יום רביעי, 17:30, רחבת קניון גבעתיים
מילה לפתיחה: לא ברור מדוע הפער בין ימין לשמאל מוליד גם פער בהתייחסות לשני החיילים באירוע בחברון, שאחד מהם הכה פעיל שמאל קיצוני והשני אמר: "עוד מעט בן־גביר יבוא ויעשה פה סדר", ועקב כך נענש בעשרה ימי מחבוש. מדוע ליבם של מצביעי הימין עם החייל, ומי שמצביע למפלגות שמאל משוכנע שזהו עונש ראוי להתנהגות שאינה ראויה?
ברחבת הקניון בגבעתיים השבוע החלוקה הייתה ברורה, ושיקפה את הלך הרוח ברשתות החברתיות ובתקשורת. מצביעי ימין חשבו שצריך להגן על החייל, ומצביעי שמאל סברו שהאירוע הוא דוגמה לדברים אחרים, כמו האלימות ברחובות או תחילתה של פגיעה בבית המשפט. על דבר אחד הסכימו כולם – משהו צריך להשתנות.
יוני דרשן, לומד ומלמד
על המפה: אני לומד בישיבה גבוהה ומלמד גמרא בישיבה בבני־ברק. הגענו לסיור בקניון.
המצפן: אני הצבעתי ש"ס ואשתי ג'. וזה אומר משהו, כי החיים שלנו מאוד מסודרים ומאוד מוגדרים.
עשרה ימי מחבוש: לא הצלחתי להבין על מה המהומה. בגלל שהחייל אמר "בן־גביר" הוא צריך להיכנס למאסר? יש לי תחושה שאם הוא היה מדבר ממה שמכונה "הצד הנכון", כנראה לא היו מדברים על זה עכשיו. חד־משמעית הוא לא היה מקבל עונש כזה. עשרה ימים מחבוש על האמירה הזו – זה צעד קיצוני.
צריך להתנהג ביד אלימה וקשה. האמריקנים מכירים את ההתנהגות הזו, והם יודעים איפה צריך להישאר תמים ואיפה לא. אנו הישראלים, הטבע שלנו הוא להצטדק. אנחנו שולחים את הילדים שלנו לשם, ומגיע להם כל הכבוד וכל הגיבוי בעולם.
נתי אינגברמן, נהג מונית
על המפה: בבית הספר היו קוראים לי אינגריד ברמן, כמו שחקנית הקולנוע, וחלק היו קוראים לי אינגמר ברמן כמו לבמאי. אני נהג מונית כבר עשרים שנה, וקודם עבדתי בהסעות. אני גר על גבול גבעתיים־תל־אביב. בן 71, כבר לא צוציק.
המצפן: הצבעתי מרצ, אני מאוכזב. רציתי שיאיר גולן ייכנס לכנסת, כי הוא הקונטרה שלהם. לא רציתי את זהבה גלאון. הוא אומר את האמת על התהליכים, ובגלל זה לא אוהבים אותו. נכון שהוא זיהה את התהליכים האלה כסגן הרמטכ"ל, וזה פוליטי כמו המקרה של החייל. יודע מה? זה גם לא בסדר".
עשרה ימי מחבוש: בן־גביר גומר לנו את המדינה. יש דבר כזה בעולם שחבר כנסת הולך לדבר עם המשפחה? מה הוא מתערב? אתה הולך להיות השר לביטחון פנים. הולכים לפרק פה את צה"ל. אני מאוד מודאג מאז הבחירות. הצבא זה מעל הכול.
מה זה עשרה ימים? זה כלום. אולי הוא עשה עוד דברים, אולי הייתי נותן לו על תנאי. אבל לא יכול להיות שבן־גביר ילך לאמא שלו. אפילו אם הוא צודק הוא צריך לשתוק – והוא לא צודק. מי זה בן־גביר? כל אחד יבוא ויתערב? זה מצב מסובך, וגם הנינים של החייל הזה יעמדו שם. מילא קריית־ארבע זה בנפרד, אבל בתוך חברון זה מקור לחיכוכים. אין פתרון, ואף אחד לא יפתור את זה.
