מילה לפתיחה: בימים שאחרי רצח רבין כתב יהונתן גפן שאין לו בעיה עם מלחמת אחים, כי יש לו רק אחיות. הייתי אז בן 19 וגם לי יש רק אחיות, אבל אני זוכר שזה לא שעשע אותי כלל. גם בהתנתקות הביטוי "מלחמת אחים" היה קו אדום. השבוע היה נדמה שמלחמה כזו הפכה למשהו שראוי לדון בו ברצינות. פוליטיקאים בכירים התבטאו באופן שמשדר שכלו כל הקיצין. היה מעודד לשמוע בכיכר הבימה שעל אף הביקורת על הרפורמות של יריב לוין, אף אחד לא באמת שש אלי קרב. השיח הרעיל גורם לאנשים לרתיעה או לאדישות, אבל לא באמת מעורר רצון להרים יד איש באחיו.
אודי בן־עמי, אמן ומפיק
על המפה: עצרתם אותי בהאזנה לפודקאסט על מה שקורה בברזיל. אני עוסק באמנות ובהפקה. מבחינת הסטיגמה על התל־אביבי הממוצע אני לגמרי שם.
המצפן: הצבעתי לעבודה ואני מבסוט. אני יודע שהייתה ביקורת על מרב מיכאלי. אני מנסה לסנן: רלוונטי או לא רלוונטי? פופוליזם או משהו מהותי? מהותי, לדוגמה, זה שהעבודה על הרכבת לא מתקיימת גם בשבת. אני לא מצליח להתחבר לרציונל. זו משימה לאומית, למה צריך לריב על זה?
מלחמת אחים: הדיבור מלחיץ. יש תחושה שמלבים את האש, וחבל. אני מסכים שזה לא שחור־לבן, הכול מורכב ועמוק, ויש רצונות ורגשות וצריך לראות איך מטפלים בהם. יש חששות. אני רואה ח"כים שהורידו את הראש כשאוחנה דיבר: עזבו את הרבנים עם האמירות שלהם, אתם ח"כים? כבדו את הח"כים שעומדים מולכם. אם נדחוף את חברי הכנסת לעשות עבודה טובה יותר למען הציבור, יהיה פה טוב יותר.
אביגיל בן־ישראל, סטודנטית, מדריכת טיולים ושחקנית
על המפה: באתי לראות את ההצגה "זרים מושלמים" בהבימה. אני גרה היום בירושלים. אני עובדת על הצגה אישית שלי ביחד עם קבוצה של יוצרות דתיות.
המצפן: הצבעתי, אני מעדיפה לא להגיד למי. אני מהגוש שניצח. לא באמת חשבתי על בית המשפט העליון כשהצבעתי. בעיקר רציתי למנוע פינוי מקומות בארץ ישראל. אני לא כל כך מצויה ברפורמות האלה. חשוב יותר שהמחירים לא יהיו בשמיים, שתהיה מערכת בריאות, שיעזרו לחקלאים. גם כשיש שיח פוליטי עם חברים, אני בדרך כלל פחות משתתפת, או מנסה להחליף נושא.
מלחמת אחים: זה מסוג הדברים שאני מפסיקה לשים אליהם לב. האוזן כבר חירשת לזה. לפעמים יש פוליטיקה, לפעמים מלחמת דת, לפעמים שני אנשים שרבים בתור בסופר. התחושות של השמאל הן ככה מאז שאני זוכרת את עצמי: אם הימין יעלה זה סוף העולם. התחושה היא אותו דבר גם מצד ימין.
טל טירנגל, קומיקאי
על המפה: אני שחקן, קומיקאי ותסריטאי.
המצפן: נראה לי שהצבעתי ללפיד בבחירות.
מלחמת אחים: לא נעים מה שקורה פה. לא נחמד ולא כיף. זו המדינה שלי, ואני אשמח שיהיה בה טוב, אבל לא טוב בה. אני אשמח שהשמאלנים והימנים יסתדרו, אבל זה לא נראה כאילו זה הולך לשם. אני לא מבין בפוליטיקה אז לא תצליח לדבר איתי על הרפורמות של יריב לוין. יש חוקים לא שוויוניים עכשיו, כלפי גייז וכלפי נשים. אני לא אגיד בדיוק מה החוק, כי אני לא מבין בזה. צריך גם את הימנים וגם את השמאלנים, בסופו של דבר אנחנו משלימים אלה את אלה.
