בסוכות האחרון נקלעו יהודי העיר סומגאיט שבאזרבייג'ן לבעיה. מעל המקום שמשמש כבר שנים את הקהילה לבניית סוכה, צמח לו עץ שענפיו סוככו על המקום ואיימו לפסול את הסוכה. מכיוון שהחוק במדינה אוסר על גיזום עצים עצמאי ללא אישור ממשרד האקולוגיה, ובהתחשב בכך שנותרו רק יומיים לחג, השלימו בקהילה עם העובדה שהשנה לא תהיה להם סוכה קהילתית.אך אז הגיעה השמועה לרב שניאור סגל, רב הקהילה האשכנזית בבאקו הבירה ומי שנושא בתואר הלא רשמי "הרב הראשי של אזרבייג'ן". הרב עשה כמה טלפונים, ובתוך כמה שעות הגיעו נציגי המשרד הממשלתי וגזמו בעצמם את העץ. הסוכה הוקמה, והחג נחגג ברוב עם כרגיל.
בקהילה היהודית משתמשים באנקדוטה הזו כדי לציין עד כמה הקשרים עם השלטון האזרי טובים, ומציינים שהמקרה משקף את יחסה של החברה האזרית ליהודי המדינה וגם למדינת ישראל.
המדינה המוסלמית בקווקז, הגובלת בין השאר באיראן ושאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון איש, לא נמצאת לרוב על הרדאר הציבורי בישראל. אך בשבוע שעבר היא זכתה לכמה כותרות בעקבות החלטת הפרלמנט האזרי לפתוח לראשונה שגרירות בישראל. בעקבות זאת ביקשנו לשוחח עם הרב שניאור סגל, כדי שיספר לנו על הקשר הישראלי־אזרי ועל מקומה של הקהילה היהודית.
הרב סגל נולד ב־1979 להורים ששימשו כשליחי חב"ד במגדל העמק. רבים מתושבי השכונה שגדל בה עלו לארץ מאזור הקווקז. "לא ידעתי שהם ילוו אותי גם אחרי עשרות שנים", הוא אומר. משפחת סגל על שמונת ילדיה מתגוררת בבאקו בירת אזרבייג'ן זה 13 שנים.
"לי ולאשתי היה ברור שנצא לשליחות", הוא אומר. "בשש השנים הראשונות לנישואינו היינו בעיר בדרום רוסיה, אבל אז נאלצנו לעזוב מסיבות שלא תלויות בנו. קיבלנו כמה הצעות, ואף שחשבנו לעבור דווקא לאירופה, בשל היותנו דוברי רוסית קיבלנו בקשות רבות לבוא לבאקו. עד מהרה הבנו שלמרות המוסדות הקיימים בה והקהילה היהודית היציבה יחסית, הפוטנציאל לפיתוח יהודי פה גדול הרבה יותר מברוב הקהילות באירופה".
אחרי התייעצויות עם רבנים ובני משפחה, עברה משפחת סגל לבאקו באוגוסט 2010. "בהתחלה חששנו", משתף הרב סגל. "זו מדינה מוסלמית, וכישראלים אין לנו הרבה חוויות חיוביות משהייה באזורים מוסלמים. שאלתי את ראש הקהילה כאן אם מסוכן להסתובב כאן בלבוש של רב, והוא יצא איתי לסיבוב בעיר. התרשמנו שהיחס מצוין, אבל ליתר ביטחון עשיתי גם סיבוב בעצמי בשעת לילה. התוצאות המעודדות חזרו על עצמן. זה היה נכון ב־2010 ונכון עכשיו עוד יותר, בעקבות המלחמה של אזרבייג'ן מול ארמניה, שבה האזרים מקבלים סיוע מישראל, כך לפחות מדווח בתקשורת".
