במאמר דעה שהתפרסם אתמול (א') בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" תוקפים שני פרופסורים למשפטים את הטענה שהרפורמה המשפטית של הממשלה החדשה תפגע בכלכלה הישראלית. המאמר נכתב על ידי ריצ'רד א' אפשטיין, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, עמית בכיר במכון הובר ומרצה בכיר באוניברסיטת שיקגו, ומקס רסקין, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ניו יורק ועמית במכון למנהל משפטי של בית הספר.
הכותבים פותחים את המאמר בתיאור מכתב הכלכלנים וכותבים כי "מאות כלכלנים ישראלים חתמו ב-25 בינואר על "מכתב חירום" המזהיר כי הרפורמות המשפטיות המוצעות של ראש הממשלה בנימין נתניהו יובילו לאסון כלכלי. המחברים דואגים מ"כוח פוליטי גדול בידיה של קבוצה שלטת ללא בלמים ואיזונים. הצהרה זו בולטת משתי סיבות. ראשית, רבים מהכלכלנים הללו תמכו במפלגות פוליטיות שהתנגדו לרפורמות בשוק החופשי של מר נתניהו בזמן שהיה שר האוצר מ-2003 עד 2005. רפורמות אלו אפשרו לכלכלת המדינה לפרוח במשך כמעט שני עשורים. שנית, בית המשפט העליון בישראל, שלא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הוא הזרוע הממשלתית שבעצם מחזיקה בכוח פוליטי בלתי מפוקח ולא הכנסת או הממשלה. במקום לסכן את הצמיחה הכלכלית, הרפורמות המשפטיות יאפשרו בדיקה הכרחית של התנהלות בית המשפט האחד בעולם המערבי בעל כוח כמעט בלתי מוגבל להכתיב את המציאות הכלכלית והפוליטית".
אפשטיין ורסקין ממשיכים לתקוף את השיטה המשפטית הנוכחית בישראל וכותבים: "הכלכלנים הישראלים מגדירים באופן שגוי את הצעת הרפורמה של נתניהו כהתקפה על עצמאות הרשות השופטת. עצמאות שיפוטית אין פירושה מערכת שיפוטית בלתי תלויה באילוצים. כפי שזה נראה, שליטתו של בית המשפט העליון בכנסת היא ללא תחרות מכל שיטה פרלמנטרית או נשיאותית אחרת".
בהמשך המאמר אפשטיין ורסקין מנתחים את ההשפעה שהייתה עד היום למערכת המשפט על הכלכלה בישראל. הם כותבים כי "מדיניות האנרגיה היא דוגמה טובה לאופן שבו מערכת המשפט הבלתי מבוקרת בישראל יוצרת אי ודאות כלכלית. ב-2016 חסם בית המשפט העליון את תוכניות הממשלה לפתח שדות גז טבעי, וגרר ביקורת עצומה מהחברות המעורבות. בית המשפט דחה את התוכנית בטענה שהיא כבלה באופן לא דמוקרטי את הממשלות העתידיות בסעיף שהבטיח את אורך חיי ההסכם. אבל בשנת 2022 אישר בית המשפט את הסכם האנרגיה הימית של ממשלת אנטי-ביבי עם לבנון, תוך פרשנות מחודשת של חוק יסוד כך שלא ידרש משאל עם דמוקרטי במקרה של שינוי חשוב בריבונות טריטוריאלית".
"החלטות אלה נקראות באופן שטחי כמו חוות דעת משפטיות", ממשיכים אפשטיין ורסקין ואומרים כי "למעשה הן, שיפוטים פוליטיים. הם כרוכים בעניינים רגישים של ביטחון לאומי וריבונות שבכל מקום אחר נקבעים על ידי רשויות השלטון הנבחרות.
אפשטיין ורסקין מתייחסים לאזהרות שנשמעו בישראל לגבי דירוג האשראי של המדינה. הם כותבים כי "הכלכלנים עומדים על כך שסוכנויות האשראי יורידו את הדירוג של ישראל כתוצאה מהרפורמות תוך ציון פולין כדוגמה. S&P הורידו את הדירוג של ורשה בהתבסס על חששות לגבי בלמים ואיזונים בשנת 2016. במכתבם נטען כי הרפורמות המוצעות יובילו לעלויות אשראי גבוהות יותר שיחנקו את תעשיית ההייטק, עמוד התווך של הצמיחה הכלכלית של ישראל".
"אבל הכלכלנים מתעלמים מהאמת המכרעת לפיה הרפורמות יביאו את מערכות המשפט של ישראל בקנה אחד עם הנורמות המערביות. מכתבם מצטט את טענתו של חתן פרס נובל דאגלס נורת' כי ריכוזי כוח בלתי מבוקרים הם רעים לכלכלות, מה שמרמז שהכנסת תהפוך לחזקה מדי. אבל נורת' דיבר על החשיבות של מוסדות יציבים לקידום פעילות יזמית, ולא על גרסה חזקה מדי של עליונות שיפוטית. כמו כלכלנים רבים שנבחרו על ידי הציבור, הוא היה מגן חזק של שלטון החוק, וזה לא אותו דבר כמו שלטון עורכי דין – או של שופטים לא נבחרים", אומרים אפשטיין ורסקין.
הכותבים מסיימים את מאמרם ואומרים כי "הרפורמות המשפטיות החדשות של ישראל הן צעד נוסף במסע שלה לקראת התאמה עם תפיסות מסורתיות יותר של ממשל מאוזן".
