ההלם הגדול מהתנהלותו הציבורית של הרב צבי טאו הגיע עם מכתב התמיכה הפומבי בנשיא לשעבר משה קצב, שבהמשך הורשע באונס. "ישר כוחך על עמידתך הזקופה על טהרת הקודש", כתב לו הרב טאו. "אל יפול רוחך, אפילו גדולים שבאומתנו סבלו דיבה מרָעֵי לב וצרי עין, כמשה רבנו שחשדוהו בהטרדה. אל תירא מהם". הרב טאו לא שוחח עם המתלוננות, לא ישב באולם המשפט בדיונים, ובכל זאת הגיע למסקנה שהכול שקר ורדיפה.
כשנחשפו עבירות המין הסדרתיות של חיים ולדר, תקף הרב טאו בחריפות את הרב שמואל אליהו שטיפל בפרשה, והאשים אותו בעקיפין גם במהלכים שנקט נגד הרב שיינברג, שכזכור הורשע בעבירות של תקיפה מינית: "הכל תפור. אין שום אמת בכל הסיפורים האלה. זה לא נחקר ואין בית דין. הרב שמואל סובל ממקארתיזם. אחרי מה שהיה עם (עזרא) שיינברג הוא איבד את כל הגבולות… אל תשמעו לו. הכל שקר ובלוף". הוא ערך קישור תמוה בין התלונות נגד ולדר למאמרים שהוא פרסם בעבר נגד בית המשפט העליון, וטען כי "רצו להיתקל בו. הכל סיפורים של התקשורת, שמתנקמת במי שפוגע בציפור נפשה של השמאלנות בארץ".
הרב טאו השווה את ולדר לקצב, שלדבריו "לא היה מוכן לקבל את המשלחת של הרפורמים, ולא היה מוכן להכיר בהם כזרם לגיטימי של היהדות. גם לו תפרו תיק והעלילו עליו עלילות כי חשבו שהוא יתאבד, אבל קצב לא עשה זאת כי חיזקנו אותו". הדברים הללו, שנאמרו גם הם בלי שום בדיקה של עובדות וראיות, הטילו צל כבד על תפיסת המציאות של הרב טאו ועל שיקול דעתו המוסרי.
עד השבועות האחרונים אפשר היה לתת הסבר תיאולוגי ליחס המוזר של הרב טאו לעבירות מין. מי שקורא את ספרי "לאמונת עתנו" מזהה מה לא קיים במשנה הרוחנית שלו: לא נפש, לא חומר, לא גוף, ובטח שלא אזורי צל. זוהי תורה אסקפיסטית מובהקת, שאין בה שום מגע או התייחסות אמפתית כלשהי לגוף, לנפש ולאנושיות. הניסיון מלמד שתורות מהסוג הזה מעלות את הסיכון לחיים בפיצול. איך אמר ר' מנדלי מקוצק? יצר הרע הוא כמו מקל, אם תשבור אותו יהיו לך שניים.
פסיכולוגים היו מוסיפים אולי שהפיצול הזה אינו מנותק מהביוגרפיה של הרב טאו: האיש גדל בלי רגע של חסד, והרוח שאליה ברח מהגוף ומהחיים הייתה המפלט שלו.
אלא שאירועי השבועות האחרונים מעלים את החשד שלא מדובר בתיאולוגיה רוחנית רדיקלית, אלא בבחינת הקדמת תרופה למכה. נכון, עד שלא נערך בירור עובדתי מקיף עומדת לרב חזקת החפות; ונכון, אין דבר שהרב טאו שונא יותר מאשר תקשורת: לא רק שהוא מעולם לא התראיין לשום כלי תקשורת, הוא גם סרבן עקבי ושיטתי לכל שיח או דיאלוג ציבורי מכל סוג. אבל כאשר מוטחות בו האשמות כה קשות, אין לו עוד אפשרות לחמוק מבירור עובדתי מלא של התלונות בפני פורום תורני או מקצועי שיש לו הכלים לעשות זאת. כל עוד הוא שותק ומתחמק, תלמידיו אינם יכולים להתלונן על כך שהציבור נוטה להאמין למתלוננות.
לקריאת הכתבה המלאה: לחץ כאן
