סיור ברחבי יהודה ושומרון בימים אלה נע בין הפסטורליות הסתווית ובין החרדה הקבועה שמא יישמע פיצוץ ברכב, זכוכית תיסדק ואבן שהושלכה מטווח קצר תחדור פנימה. איש באוגדת איו"ש אינו מוכן לחתום על תחזית עתידית, אבל בזהירות אומרים שם שמתחילים לראות מגמת ירידה בפעילות החבלנית.
פעילות כוחות הביטחון נגד המפגעים נחושה. 122 מחבלים פלסטינים חוסלו מתחילת השנה ברחבי יהודה ושומרון ובירושלים וסביבתה. זה הנתון הגבוה ביותר מאז שנת 2006, והוא ממחיש את האלימות הגואה ברחוב הפלסטיני. לצד זאת, באוגדה לא מסתירים את הכשלים, את הערכת המצב השגויה שהובילה לפיגועים קשים בשטח ישראל, ואת קו התפר שסיפק יציבות במשך עשור והפך לצרה צרורה.
בשנתיים האחרונות עמד אל"מ מקס נודלמן, סגן מפקד אוגדת איו"ש, בלב האירועים. ביום שני הקרוב הוא יפרוש מצה"ל, ובראיון לסיכום התפקיד הוא מספר לאן הולך האזור בימים אלה, וגם על התרחיש ליום שאחרי אבו־מאזן.
"הגעתי לאוגדה בערך חצי שנה לפני שומר החומות, האזור היה מאופיין באותם ימים ביציבות יחסית", משחזר נודלמן. "ברגע שנושא הבחירות ברשות הפלסטינית עלה על הפרק, שאלת המשילות התחילה לבעבע. עקבנו אחרי זה מקרוב וראינו שזה אחד הגורמים המשמעותיים שהשפיעו על השטח. היה לנו ברור שאם הבחירות מתקיימות חמאס מנצח ומדיח את אבו־מאזן, וגם הוא הבין את זה בשלב מסוים והודיע על ביטול הבחירות. מאותה נקודה התחלנו לראות את חמאס מתחזק בשטח. הוא החליט להכניס את הר הבית לתוך הסיפור, ואם הר הבית נכנס גם ירושלים נכנסת. לזה צריך להוסיף את תקופת הרמדאן שממילא מביאה עימה מתיחות, והנה אנחנו באירוע גדול. לשמחתנו מבצע שומר החומות לא הצליח לגרור את יהודה ושומרון, כי עשינו עבודת בידול משמעותית. זו הייתה הצלחה גדולה. לא ראינו יותר מכמה הפגנות והפרות סדר, ובמספרים שקל יחסית לשלוט בהם. מה שאפיין את מבצע שומר החומות הוא פחות פיגועי ירי ופעילות חבלנית מאורגנת, ויותר הפרות סדר".
"רוב הפיגועים היום הם בתוך שטחי יהודה ושומרון, וזה קשור למאמץ האדיר של סגירת התפר. יש מספר לא קטן של אירועים ואנחנו רוצים מספר אחד – אפס"
מה הביא לתפנית?
"זה קרה אחרי שומר החומות. התברר שחמאס לא מתכוון לנהל עוד מערכה בשטחי עזה. נפגוש אותו שנה אחר כך ביהודה ושומרון בצורה מאורגנת במוקדים שונים, עם הכוונה מעזה אבל בלי 'חתימה' מפורשת של הארגון באיו"ש".
בנקודת הזמן הזו החליטו באוגדה לפרוס את המודיעין על השולחן ולצייר את תמונת המצב המדויקת ביותר. המטרה: להיערך למציאות שבה לא יתקיימו עוד ה"הנחות" של שומר החומות. הערכת המצב שצפתה הסלמה הייתה מדויקת, אבל כיוון ההסלמה היה הפוך משחשבו: גל הפיגועים החל בערים בישראל, נמשך בירושלים ובסוף הגיע ליו"ש.
"הצבנו את 1 באפריל 2022 כיעד", מספר נודלמן על ההכנות, "וגזרנו משם אחורה שורה של הכנות שנוגעות בכל פרמטר אפשרי בכל תרחיש – ממערכה מוגבלת כמו שראינו בשומר החומות ועד תרחיש קיצון של חומת מגן 2, כולל התפרקות הרשות הפלסטינית והפסקת התיאום והכניסות של צה"ל פנימה".
אתה זוכר היערכות ביטחונית כזו מאז חומת מגן?
"לא. גייסנו מילואים, הוצאנו תחמושת מהמחסנים, פתחנו ימ"חים אחרי שנים שלא חשבו על זה, והוצאנו לפועל שורה של אימונים. בסוף התממש התרחיש ששמנו מול העיניים, וזה אחרי שורה של מעצרים שעשינו בניסיון לבלום את הגל. אם לא היינו מבצעים את מאות המעצרים האלה, היינו באירוע גדול בהרבה".
