תופעה חדשה מעסיקה את הציבור החרדי בתקופה האחרונה: מעשי ונדליזם והשחתה המתחוללים בתוך בתי כנסת, על ידי צעירים חסידיים. היעד להתקפות הם מסכים ייעודיים, מעין מכשירי טאבלט, המוצבים בחדרי־משנה בבתי הכנסת או באזור הכניסה לבניין, ומשמשים להנגשת שירותים שונים. עצם חיבורם של המכשירים הללו לאינטרנט עורר את חמתן של קבוצות קיצוניות, והביא לשורת מקרי הרס.
מחולל המאבק הוא הרב צבי מאיר זילברברג, משפיע חסידי ותיק ומוכר. מדי שנה מקיים הרב זילברברג "אסיפת הצלה", המוקדשת לחיזוק המאבק ב"פגעי הטכנולוגיה", שבעיניו הם איום רוחני ראשון במעלה. "איננו יכולים להמשיך עם הפרצה הנוראה שיש בתי מדרשים עם 'נדרים פלוס' ו'קהילות' וכדומה", זעק. "מגיעים מכתבים נוראים על מקומות שהצליחו לפרוץ את זה. זה סמארטפון פשוט לכל דבר שהניחו עליו חסימה, וברגע שמורידים החסימה זה סמארטפון פרוץ בלי פילטער, פשוט'ע ייהרג ואל יעבור!".
בראשית שנות התשעים החל הרב זילברברג לערוך מדי שבוע "סעודה שלישית" בביתו בירושלים, ולהשמיע באוזני קבוצת אברכים שהתלקטה סביבו דברי התעוררות נלהבים בסגנון חסידי. עד מהרה הפך ה"שלשידס אצל ר' צבי מאייר" לאבן שואבת עבור קהל חסידי מגוון. כך התרחבה מוטת השפעתו מעבר לקהל החסידי המתגורר בשכונות החרדיות בצפון ירושלים.
עם הזמן הלכה והתגבשה סביבו קבוצת מעריצים יציבה, שכינתה עצמה "חבורת נחלת יעקב". מדרשן פופולרי הפך הרב זילברברג לסמי־אדמו"ר, מנהיג קהילה של ממש.
אם בתחילת דרכו כמשפיע התמקד הרב זילברברג בדברי התעוררות ובהצבת תביעות רוחניות במישור של האדם הפרטי, לפני כ־15 שנה הוא החל להביע מסרים ציבוריים ולהפנות את תביעותיו הבלתי מתפשרות לעבר החברה החרדית כולה. היעד המרכזי שאליו כיוון את חיציו הוא "פגעי הטכנולוגיה". במסגרת זו הקים בשנים האחרונות את חבורת "אום אני חומה", שמשתתפיה מתחייבים להתנזר מאינטרנט.
המאבק בטכנולוגיה הפך לחלק מרכזי מסדר יומו של הרב זילברברג, ודבריו בנושא מופצים מדי שבוע במסגרת הגיליון שבו מתפרסמות שיחותיו. בדרשותיו משתמש הרב זילברברג בטרמינולוגיה מלחמתית ומיסטית כאחד. הטלפון החכם הוא בעיניו "קליפה שחורה ומרה ששמה סמארטפון", ואת התפשטות הטכנולוגיה הוא משווה לשואה ומתאר אותה כמלחמת עולם שלישית.
המעבר האישי והתדמיתי של הרב זילברברג ממשפיע חסידי ומדמות מיסטית ורוחנית ללוחם קנאי שדבריו מעניקים השראה למעשי אלימות, מעורר תהיות וחוסר נוחות בקרב רבים. תהיה הסיבה אשר תהיה, הטרנספורמציה הזו אינה מתקבלת יפה בציבור החסידי הרחב. כמשפיע נהנה הרב זילברברג מסוג של קונצנזוס פנים־מגזרי, נתפס כ"עויבד" (עובד השם) רציני ואותנטי, וזכה להערצה גם בחוגים ליטאיים. בגרסתו הנוכחית והקיצונית הוא סופג התנגדות רבה. בסופו של דבר, העובדה שאיננו אדמו"ר מן המניין מאפשרת לעיתוני המגזר לבקר את מהלכיו, אם כי ללא ציון שמו המפורש, מבלי לחשוש שיאשימו אותם בפגיעה במנהיגי המגזר הרשמיים.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף שבת של מקור ראשון
