צפו:
שלום סיון.
שלום ידידיה.
ידידיה: "אני לא בדיוק דמות לוועידות חינוך. יכולתם להזמין רק את סיון לבד, אבל טוב, הפורמט הוא של חברותא ואני יכול להבין את זה. אתם נכנסים ממש ללב הקונפליקט שלנו, כי הקונפליקט שלנו הוא לא על רקע שונה שאת חוזרת בתשובה ואני דתי מלידה, ולא הסגנון השונה הייתי אומר של הכתיבה בינך לביני או השידור, אלא היחס למערכת החינוך.
"שנינו נהגנו, גם סיון וגם אני, לעשות את שיעורי הבית תמיד בהפסקה. רק היה הבדל אחד, סיון עשתה את שיעורי הבית בהפסקה מיד אחרי השיעור שבו הם ניתנו, ואני עשיתי את שיעורי הבית בהפסקה לפני השיעור שבודקים את שיעורי הבית, ומה זה עשיתי, נעזרתי בכל מיני תלמידים.
"זה בא לידי ביטוי אחר כך בהמשך החיים, כי הורים לילדים אז פתאום זה צף כשהתחילו אספות ההורים. הילדים גדלו ופתאום קיבלנו מעטפה בדואר מבית הספר, אסיפת הורים. בשבילי זה כמו לקבל מעטפה חומה מהמילואים, זה משהו מפחיד. סיון תלתה את זה מיד בגאווה חודש לפני על המקרר, אסיפת הורים מתקרבת, וגם כשאנחנו מגיעים סוף וסף לרגע הזה אז אני יושב ונכנס לפגישה עם המורה ורק הכיסאות הירקרקים האלה כבר זה כמו הסיפור עם השגריר הטורקי, כבר מרגיש קטן ונמוך ואולי שמים אותי בפינה ליד הפח.
"לא אלאה אתכם בחוויות פחות נעימות שלי, אבל אשתי שתחיה, זאת אומרת אחרי שסוף סוף אנחנו מסיימים את השיחה עם המורה והם אומרים לנו דברים טובים ברוך ה' כי הגנטיקה עובדת, מצד האמא, ולא אומרים את המשפט שההורים שלי תמיד חזרו עם הפוטנציאל ומממש ולא, משהו כזה, ואז אנחנו יוצאים ואני כזה לוקח נשימה".
סיון: "גדלתי ושמחתי ללכת לבית ספר. אהבתי את מערכת החינוך, את המורים שלי, חיפשתי את שאלות הרשות בשיעורי הבית. הייתי הילדה הכי חנונית, זו שמשאילה ספרים. לחוזרים בתשובה יש את הסיפור איך הם חיו על הקצה. אני בספרייה הראשונה שלי בהרצליה היה אפשר לקחת 5 בשבוע, אז עשיתי מנוי בהרצליה הירוקה שזה עוד 5 ספרים בשבוע.
"זה לחיות על הקצה. אצל הספרניות פחדתי שיש להם מפגש שיגלו את תולעת הספרים. אני אפילו זוכרת את מלחמת המפרץ כ'אוף אין בית ספר'. סדאם חוסיין הזה גם שולח טילים וגם אין בית ספר. אז בזה אנחנו מאוד שונים".