הרב סגל מדבר על הסכסוך המתמשך בין ארמניה לאזרבייג'ן על שטחים נרחבים ששייכים לאזרבייג'ן לפי החוק הבינלאומי, רובם באזור נגורנו־קרבאך. בעשורים שחלפו מאז התפרקות בריה"מ, מתרחשות מדי כמה שנים תקריות אלימות בין המדינות. האחרונה שבהן התרחשה ב־2020.
ישראל, שמקיימת יחסים דיפלומטיים מלאים גם עם ארמניה, מנסה ללכת בין הטיפות אבל מייצאת לאזרבייג'ן נשק שככל הנראה משמש את האזרים גם במאבק בנגורנו־קרבאך. בתמורה, אזרבייג'ן היא בין ספקיות הנפט הגדולות של ישראל, ובשנים מסוימות כמעט מחצית מהנפט שישראל משתמשת בו מגיע ממדינה זו.
היחסים הכלכליים בין המדינות הולכים ומתפתחים עם השנים, והדבר משפיע גם על יחס האזרים לקהילה היהודית. "מספר היהודים כאן נתון להשערות שונות", אומר הרב שניאור סגל, "והן נעות בין 15 אלף ל־30 אלף. אנחנו מאמינים שהמספר קרוב יותר להערכה הגבוהה. באירועים שלנו משתתפים כ־3,000 איש בשנה, ומתוך הנחה שבקווקז היהודים מסורתיים יותר וההשתתפות עומדת על כעשרה אחוזים, אנחנו מגיעים למספר משוער של 30 אלף יהודים במדינה".
על פי הרב סגל, יותר מ־90 אחוזים מיהודי אזרבייג'ן גרים בבאקו, והשאר בעוד כמה מוקדים קטנים ובראשם סומגאיט והעיר האדומה – "מתחם יהודי עתיק יומין שנשמר ככזה גם היום. העיר הזו היא החלק היהודי של העיר קובה, וזהו מוצאם של 'יהודי ההרים', היהודים האזרים המקוריים שקהילתם ניטעה במקום בין המאות השלישית לחמישית לספירה". היהודים ההרריים הם הרוב הגדול מקרב יהודי אזרבייג'ן, כ־80 אחוזים. עוד כ־15 אחוזים הם יהודים אשכנזים שהגיעו למדינה בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, וחמשת האחוזים הנותרים הם יהודים גיאורגים. "כשליח חב"ד אני לא משתמש בחלוקה הזו ומנסה להגיע לכולם", אומר סגל.
נהוג לחשוב שבמדינות מוסלמיות בעיית ההתבוללות פחותה מאשר במדינות נוצריות. זה נכון גם במקרה של אזרבייג'ן?
"לצערנו לא. יש פה אחוזי התבוללות גבוהים מאוד. בקהילה האשכנזית אני כמעט לא מכיר זוגות צעירים שבהם שני הצדדים יהודים. הם מתחתנים עם גויים, בעיקר עם מוסלמים. במדינות מוסלמיות שהיחס בהן ליהודים לא טוב, אין הרבה התבוללות. פה היחס מעולה, יש אהדה גדולה ליהודים, כמעט הערצה, ולכן אנחנו מתמודדים עם מצב הפוך. סטודנטים יהודים פה לא מבינים מה הבעיה בנישואים עם גויים, ואנחנו עובדים על זה הרבה. בקהילה ההררית, ודאי בדור בראשון, היחס לנישואים הוא כמים קרים על נפש עייפה. שמירת המנהגים קפדנית והקהילה מסורתית וחזקה מאוד. בקרב הדור השני והשלישי בבאקו, המצב כבר הרבה יותר מורכב".
בקהילה של כ־30 אלף איש, אחוזי התבוללות כאלה הם סכנה קיומית.
"זה אכן מדאיג מאוד, ואנחנו מנסים להגיע לצעירים. רוב הפעילות שלנו היא עם ילדים, בני נוער וסטודנטים. בימי ראשון, יום חופש במדינה, מגיעים לבית הכנסת שלנו כ־250 בני נוער וסטודנטים".
בישראל קל יותר גם לחילונים לשמור על זהות יהודית. אתם דוחפים אותם לעלות?
