אחת הדרישות שהניחו חברי הכנסת של יהדות התורה במשא ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה היא לפי פרסומים שונים, הסדרה ותקצוב של הגניזה בישראל. הסעיף המדובר נדחק אולי לשולי השיח הציבורי במסגרת הסערה התקשורתית שחוללו כלל הדרישות שנחשפו בדיונים, אך מתברר כי תחום הגניזה בישראל מצוי במשבר. למעשה, הוא אף פעם לא הוסדר ברמה חוקית או ממשלתית, ומטופל בידי גורמים פרטיים שקיבלו על עצמם את האחריות לכך.
- חשמל "כשר" ומימון גניזה? הכניעה האמיתית לחרדים היא בנושא חשוב יותר
- סיפורים מן הגניזה: ההיסטוריה היהודית דרך הדפים הישנים
- מה עולה בגורל עלוני השבת, תשמישי הקדושה וספרי התורה שלנו?
כמעט בכל בית כנסת מצוי חדר גניזה או מכל שאליו אפשר להשליך תפילין, מזוזות וחלקי ספרי תורה בלויים, דפי סידור ושאר דברי קדושה מנייר שאין להשליכם לפח האשפה. לאחר איסופם, יש לקוברם באדמה באופן מכובד ונקי.
מי שמשליך את דברי הגניזה למכל או לחדר הייעודי אינו מודע בדרך כלל למערכת המורכבת והסבוכה המופעלת כדי להביאם לקבורה כהלכה: מדובר בכ־30 אלף טון של חומרים המיועדים לגניזה מדי שנה, שלקבורתם נדרשים כ־60 אלף מטרים מעוקבים חדשים מדי שנה.
"אנשים לא מבינים מה זה כולל", אומר למקור ראשון יושב ראש עמותת "גניזה כללית", אליעזר בונדהיים. העמותה נוסדה כפתרון נקודתי לשכונת בית־וגן בירושלים לפני יותר משלושה עשורים, ופועלת כיום בכל הארץ.
"למעשה, נושא הגניזה הוא די חדש", מסביר בונדהיים, "כשנחקק חוק שירותי הדת ב־1971, לא הייתה כלל התייחסות לעולם הגניזה כי הדבר לא היה נפוץ. כשהיינו ילדים היה מקובל שסידור או ספר קודש עוברים מאבא לבן, מסבא לנכד. כיום, אם סידור נקרע לא שומרים אותו אלא קונים חדש. לכרוך ספר שנפגם עולה יותר מלקנות אותו מחדש. בסוף כל שנת לימודים הילדים מבקשים מההורים לקנות ספרי קודש וחוברות חדשים, ומעבירים לגניזה את מה שסיימו להשתמש בו השנה.
"נוסף על כך", קבע בודנהיים, "כל הוצאות הספרים הוציאו בשנים האחרונות גרסאות מהודרות, בהירות ומאירות עיניים של כל ספרי הקודש, החומשים והסידורים – והרבה מאוד בתי אב ובתי כנסת רוצים להחליף את הספרים הישנים בהוצאות בהירות ונוחות יותר לשימוש, ומעבירים מדפים שלמים של ספרים לגניזה. כך נוצרה פה בשנים האחרונות המון גניזה, וצריך שיהיה מי שיטפל בה".
כיום מפעילות את כל מערך הגניזה העמותה הירושלמית שבראשה עומד בונדהיים, וכן עמותה אחרת הפועלת בבני־ברק. לדבריו, המועצות הדתיות מסייעות באופן מסוים בפינוי הגניזה שבשטח השיפוט שלהן, ויתר הכסף מגיע מהלוואות או מתרומות. "אנחנו צריכים שלושה דברים מרכזיים – תשתיות שבהן יונח כל מה שטעון גניזה, משאיות לפינוי והובלה של מה שהצטבר במתקני הגניזה השונים, ומקומות קבורה".
בשנת 1996 פנה הרב יהושע נויבירט ז"ל, רבה של שכונת בית־וגן, לחבר הכנסת לשעבר אברהם ורדיגר ז"ל שכיהן אז מטעם מפלגת פא"י, ויחד קיבלו אישור מהמשרד להגנת הסביבה לקבור את הגניזה באתרי פסולת מוצקה, שאליהם מגיעים בעיקר שפכי עפר שנקיים מפסולת ביתית, המכילה חומרים שאינם ראויים לטמון בהם גניזה. מי שסייע להסדרת שטחים לצורך הקבורה היה השר להגנת הסביבה דאז יוסי שריד ז"ל, שבשנת 1996 קבע כי יתאפשר להביא מושאי גניזה למחצבות שאליהן מובאת פסולת עפר. גורמים העוסקים בחקר הסביבה לא רואים בכך פעילות מזהמת, שכן מרבית חומרי הגניזה הנטמנים עשויים מנייר, שלא פולט כמעט חומרים מזהמים.
"לפעמים זה מקום שצריך להכשיר", מסביר בונדהיים, "ואז עלינו לשלם על הכשרת הקרקע. גם בלי לשלם על הקרקע עצמה אני צריך לשלם על ההטמנה לפי שקילה. המשרד לשירותי דת לא ממונה על התחום הזה, ואנחנו כעמותה מטפלים בכ־15 אלף טון של דברי גניזה בשנה. המועצות הדתיות משתתפות בהוצאות ומכסות כ־60־70 אחוזים מהן. יש תרומות של אנשים פרטיים והלוואות וחובות שאנחנו מגלגלים. אין לי עזרה עם התשתיות, השינוע והקבורה. בשנים האחרונות פניתי כמה פעמים לחברי הכנסת של דגל התורה, ואני שמח שהם הבינו את הצורך ושמו את זה על השולחן. רוב הציבור לא מבין את גודל המשימה. הציבור הדתי לא ער לכך, והציבור שאינו דתי ודאי לא מבין את הנושא. הגיע הזמן שהדבר יהיה באחריות כוללת ומסודרת של המדינה".
נושא נוסף המכביד על הגניזה הוא עלוני השבת, החוברות המחולקות בבתי הכנסת לקריאה בשבת. ברבים מהעלונים מופיעים מאמרים על פרשת השבוע ומאמרים תורניים, ועל כן אין להשליכם לפח. כך, בתים רבים בציבור הדתי נדרשים להעביר לגניזה צבר של חוברות על בסיס שבועי.
לפני 11 שנים כתב הרב דב ליאור, רבה של קריית־ארבע, פסק הלכה שמבקש להפריד בין מושאי גניזה: מחד גיסא פריטי "גניזה חמורה", כמו תפילין, מזוזות וחלקי ספרי תורה שיצאו משימוש, ואותם יש לקבור באדמה; מאידך גיסא עלוני שבת ומסמכים שמעורבים בהם דברי קדושה, אשר לפי פסיקתו ניתן להשליך לפח המחזור אך לא לאשפה.
הרב ליאור כתב באותו הפסק: "בעיית הגניזה החמירה לאחרונה בגלל ריבוי החומר הנדפס. קשה לאסוף את כל הדפים, וזה גורם לפיזור ואי כבוד לדברי תורה המפוזרים בחוצות. אי לכך החליטה המועצה הדתית לרכז את כל החומר שמובא לגניזה באריזות גדולות ולהביאם למטרת מחזור כדי למנוע ביזיון". הרב הדגיש כי הפסק שלו הוא "לפי שיטות מסוימות בפוסקים", ולדעה זו הצטרף גם הרב יובל שרלו.
