים, וישראל משתפת פעולה עם חלקן. "מדברים על יירוט באמצעות לייזר, או על שיבוש בצורה רחבה של תנועת הכטב"מים והרחפנים באמצעות גלי מיקרו. הפיתוח הישראלי בנושא מתקדם בהחלט כמוצר משלים לכיפת ברזל, ואירופה לומדת מישראל. תשובה נוספת לכטב"מים תהיה המלחמה ההיברידית, נושא שגם בו ישראל נחשבת למצטיינת. זו לא מלחמה של חיילים נגד חיילים אלא מלחמה מבוססת סייבר נגד מוסדות מדינתיים שתפגע בכלכלה, במסחר ובמבני ממשל של המדינות שמשגרות את הכטב"מים. ישראל תמיד מחפשת את הנקודה שבה היא תוכל לפגוע כדי לגרום לאויב חוסר איזון, ואז להכניע אותו. שילוב של טכנולוגיה ומלחמה היברידית, בנוסף ליכולת צבאית עם התמקדות בכוחות מיוחדים, יכולה לתת פתרון".

ד"ר עוזי רובין מציין שהכטב"מים משנים את כללי המשחק ואת שדה הקרב, שנעשה שקוף לחלוטין. "מלחמת לבנון השלישית תהיה שונה לחלוטין בגלל הרחפנים והכטב"מים. אי אפשר יהיה לרכז כוחות בלי שיראו אותך מיד, יהיה קשה מאוד לייצר הפתעות בשדה הקרב כי רואים כל דבר שזז. המפקדים בשטח יצטרכו לצאת מנקודת הנחה שהם שקופים. אפשר להתגבר על זה בהתנהלות נכונה, והפתרון צריך להיות לא רק הגנתי אלא גם התקפי.

"ארה"ב וישראל צריכות לשלב כוחות ולפגוע בשלב ראשון באתרי ייצור ואחסון של הנשק האיראני על אדמת איראן, בדגש על תעשיית הכטב"מים והטילים. אנחנו יודעים שבאיראן קיימים לפחות שמונה אתרי ייצור ואחסון של כטב"מים, ועוד אחרים שטרם נחשפו. צריך לדאוג שהם יפסיקו לייצר בקלות רבה כל כך".