הכול נהיה קיצוני, ובן־גביר עושה את זה מפחיד יותר. מי שפחות מסכימים איתי הם מספרית יותר ממני, והם כוחניים יותר ועקשנים ממני. אני בוחר לא להבין בפוליטיקה ולמזלי יש מיליון ואחד דברים בעולם שאפשר לעשות מהם קומדיה שהם לא פוליטיקה. לא הייתי בהפגנה במוצ"ש וגם להפגנות שהייתי בהן הלכתי בגלל חברים. בהצלחה לכולם עם ביבי, ושיהיה טוב, אמן.
בועז נוטקוביץ, מאסטרנט במכון ויצמן
על המפה: אני עובד על ביטוי גנים בפעילות של נוירונים באזור הראייה במוח. לא רק מה שאתה רואה משפיע אלא גם הסביבה. כשאתה רץ אתה לא באמת מעבד את כל מה שאתה רואה. אנחנו בעצם מוכיחים שלא רק מה שאתה רואה משפיע על הביטוי של הגנים אלא גם מה שאתה חווה תוך כדי כך. הכיוון הוא לקחת את זה לנושא של פוסט־טראומה.
המצפן: הצבעתי למחנה הממלכתי. אני ימני, אבל לא יכולתי להצביע לליכוד אף שהמשפחה שלי הצביעה להם שנים. זאת הייתה הליכה בין הטיפות.
מלחמת אחים: אני במקור מלִבְנָה, בדרום הר חברון. אז הדעות שלי די ימניות. אני לא חושש פוליטית אלא חברתית. מאז שומר החומות אני מרגיש שהכול יותר רע, אנחנו הרבה יותר רעים זה לזה. אני לא מנהל שיחות פוליטיות עם אנשים כי הסביבה שלי לרוב לא מסכימה איתי, וזה לא כיף. כבר לא לגיטימי להגיד שאתה ימין או שמאל כי מישהו ידפוק אותך. ואין באמת סיבה, זו בסך הכול דעה. אולי זה קשור לרשתות החברתיות. אני לא נמצא בהן בכלל, אבל אני מרגיש את זה.
אני לא מבין ברפורמות. פעם הייתי מעורב יותר, אבל אחרי שהתגייסתי הייתי קצין, ובתור קצין הדעה הפוליטית שלך לא משנה. ראינו שבימין פינו יישובים ואצל השמאל ההתיישבות גדלה. אנחנו צריכים ריסטארט.
גילה, אמנית
על המפה: עזוב. לא חשוב מה שם המשפחה שלי או מה אני עושה. מה שחשוב זה מה שהולך להיות פה. לא רוצה פולקלור.
המצפן: גם זה לא חשוב.
מלחמת אחים: אני פה כדי לספר לציבור מה קורה. על התמונה שהכנתי כתוב "הפשיזם לא יעבור". אנחנו הולכים לקראת משטר פשיסטי, למי שלא יודע. זה לא שחצי עם הצביע ככה וחצי הצביע ככה. מי שהצביע למשטר הימני לא הצביע למשטר פשיסטי, כי הם לא חטיבה אחת כמו שהשמאל הוא לא חטיבה אחת.
שמעת אתמול את צביקה פוגל? הוא מייצג חלק מהאנשים שרוצים לעשות את זה, והם מחזיקים את ביבי קצר. זה נורא. אנשים לא מבינים לאן זה הולך. כמו פוטין שישרוף את כולם אם הוא יישרף.
אני מפחדת שזה יגיע לאלימות. הקיום של המדינה הזו הוא מכך שאנשים מוכנים למות בשבילה, אבל תראה מה עושים לאנשים שהקימו אותה. אם צביקה פוגל קורא לגנץ בוגד – זה מטורף. אני ברחוב כי אני יודעת שפוגל התכוון למה שהוא אומר. סמוטריץ' שותק בינתיים, כי הוא באמת יותר חכם והכי מסוכן מכולם.