"בדרך כלל אנשים שמתחילים להיות פעילים בקהילה שואפים יותר להגיע לישראל. אנחנו מפסידים אנשים, אבל כמובן שמחים בכך. אין לנו יעד להעלות אנשים ארצה, אנחנו לא הסוכנות היהודית, אבל מטבע הדברים, כשמחזקים את הזהות היהודית זה יגיע לעלייה ארצה כי בישראל קל יותר. מצד שני, אני מוכרח לציין שלפעמים קורה גם שהם מגיעים ארצה ונוצרת דווקא נסיגה רוחנית".
לאזרבייג'ן יש קשרים מסחריים ענפים עם ישראל, עם טיסות ישירות כמעט מדי יום. איך זה משפיע על הקשר של הקהילה עם ישראל?
"כמעט לכל יהודי פה יש משפחה בארץ, והם קשורים ואכפתיים למה שקורה בישראל. נוסעים לבקר וחוזרים כל הזמן. בארץ אולי לא רואים את זה כי זו קהילה קטנה, אבל היא חמה מאוד כלפי ישראל".
לגבול עם איראן יש השפעה?
"לאזרבייג'ן אף פעם לא היו יחסים טובים מאוד עם איראן. לאזרים יש חוש טוב לשמור על קשר טוב עם כולם, זה חלק מהתרבות כאן, אבל היחס לאיראן קורקטי. היחס ליהודים פה טוב מאוד כבר מאות שנים, זה לא אינטרס זמני שקשור ליחסים עם איראן או לכך שישראל עוזרת לאזרים. גם בזמן הסובייטים היהודים חיו בשלווה עם השכנים האזרים שלהם, ונרקמה ביניהם סוג של ברית גורל כמיעוטים שחיים פה בצל ההגמוניה הרוסית".
איך באה לידי ביטוי האהדה של העם האזרי לישראל?
"זה יכול להיות מפגש אקראי במשרד או בשוק, עם אזרי ששואל אותך מאיפה אתה, אתה עונה 'מישראל', והוא אומר 'אתם אחים שלנו'. הקווקז הוא מקום חם, ואנשים לא מסתירים את דעותיהם ורגשותיהם כלפיך".
ובכל זאת הם מוסלמים, וגם הפלסטינים מוסלמים. איך הם לא נוטים לטובתם?
"לדעתי רוב המוסלמים בעולם לא אנטי־ישראלים. למשל באינדונזיה או באמירויות אתה לא רואה שנאה כלפינו. בתרבות האזרית, בחירה של בעל מקצוע, לא משנה אם נגר או רופא, נעשית לפי המלצות של חברים, וכמעט תמיד אנשי המקצוע האהודים והמומלצים היו יהודים. האזרים הם מוסלמים מתונים. מוכרים פה אלכוהול למשל, ואם תלך ברחוב לא תרגיש שאתה במדינה מוסלמית דתית".
איך מתייחסים בקהילה להחלטה לפתוח שגרירות בישראל?
"הנושא עלה בכל הפגישות של הקהילה עם גורמי ממשלה. היחסים כאמור טובים מאוד, ולכן זו הצהרה שמתיישבת עם המציאות הקיימת. זה עוד צעד חשוב שממסד את הקשר הטוב בין העמים והמדינות. זו שמחה גדולה, חיכו לזה כאן".
בקהילה יש תחושת הזנחה מצד ישראל? בדרך כלל כשמדברים בישראל על תפוצות בישראל מתכוונים לארה"ב ולמדינות מערביות.
"היהודים פה מרגישים חום ניכר מצד ישראל. יש ביקורים רשמיים הדדיים, וגורמים רשמיים תמיד משלבים ביקור בקהילה. בסופו של דבר יש כ־8 מיליון יהודים בתפוצות, ובאחוזים יש פה פרומילים, שלא לדבר על זה שמבחינת המדינה יש כאן הרבה פחות יהודים ממה שאנחנו סופרים".
