הרוחות עדיין סוערות מאוד בעקבות הפרסומים על העברת היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות במשרד החינוך לידיו של ח"כ אבי מעוז, ראש מפלגת נעם. אבל עוד לפני הפוליטיקה – מהי היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפיות במשרד החינוך? מהן אותן "תוכניות גפ"ן" שעלו לכותרות?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות במשרד החינוך מנהלת את מאגר התוכניות החיצוניות העומדות לבחירת מנהלי בתי הספר, ועניינה היה "הגמישות הניהולית במערכת החינוך". כבר שנים ארוכות נמתחת ביקורת עזה על משרד החינוך בדבר מתן היעדר האוטונומיה הבית ספרית למנהלים. הפעלת התוכנית הזו הייתה אמורה להיות צעד בדרך לאוטונומיה הנכספת.
במשרד החינוך מתגאים בכך שבעקבות החלטת הממשלה על הגמישות הפדגוגית הניהולית (גפ"ן) המשרד מקבל על עצמו את האחריות לבדיקת כל התוכניות המיועדות לפעול בבתי הספר. בחודש מרץ הוגשו כ־19 אלף הצעות לתוכניות שונות על ידי 3,500 ספקים, והן נבדקו בידי מאתיים בודקים פדגוגיים ומנהליים שהמשרד מעסיק. התוכניות שעברו את המכרז נכנסו ל"מסלול הירוק" ותוכניות שלא עברו דרך המכרז נכנסו "למסלול הכחול", ואותן יכולים בתי הספר לממן לא מתקציב הגפ"ן המועבר אליהם ממשרד החינוך, אלא דרך תקציבים אחרים, כמו תשלומי ההורים. כ־10,000 תוכניות המופעלות על ידי כ־5,000 ספקים אושרו במכרזי מרץ וינואר ומשוקפים כיום למנהלים במערכת גפ"ן.
על פי הפרסומים של משרד החינוך, התקציב של התוכנית לגמישות פדגוגית ניהולית במערכת החינוך שנכנסה לבתי הספר בשנת הלימודים הנוכחית, נאמד בכ־2.4 מילארד שקל והוא חולק בין בתי הספר לפי כמה קריטריונים (מדד טיפוח, מספר תלמידים וכן הלאה). התקציב אמור להיות גמיש כך שלמנהלים יהיה חופש יחסי לבחור כיצד להשתמש בו.
מה רוצה ח"כ אבי מעוז ומדוע הוא התעקש לבקש את היחידה לתוכניות מיוחדות? במפלגתו של מעוז טוענים שהמטרה היא לא משטרת מחשבות אלא אוורור ושקיפות – להוציא את תוכניות הלימוד מהמחשכים של מרתפי משרד החינוך ולעודד את ההורים לקבל אחריות לחינוך ילדיהם. לטענתם של אנשי מעוז, התכנים החיצוניים שנכנסים לבתי הספר בשנים האחרונות, בעלי השמות המכובסים והתמימים, אינם הולמים תמיד את תפיסת העולם של ההורים, ולעיתים ההורים כלל אינם יודעים אילו תכנים מועברים לילדיהם.
במפלגת נעם טוענים שאין להם "קווים אדומים", כל עוד ההורים עצמם מודעים לתכנים שמועברים לילדיהם והתכנים מתאימים לתלמידים. השקיפות היא המרכיב הכי חשוב שצריך להיות בתוכניות האלו, אומרים שם. אם הורים רוצים שתכנים של ארגונים כמו מחסום ווטש ושוברים שתיקה ייכנסו דרך עמותות שמאל לבתי הספר, אם ההורים לא מתנגדים שיפגישו "הורים שכולים" של מחבלים עם ילדיהם או רוצים שיסבירו לילדיהם בכיתה ג' שהם יכולים לעבור ניתוח לשינוי מין, לאבי מעוז אין עם כך כל בעיה.
לקריאת הכתבה המלאה – לחץ כאן
