בית המשפט העליון דחה היום (ד') את ערעורו של הבמאי מוחמד בכרי נגד פסיקת בית המשפט המחוזי שקיבל תביעת דיבה שהוגשה נגדו. התביעה הוגשה על ידי סא"ל במיל' ניסים מגנאג'י בשנת 2016, לאחר שגילה כי צילום שבו הוא מזוהה שולב בעיצומה של אחת הסצנות בסרט "ג'נין ג'נין", המתיימר להציג את סיפור הקרב בג'נין במבצע "חומת מגן". התביעה הוגשה בגין ארבע הקרנות של הסרט שנערכו בין השנים 2012-2010, וכן בגין העלאת הסרט לאתר YouTube.
בפתח פסק דינו, בית המשפט העליון חזר על קביעותיהן של ערכאות קודמות ולפיהן הסרט "ג'נין ג'נין" הוא סרט שקרי הכולל כזבים ובדיות על חיילי צה"ל. כמו כן, נקבע כי הסרט מהווה לשון הרע כלפי מגנאג'י באופן אישי. זאת, משום ששילוב צילומו של מגנאג'י בעיצומה של סצנה – שבה תואר מעשה ביזה שכביכול בוצע באיומי נשק כלפי אחד המרואיינים בסרט – בכוחו לקשור בין מעשה הביזה הנטען למגנאג'י עצמו. בנוסף לכך, נקבע כי יש בהקשר הדברים הכולל של הסרט כדי להשליך על האופן שבו הצופה הסביר צפוי לתפוש את מגנאג'י, בהיותו מזוהה כמי שנטל חלק בלחימה בג'נין במבצע "חומת מגן".
עם זאת, מכיוון שמגנאג'י הגיש את התביעה שנים רבות אחרי צאתו של הסרט, לא ניתן היה לתבוע את בכרי על עצם פרסום הסרט במקור, משום שהתביעה הזו התיישנה. למרות זאת קיבלו השופטים את פסיקת בית המשפט המחוזי לפיה עילות תביעה מסוימות לא התיישנו. השופט שטיין (בהסכמת השופט מינץ) סבר כי יש לסווג את פרסום הסרט כ"עוולה נמשכת" החל ממועד צאתו של הסרט לאור בשנת 2002 ועד עצם היום הזה, וכי תביעתו של מגנאג'י כלל לא התיישנה ביחס לכל התקופה. הסובה לכך היא שהפרסום הפוגעני נותר במרחב הציבורי ולא הוסר ממנו במשך כל התקופה. לעומת זאת, השופט עמית סבר בדעת מיעוט כי אין מדובר בעוולה נמשכת, וכי יש להשקיף על ארבע ההקרנות המאוחרות של הסרט (בשנים 2012-2010) שבגינן הוגשה התביעה, כעל פרסום חוזר המקים לנפגע עילת תביעה עצמאית, כך שיש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד ביצוען של הקרנות אלו. בהמשך לכך קבעו שופטי הרוב כי יש להותיר את הפיצוי שפסק המחוזי למגנאג'י בסך 175 אלף ש"ח על כנו בעוד השופט עמית סבר שיש להפחית את הפיצוי למאה אלף ש"ח.
שופטי הרוב קבעו עוד שיש להותיר על כנו את צו המניעה על הקרנת הסרט בישראל, בעוד השופט עמית סבר שיש לצמצם את הצו כך שיחייב את בכרי רק להסיר את ארבע השניות בהן נראה מגנאג'י, משום שמדובר בקטע קצר. מגנאג'י עצמו לא ערער על פסיקת המחוזי, ולכן בית המשפט העליון לא הורה להסיר את הסרט מאתר YouTube.