יפעת חן, עובדת בחנות בגדים בקניון
על המפה: עברתי לפה מכרמיאל.
המצפן: בן הדוד שלי הוא אורון שאול, והוא עדיין בעזה. הוא אחיין של אמא שלי, ובגלל שהוא עדיין שם לא הצבעתי בכלל. כל פעם יש ממשלה ובחירות, ולא עושים כלום כדי להחזיר אותו. עוד מעט יעברו שמונה שנים והכול חוזר על עצמו.
עשרה ימי מחבוש: זה עצוב שזה חיילים, ממש גורם לי לבכות. בעיניי אסור להשפיל חייל. בזמן שאנחנו ישנים, הם שומרים עלינו. אני רואה את זה, ותמיד מזדהה עם החיילים. אני חושבת שאזרח שמתעסק עם חיילים צריך להיכנס ישר לכלא. ראיתי עכשיו שתורמים לחייל הזה. העונש הזה גרוע. אני מבינה את הצד של הצבא, אבל החייל כתב במכתב שהוא התנצל, מבין שהוא טעה ורוצה להיות בקרבי. אנשים עושים טעויות. זה קצת הזכיר את העליהום שעשו על אלאור אזריה, אותו סגנון.
קובי כהן, עסק לליטוש אבן
על המפה: מנקים רצפות בכל בית או מוסד, זה העסק שלנו.
המצפן: אני בן 47, ומעולם אשתי ואני לא הצבענו – לא לעירייה, לא לממשלה ולא לשום דבר אחר. הם לא יודעים מה לעשות. חשבתי אולי להצביע לבן־גביר, אבל בסוף לא הצבעתי לו. אני עסוק בגידול ילדים – יש לי שישה, ברוך השם, ונכדה אחת. אדם שנופל היום במדינת ישראל, חוץ מהעמותות החרדיות אף אחד לא מסתכל עליו. כל אלה שאומרים שהם יטפלו ביוקר המחיה עשו משהו? בנימין נתיהו היה 13 שנה בשלטון ולא עשה כלום. מה יאיר לפיד וחבורת הליצנים עשו? כלום. מחיר הדירות רק עלה. אם בן־גביר יוכיח את עצמו, אני אלך להצביע לו. על ביבי אני לא סומך, הוא לא יעשה כלום, הכול יישאר אותו דבר, ואולי יחמיר אפילו.
עשרה ימי מחבוש: כעיקרון החייל הזה צודק וצריך ללכת איתו. הוא צודק שבן־גביר יעשה פה סדר, אבל עשרה ימים מחבוש זה שטויות בשבילו. כל היום הוא ישב רגל על רגל במקום לעשות פזצ"טות. אנשים במדינה התחרפנו. האלימות והרציחות לא היו פה פעם, וזה מראה שאנשים איבדו את השפיות.
מי שהכה באמת צריך לשלם על זה. כשהוא לובש מדים הוא מייצג את הצבא, כמו שפקיד בנק מייצג את הבנק.
אסתר שמול, פנסיונרית
על המפה: היום אני בפנסיה, אבל קודם היה לי משרד להנהלת חשבונות. אני גרה פה בגבעתיים ליד הבן כבר חמש שנים. עברתי לכאן מירושלים.
המצפן: הצבעתי ליאיר לפיד.
עשרה ימי מחבוש: אין לי בעיה עם העונש הזה, לא צריך לערב את הצבא באלימות הזו. האלימות אצלנו עברה כל גבול, והגיע הזמן שנתחיל לחשוב לפני שאנחנו מרימים יד. כשראיתי איך הוא מפיל אותו זה מאוד לא מצא חן בעיניי. בדעותיי אני לא בצד של בן־גביר. העלייה של הימין הקיצוני מפחידה אותי גם בלי קשר לאירוע בחברון. מה שהולכים לעשות בבית המשפט זה מפחיד. אני אם שכולה, הבן שלי שחר ז"ל נהרג באינתיפאדה השנייה. אני מקווה שהמצב יתאפס.
