בשנתיים וחצי האחרונות, מאז עבר לגור ביישוב מתת, פסיעה מגבול לבנון, הנרי דוד הפסיק כמעט להופיע בתיאטרון. את הבמה החליף בצילומים לסדרות בחו"ל ואת הנסיעות לתל־אביב המיר בטיסות מנתב"ג. רק לאחרונה הוא חזר מצילומים של חצי שנה בחו"ל, לסדרה ששמה עדיין נותר חסוי, ולפני שנה חזר מצילומי הסדרה "קרתגו" בקולומביה.
הוא משחק בסדרה את מני, איש לח"י שגורש לקרתגו, ומוצא את עצמו נלחם גם שם באחיו היהודים הכלואים לצידו. "זה משוגע, זה מקום שבו גם נאצים וגם יהודים נמצאים במקום שווה, נאבקים פתאום מול משהו משותף".
מה חשבת על המאבקים התוך־פנימיים היהודים במחנה?
"זה הסיפור של העם היהודי. גם בארץ, אנחנו לא תמיד מצליחים להסתדר אחד עם השני, אנחנו ממהרים לשנוא, לקלל, להדיח ולא יודעים לחיות בשלום כולנו יחד".
דוד (43), עלה לארץ ממוסקבה עם הוריו, זוג שחקנים שהכירו בלימודי המשחק. מאז, הוא מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הישראליות שלו. מהימים שספג קללות גזעניות כילד ועד ההופעה שלו בהישרדות VIP לפני כשנה, שם אחרי שבמועצת השבט דיברו על גזענות, הוא ביקש להתוודות: "גם אני יכול להעיד על עצמי, באופן טבעי יש לי דחייה מבן אדם שהוא לא דומה לי ואני מרגיש פרימיטיבי בגלל זה. כולם פרימיטיביים, ורק מנסים להלביש על עצמם מסכות של אנשים נאורים. בואו נכיר בטבע המכוער שלנו וננסה לתקן אותו מאפס".
"כבר כילד שמעתי אלפי פעמים את הביטויים 'רוסי מסריח', 'אבא שלך אלכוהוליסט'. אז אמרתי את הדבר הזה פעם אחת בשביל להציף את הגזענות שאנחנו חיים איתה עשרות שנים והיא רצח של החלום הציוני".
את תפיסת העולם שלו דוד תולה בפער שהתגלה לעיניו לאחר שעלה לארץ וספג את היחס הגזעני. "התכוננו לעלייה הזאת, ישראל הייתה נדמית אז כנווה מדבר, הייתי בסוג של חלום כלפי הארץ, זה היה נראה כמשהו מאוד מיוחד".
החסך בדמות האב מלווה את דוד כל חייו. הוריו התגרשו בנעוריו, ואביו נהרג בתאונת דרכים כשהיה בן 17.
העובדה שהבית שלך התפרק בגיל צעיר, ושאבא שלך נפטר, השפיעה על היותך כיום אבא מחובר לחמישה ילדים?
"בהחלט. חוויית הילדות שלי היא משהו לא מסופק, פספוס כלשהו. אולי כי הוריי היו שחקנים ועבדו כל הזמן, רציתי לעשות משהו אחר, ניסוי אנושי. לעבור למקום כמו מתת זה משהו שתמיד חלמתי עליו. יש פה מעט אנשים, זה אחד מהיישובים הפחות מפותחים ואני אוהב את זה מאוד, יש פה המון שקט והמון מקום לילדים להסתובב בצורה חופשית בלי פחד".
ואיך השינוי הזה?
"נפלא. זה מחייב אותי להיות יותר בבית, המיקום רחוק מכדי לנסוע מכאן להצגות בתל־אביב, אז אני מתמסר רק לצילומים לסדרות בצורה ממוקדת בזמן מסוים, ובשאר הזמן אני יכול לבלות עם הילדים, לראות אותם גדלים ולהיות נוכח בשבילם".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במגזין מוצש של מקור ראשון
