בבנייני האומה התקיים אמש (א') אירוע הוקרה והצדעה ליו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וזקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן. האירוע התקיים במסגרת ציון יום הולדתו ה-90 של הרב, שיזמו אנשי מרכז יב"ע ותנועת הנוער בני עקיבא.
- "אנחנו מגדלים את דור העתיד האמיתי": התיעוד המלא של ערב ההוקרה לרב דרוקמן זצ"ל
- הרב דרוקמן – המקף המחבר האחרון של הציונות הדתית
- ראש הממשלה, נשיא המדינה ויו"ר הכנסת מבכים את לכתו של הרב דרוקמן: "שליח ציבור ומנהיג רוחני"
את הערב הנחו עיתונאי מקור ראשון אלישיב רייכנר והעיתונאית שרה בק. הזמר והיוצר שולי רנד סיפר על ההתרגשות גדולה שחש כשנתבקש לשיר לכבודו של הרב, ושיתף כי הרב מאז ומעולם הרעיף עליו חיבה, במיוחד כשהיה תלמיד בישיבתו. באירוע הופיע גם הזמר אהרון רזאל, וכן נשאו דברים מנכ"ל הרשת אלחנן גלט ויגאל קליין מזכ"ל בני עקיבא.
צפו בנאומו המרגש של הרב דרוקמן:
דבריו המלאים של הרב דרוקמן:
"מורי ורבותיי, האמינו לי שאני נרגש לראות את כולכם. אבל יחד עם זה אני מצטער על כל הטרחה שלכם. מה הייתם צריכים לטרוח. מה קרה. מלאו לי תשעים שנה?
"אבל אם הטרחה הזאת יש לה ערך כללי, אם זה מוסיף לעם ישראל, אז יש לזה ערך. אנחנו צריכים לעשות דברים שיוסיפו לעם ישראל. אני לא חי כדי שיעשו לי יום הולדת, זה לא החיים. אני חי מפני שאני צריך לעשות טוב לעם ישראל.
"אני רוצה להגיד, גם זה היום, אני חושב שבני עקיבא עשו הרבה טוב לעם ישראל. אני אגיד דבר פשוט. באמת לא בשביל לשבח, דבר פשוט. אני זוכר מציאות שנער שסיים כיתה ח' היה זורק את הברט שלו. לא הלכו עם כיפות. מי חלם ללכת עם כיפה. הוא היה זורק את הברט שלו. זאת הייתה המציאות. ביטוי מצמרר לכך היה בהספד לאחד מחברי, הספיד איזה פרופסור חשוב והוא התבטא כך, שמעו טוב, זה מצמרר, הוא אמר: 'כשאני למדתי באוניברסיטה העברית חשבתי שאני שייך לדור האחרון של מניחי תפילין'. והוא אמר את הדברים האלה כי זו הייתה המציאות. הכל היה בכיוון ההפוך. הכל היה בכיוון העזיבה. איך הכל השתנה? זה בני עקיבא. זה ישיבות בני עקיבא, זה האולפנות. אלו שינו את המציאות.
"כיום אתה רואה כיפות סרוגות בכל מקום. על בנות אני לא יכול להגיד משהו על ההופעה, חלקן הרי לא נשואות. והם הטובים ביותר. וכולם מכירים בזה. כולם מכירים שאלה הם הטובים ביותר.
"אז אם ההתכנסות היא לא אישית שלי, אלא להכריז ולהדגיש שאנחנו מגדלים את דור העתיד האמיתי של עם ישראל, אז יש לה חשיבות. כי סוף סוף אנחנו, הציפיה, התקווה והאמונה שלנו, שעם ישראל כולו צריך להיות כך. לא רק חלק מעם ישראל, בגודל כזה או גודל, כזה. אז כל מה שניתן לפעול ולעשות שעם ישראל יהיה כך, ברוך ומבורך. וצריך לשמוח על כך ולברך על כך.
"אז אם ההתכנסות של הערב תוסיף לכך, ברוכים תהיו. ואני רוצה לקוות שזו מטרתה האמיתית, וגם בעז"ה היו תהיה!"
