שופט בית משפט השלום בבאר שבע, רון סולקין, גזר עונש חמור במיוחד של שש שנות מאסר על שאפי חאבס אשויכיה, תושב העיירה דהרייה שבדרום הר חברון, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בשורת מקרי פריצה לבתים בבאר שבע.
כתב האישום המתוקן, בו הודה אשויכיה במסגרת הסדר הטיעון, כולל ארבעה מקרים של התפרצות לבתי מגורים בעיר באר שבע, כולם באישון לילה, בשלושה מתוכם בני הבית ישנו בביתם. במקרה הרביעי היו בני הזוג בחופשה משפחתית.
במקרה נוסף, חמישי במספר, הסיג אשויכיה גבול בכך שנכנס לחצר בית בבאר שבע, חמוש בכלי פריצה. אשויכיה הציץ לבית דרך חלון בעודו אוחז מברג, אלא שהאזעקה פעלה והוא נמלט מהמקום. במקרה נוסף, נתפס אשויכיה מחזיק ברכוש החשוד כגנוב. בכל חמשת המקרים שהה אשויכיה בבאר שבע באופן בלתי חוקי. פעם נוספת נתפס אשויכיה שוהה בעיר באר שבע ללא היתר, בלא שנעברה עבירה אחרת. הנאשם עבר את העבירות סמוך לאחר שחרורו ממאסר קודם וכאשר מרחף מעליו עונש מאסר מותנה בן חודשיים.
נפגעי העבירות הגישו הצהרות מטעמם, בהם פירטו את הנזקים הישירים שנגרמו להם, בין היתר, גניבת רכוש בשווי רב, מכשירי טלפון ניידים ואופניים חשמליים; גניבת מחשב נייד ובו עבודות בהן הושקע זמן רב; גניבת תכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי; גניבת כספים מזומנים. במרבית המקרים לא אותר הרכוש הגנוב ולא הושב לבעליו.
מעבר לכך פירטו נפגעי העבירה בהצהרותיהם את הנזקים העקיפים שנגרמו להם, החל מהצורך במיגון הבית, בעלות אלפי שקלים, וכלה בנזקים בתחום הנפשי, כאשר מאז ההתפרצויות מסרבים ילדיהם לישון לבדם; מסרבים לישון ללא אור; סובלים מפחדים וחלקם מקבלים טיפול רגשי או פסיכולוגי.
אחת מנפגעות העבירה ציינה, בהצהרתה: "ההרגשה הייתה איומה ומפחידה לדעת שאנשים זרים נכנסו לבית שלך, הפרטי, והסתובבו חופשי". נפגע נוסף ציין, בהצהרתו: "אם מישהו מהמשפחה היה מתעורר ורואה את הפורץ זה היה יכול להסתיים אחרת".
בגזר הדין ציין השופט סולקין את החומרה היתירה הנלווית לעבירות אלה ועל פוטנציאל הסיכון המשמעותי לשלומם של בני הבית, כאשר המדובר בהתפרצות לבית מגורים, כשבני הבית נוכחים. השופט אף הפנה, בגזר דינו, לעמדת המשפט העברי, המחמיר בהתייחסותו לגנב "הבא במחתרת" לעומת גנב עליו "זרחה השמש", כשההחמרה עם זה "הבא במחתרת" נובעת מהחשש, שכאשר מדובר בפורץ המגיע לבית באישון לילה, יתעמת עמו בעל הבית בניסיון להגן על רכושו, וכתוצאה מעימות זה תהיה סכנה ממשית לשלומם ולחייהם של בני הבית. בית המשפט ציין, כי טבעם של בני אדם לא השתנה במהלך השנים שחלפו, וגם היום, עומד חשש זה בעינו.
לאור עונשים קודמים שלא הרתיעו את הנאשם קבע השופט כי הפעם יש להרחיקו מהחברה לתקופה ממשית, וגזר עליו כאמור שש שנות מאסר. בנוסף חייב השופט את אשויכיה לפצות את נפגעי העבירה בסכומים משמעותיים וציין בגזר הדין כי מאחר שהנאשם הוא תושב הרשות הפלסטינית יקשה על נפגעי העבירה לנהל מולו, בעתיד, הליך אזרחי לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, ולכן ראוי שהנאשם יחויב לפצותם כבר במסגרת גזר הדין בהליך הפלילי.
