שורה ארוכה של שגיאות עובדתיות, הנחות מוטעות ועיוותים, נכללים בדו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch) HRW) באפריל 2021, בו טען כי ישראל מיישמת מדיניות אפרטהייד, וכי בכירים ישראלים מבצעים פשעי אפרטהייד ורדיפה, הנחשבים לפשעים נגד האנושות.
רשימת המשגים מפורטת בדו"ח שכתב סאלו אייזנברג עבור מכון המחקר NGO Monitor, ופורסם אתמול (ה'). יש לציין, כי עבור הקורא הישראלי שקריותם של מרבית העיוותים התפיסתיים הכלולים בדו"ח המקורי ומפורטים בדו"ח הביקורת כמעט מובנים מאליהם. אולם לניתוח המדוקדק של הדו"ח המכפיש, מסבירים במכון המחקר, יש חשיבות בהפרכה בינלאומית של טענות האפרטהייד שהופכות שגורות יותר בזירה הבינלאומית, ומתקבלות ללא כל ביקורת כלשהי מצד התקשורת העולמית, בכירים בממשלות זרות ואנשי אקדמיה.
בין היתר טענת האפרטהייד מסתמכת על כך שהגדרת מדינה כיהודית היא גזענית מטבעה, וחוק השבות המאפשר לכל יהודי בעולם לקבל אזרחות מיידית, מפלה על רקע גזעי.
הדו"ח הביקורתי שפורסם אתמול מונה יותר מ-300 כשלים, הכוללים 105 טעויות עובדתיות, 136 מצגי שווא, 37 השמטות של טקסט או עובדות ו-25 סטנדרטים כפולים. הניתוח מראה ש-HRW לא ביצע כמעט מחקר ראשוני בנושא האפרטהייד וציטטו מעט מאוד מסמכים ראשוניים.
בין הטעויות העובדתיות מוכיח הדו"ח הנוכחי כיצד דו"ח האפרטהייד ציטט באופן חלקי ומסולף מתוך דבריהם של מנהיגים ישראלים ובהם שמעון פרס, אהוד ברק ובנימין נתניהו.
כך למשל HRW מצטט את נתניהו כאומר: "אנחנו אלה שמכתיבים את כללי הביטחון… הם יישארו נתינים פלסטינים". אולם הציטוט נלקח מתוך מאמר שפורסם במאי 2020 בעיתון הארץ, ומשלב שני משפטים של נתניהו לאחד כדי להציג כאילו הוא מתכוון לשלוט כפלסטינים כ"נתינים". בפועל, דברי נתניהו מתייחסים לאפשרות של החלת ריבונות על בקעת הירדן, ואומרים כי הפלסטינים יישארו 'נתינים' של ישות פלסטינית עתידית. כמה פסקאות בהמשך, מצוטט שוב נתניהו כאומר כי "[הפלסטינים] חייבים להכיר בכך שאנחנו אלה שמכתיבים כללי ביטחון על כל השטח. אם הם יסכימו לכל זה, תהיה להם ישות משלהם שהנשיא טראמפ מגדיר כמדינה". כלומר, מפרט דו"ח הביקורת, יש כאן הטיה של הדברים שאמר נתניהו וחיבורם לכדי משפט אחד שלא נאמר, באופן שמשנה את משמעותם.
טעות אחרת, מתייחסת להכנסות הארנונה ממבני ציבור במגזר הערבי. HRW טוען כי לפי מחקר שנערך ביולי 2020 בידי מרכז המידע של הכנסת, רק 0.4 אחוז מהנכסים הממשלתיים שמייצרים הכנסות ממסים, ממוקמים "בתוך עיריות פלסטיניות". מעבר לכך שיש כאן, כמו בכל הדו"ח, חוסר הפרדה בין ערבים ישראלים לפלסטינים, דו"ח הכנסת לא עסק כלל במספר המבנים הנמצאים ברשויות ערביות, אלא באחוז המס מארנונה על מבני ממשלה המופנים אל המגזר הערבי, ומזכיר כי בנוסף אליהם משולמים לרשויות מענקי איזון.
עוד נבחנים מקורות המידע של HRW וההסתמכות הנרחבת שלהם על טענות של ארגונים לא-ממשלתיים המעורבים בעצמם בקמפיין האפרטהייד, כך שנוצרת מעין תעמולה שקרית מתגלגלת המזינה את עצמה. HRW מצטט את עצמו בדו"ח שלו כ-175 פעמים; את בצלם כ-70 פעמים; ו – 40-20 פעמים את שלום עכשיו, עדאלה, גישה, עיר עמים והמוקד – כולם פעילים בקמפיין ה"אפרטהייד" האנטי-ישראלי.
מאות הפגמים, מתואר בדו"ח הביקורת, חושפים כמה הנחות מפתח, הטיות ועיוותים מסיביים של המציאות שעומדים בבסיס התזה של HRW לגבי האפרטהייד הישראלי. כמו למשל כי מלחמת 1948-49 הייתה כולה אשמתה של ישראל – הפלסטינים חיו עד אז בתמימות בבתיהם עד שישראל תקפה אותם וגירשה אוֹתם. בנוסף, ההנחה היא כי טרור פלסטיני לא קיים ומעולם לא היה קיים, ולכן כל פעולה המתיימרת להילחם בטרור היא תמיד בלתי חוקית. אין קבוצות טרור פלסטיניות, יש אלימות פלסטינית קלה. לישראל אין צרכים ביטחוניים משמעותיים, ומדובר רק באמתלה כדי ליטול את זכויות האזרח הבסיסיות של כל הפלסטינים. כל הסכסוכים הצבאיים בעזה היו ביוזמת ישראל, רק כדי לדכא את הפלסטינים. מדינות ערב מעולם לא יזמו פעולות עוינות כלפי ישראל, ויהודים "מדכאים" פלסטינים פשוט בגלל שהם פלסטינים, ללא כל סיבה אחרת.
