בשיח הציבורי סביב הרפורמה המשפטית שמוביל בימים אלו שר המשפטים יריב לוין, עולה שוב ושוב שמו של “פורום קהלת", כמי שעומד מאחורי הרפורמה או לפחות חלק מהרעיונות המופיעים בה. הפורום, שחגג לאחרונה עשור, אכן עוסק בנושאים אלו ומקדם מהלכים בתחום כבר שנים. ואולם ראש המחלקה המשפטית שלו, ד"ר אביעד בקשי, מדגיש כי את האשראי על הובלת הרפורמה הנוכחית צריך לזקוף בראש ובראשונה לזכותו של שר המשפטים יריב לוין, אשר עוסק בנושאים הללו מיומו הראשון בכנסת, עוד לפני שפורום קהלת בא לאוויר העולם.
כפי שמזכיר בקשי, לוין אף הקדיש לנושא חלק ניכר מנאום הבכורה שלו בכנסת בשנת 2009, ובו אמר, בין השאר: “אני מבקש להשתתף במאמץ להציל את מערכת המשפט מידי חלק מראשיה, אשר שכחו זה מכבר מושכלות יסוד בשיטה הדמוקרטית, ובפסיקותיהם הם מפוררים את יסוד השיטה, עקרון הפרדת הרשויות. בכוונתי ליזום שורה של מהלכי חקיקה אשר יאפשרו את שיקום מערכת המשפט, את איזונה ואת השבת אמון הציבור בה". יותר מעשור אחרי שהמילים הלו נאמרו, הגיע זמן יישום.
אחת הטענות המרכזיות נגד הרפורמה היא שהמערכת הפוליטית הישראלית היא מערכת נכה, נטולת איזונים ובלמים פנימיים משמעותיים ולכן היא זקוקה לבית משפט עליון חזק הרבה יותר מכל מדינה אחרת.
“יש הרבה מאוד כזב בטענה הזו. נכון, למדינות שונות יש שיטות שונות, וחלקן מאוד לא דומות לשיטה שלנו, אבל במדינות אחרות השיטה כן דומה. נכון, בארצות הברית יש רשות מבצעת עצמאית מהרשות המחוקקת, אבל גם שם הרשות המחוקקת, לפחות ברוב התקופות, תומכת בנשיא. המציאות של סנאט או בית נבחרים לעומתי היא לא הכלל, אלא היוצא מן הכלל.
“ניקח למשל את הנושא של מינויים לבית המשפט העליון. המינויים הדרמטיים, גם של אובמה וגם של טראמפ, היו של שופטים בעלי זיהוי מאוד מובהק עם הצד של הנשיא שמינה אותם, וזה מפני שגם לאובמה וגם לטראמפ היה סנאט שתמך בהם בתקופות שבהן הם מינו שופטים. במדינות אירופה, לעומת זאת, השיטה המקובלת היא כמו אצלנו, שהממשלה מכהנת מכוח אמון הפרלמנט וממילא יש רוב מובנה לממשלה בפרלמנט. ועדיין אנחנו רואים שם צעדים מאוד דומים לאלו שברפורמת לוין.
“הטענה שאין בישראל איזונים למערכת הפוליטית, היא טענה מופרכת. מה שיוצר את האיזון הוא שיטת הבחירות", מסביר בקשי, “בשיטה שבה המנצח לוקח הכול בכל אזור בחירה, זה יוצר שיטה דו־מפלגתית, ואז המפלגה שניצחה – הניצחון שלה מוחלט ובגדול. פה אנחנו בשלטון קואליציוני מורכב בגלל שיטת הבחירות היחסית, וזה הופך את המחוקק שלנו למרוסן יותר. לכן ההבדלים בין ישראל למדינות אחרות דווקא מחזקים את הלגיטימציה לרפורמת לוין".
השינוי המוצע בתחום בחירת השופטים הוא בעצם אמירה לשופטי העליון ‘אתם תשבו בוועדה, אבל תשמשו בה כעציצים‘. אז למה בכלל להשאיר אותם שם?
“ראשית, אני לא לגמרי תומך בהקשר הזה בהצעה של לוין. לטעמי, בבחירת השופטים לבית המשפט העליון לפחות – השופטים לא אמורים להיות מעורבים בכלל. בעיניי הבחירה של שופטים לערכאה החוקתית העליונה אמורה לשקף מצפן ערכי נטו, וכך מקובל כמעט בכל מדינות העולם המערבי כפי שעלה במחקר שהזכרתי. שר המשפטים לוין בחר אחרת, וזה לגיטימי.
“שנית, כל הגישה הזו של לרוץ לקצה ולומר שמכיוון שיש רוב לקבוצה מסוימת אין משמעות לקבוצת המיעוט, זה ניתוח רחוק מהמציאות. אתה הרי מדבר על פורום שיושבים בו אנשים שמה שחשוב להם זו טובת מערכת המשפט. אם יש לשופטים דברי טעם והמלצות של טעם, אז יתקיים דיון ואני בטוח שכולם יהיו קשובים לדברים שלהם. האמירה הזו, שמכיוון שיש רוב לצד אחד אזי הצד השני הוא עציץ, מניחה שאין כאן רצון משותף לשפר את המערכת. אני לא מסכים עם זה. ובכל מקרה, אני בטח לא מעוניין שנבחרי הציבור יהיו העציצים בוועדה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף יומן של מקור ראשון
