שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, הרי קירש, דחה אתמול (ב') את ערעורה של אקו"ם ("אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים בישראל") על חיובה בתשלום מס עבור הכנסותיה מתמלוגים אותם היא גובה עבור יוצרים (בעיקר פזמונאים, מלחינים, משוררים, וסופרים). אקו"ם טענה כי אין לראות בגביית הסכומים עבור היוצרים משום "הכנסה", וזאת מאחר שהאגודה מהווה רק צינור להעברת הכספים לידי היוצרים, והם אלו אשר צריכים להיות מחויבים בתשלום המיסים על הכנסותיהם.
מס הכנסה טען מנגד כי מאחר שזכויות היוצרים הועברו לידי אקו"ם, היא זו שצריכה להיות חייבת במס עבור הכנסותיה מהגבייה. בנוסף טען פקיד השומה, כי בפועל קצב הגבייה בידי אקו"ם גבוה בהרבה מקצב חלוקת הכספים, וקיימת הצטברות משמעותית של כספים בידי אקו"ם למשך תקופות ממושכות. במצב שכזה, לטענתו, לא ניתן לראות באקו"ם "צינור" בלבד לעברת כספים.
בנוסף לטענות העקרוניות טענה אקו"ם כי בישראל קיימים ארבעה ארגונים נוספים הדומים לה – באופן כללי. כל אחד מהם מטפל בקבוצות שונות של אומנים, יוצרים ומבצעים. אולם, לאותם "ארגונים שכנים" לא הוצאו שומות מס, וטענתם שהם מהווים צינור בלבד התקבלה. לנוכח זאת, לטענת אקו"ם, נשמט הבסיס המאפשר לחייב אותה במס.
השופט קירש קיבל את הטענות העקרוניות של מס הכנסה, וקבע כי אקו"ם היא בעלת הזכויות למתן רישיונות שימוש ביצירות בישראל, וממילא איננה רק בגדר "צינור" להעברת כספים. השופט אף הוסיף כי גם צבירת הכספים מחזקת את הטענה שאין מדובר בצינור בלבד. בזמן חלוקת הכספים, קבע השופט, תוכל אקו"ם להגדיר את התשלומים כהוצאה מותרת בניכוי, וממילא לא ייווצר כפל מס כפי שטענה אקו"ם.
אך עם זאת השופט לא קיבל את מלוא עמדת מס הכנסה. כך למשל קבע השופט כי מס הכנסה ניסה באמצעות השומה שהוציא לשנת 2012 למסות הכנסות משנים קודמות, למרות שאלו כבר "נסגרו" ולא ניתן היה להוציא שומות מס בעניינן. בנוסף ציין השופט כי יש ממש בטענת האפליה שהעלתה אקו"ם בנוגע ליחסו של מס הכנסה לארגונים דומים אליה. לנוכח זאת, על אף שטענותיה העיקריות של אקו"ם נדחו התחשב השופט בטענות שכן התקבלו ופטר אותה מתשלום הוצאות ההליך למדינה.
"השתדלתי להיות קשוב לטיעונה של אקו"ם שהיא אינה אלא זרוע גבייה ואכיפה מטעם היוצרים וכי כל תכליתה היא למקסם את ההכנסות בידיהם", כתב השופט בסיכום. "אולם לדעתי המבנה המשפטי והפיננסי שנבחר על מנת להגשים מטרות אלה איננו מאפשר – אפילו בתחום המיסים בו המהות גוברת על הצורה – התעלמות מקיומה של המערערת (אקו"ם – ש"פ) והזכויות המצויות בידיה. כאמור, זכויות היוצרים בפירוש 'הועברו' לידי המערערת. המערערת מבקשת מבית המשפט להרים את מסך התאגדותה, ולו לצרכי מס, כדי לייחס את הכנסתה לחבריה. אולם המציאות – שהיא חלק מ'המהות' – איננה תומכת בכך: היקף החלוקה השנתית איננו מדביק את היקף הגבייה השנתית וסכומים ניכרים ביותר נשארים בידי המערערת לפרקי זמן בלתי מבוטלים. לא מדובר אפוא בפעולות גבייה והעברה פשוטות בידי שלוח או סוכן נטול-זכויות".
"אשר לחשש מפני כפל מס, כל עוד החלוקה בפועל מוכרת כהוצאה בחישוב ההכנסה החייבת של המערערת בשנת החלוקה, אזי מיסוי היוצרים על סכום החלוקה איננו בבחינת מיסוי כפול. ואזי ככל שתתממש הציפיה כי משך הזמן שאורך תהליך הפענוח ילך ויתקצר בעתיד, תלך ותתמתן גם חריפותה של סוגיית המיסוי שנדונה כאן", הוסיף השופט.