ללחוץ במקומות הנכונים
אל"מ מקס נודלמן, נשוי ואב לארבעה, גר בגליל. את רוב שירותו הצבאי עשה בהנדסה הקרבית, ושנים לא מעטות שירת ביחידת יהל"ם המובחרת. לאוגדת איו"ש הגיע אחרי ששימש קצין ההנדסה של פיקוד המרכז. הוא למד את הזירה והיה יד ימינו של מפקד האוגדה. לאורך התקופה המתוחה באוגדה, הוא אומר, כוחות הביטחון נמתחו עד הקצה כדי למנוע תקלות. ולמרות כל ההכנות, היו גם טעויות.
"אנחנו יודעים להגיד איפה טעינו – בפיגועים שיצאו אל הפועל ולצערנו הצליחו", אומר אל"מ נודלמן. "מנגד, אנחנו לא יודעים בדיוק מתי הצלחנו וכמה פיגועים סיכלנו. זו שאלה מורכבת שאין עליה תשובה מוחלטת. גם כשבנינו תרחישים אפשריים, ראינו מה שקרה בסוף: זה מתחיל בפח"ע עממי, עובר לפיגועי ירי ותיאום ביטחוני שמתערער, ומגיע להסלמה כוללת. כל הזמן שמנו מול עינינו את המשימה לבדל את עזה מאיו"ש. בסוף זה התחיל עם פיגועים בעורף המדינה, ואחרי שסגרנו את הפרצה בקו התפר ההסלמה כוונה לתוך איו"ש. היום המציאות היא שרוב הפיגועים הם בתוך שטחי יהודה ושומרון, וזה קשור למאמץ האדיר של סגירת התפר. יש מספר לא קטן של אירועים, ואנחנו רוצים מספר אחד – אפס.
"אחד ההישגים שהצלחנו לבנות כאן במבצע הוא הפעלה מהירה ויעילה של מכשול קו התפר, בכוח אדם ובאמצעים, במאמץ בין־ארגוני אדיר ובהבאת מודיעין, וגם בהגדלה של מספר היתרי העבודה לפלסטינים. לחצי מהמסתננים שנכנסו לישראל בתקופה הקודמת היו אישורים, והם נכנסו בפרצות כדי לחסוך זמן. זו תופעה שקיימת יותר מעשר שנים, והיה צריך לחסל אותה. אני חושב שהגענו לתוצאה טובה בפרק זמן קצר יחסית".
אפשר לומר שהיום קו התפר סגור?
"התפר סגור כמעט הרמטית. פעם הגיעו אלפים, היום המספרים אחרים. עוצרים בכל שבוע בערך 240 איש שעדיין מנסים להיכנס. החרמנו עשרות כלי רכב באזור התפר, ורוב הנכנסים הולכים למעברים. לאורך 480 קילומטרים רוב הפועלים נכנסים רגיל. השאר דרשו היתרי עבודה וחלקם גם קיבלו. שב"כ והמנהל האזרחי עשו חריש עמוק על כל הפלסטינים שהיו מנוּעי כניסה ובדקו אם אפשר לאשר אותם. אחרי בחינה לעומק, רבים מהם קיבלו היתר על־תנאי. מי שלא קיבל, לא נכנס. זה אתגר גדול שאומר שמי שעובר אותנו הוא מפגע בפוטנציאל, וזה גם הופך את משימת ההגנה למשימה עם סכנה כלפי הכוחות.
"הגדוד הראשון שהגיע לתפר ירד מרמת הגולן, והיה מהתותחנים. הדבר הראשון שאמרתי להם הוא שברגע שיצטבר תסכול בצד השני יתחילו פיגועים בקו התפר, וזה בדיוק מה שקרה. נורא להגיד משפט כזה, אבל הוא הכרחי במצב הזה ובהנחה שהכוח מאומן, חד ומוכן ויודע להגיב. בהגדרה, המטרה היא שצבא פוגש פיגוע ואזרח חי שגרה. הפיגועים שאנחנו חווים היום במעברים, פיגועי הדריסה והירי, זה בדיוק התסכול הזה. אנחנו רואים בצד הפלסטיני תסכול כי הם מבינים שאלו פיגועים שלא מביאים תועלת. לכן צריך לשנות תפיסה ולשים יותר מצלמות ורכיבים טכנולוגיים במעברים כדי למנוע את הפיגוע הבא".
לאן אנחנו הולכים להערכתך באזור קו התפר?
"בשנה הקרובה תהיה השקעה אדירה בתפר כדי לחזק אותו ולהשאיר אותו בטוח וסגור. אנחנו במקום של ייצוב. עכשיו צריך לשמור על התפר עם כמה שפחות אירועים, ואז לצמצם חיילים על חשבון טכנולוגיה".
חוכמה שלאחר מעשה
למרות ההיערכות והעבודה הקשה, באוגדת איו"ש מבינים שאחת הטעויות הייתה ההחלטה לנסות לאפשר למנגנוני הביטחון הפלסטיניים להשתלט על השטח שבצפון השומרון, בדגש על ג'נין ובשלב מאוחר יותר שכם. בצה"ל ידעו שיש בעיית משילות, ובכל זאת ראו ערך בכך שמי שיטפל בשטח יהיה אבו־מאזן ואנשיו. כזכור, ישראל פתחה ליו"ר הרשות הפלסטינית דלת אחרי יותר מעשור (ושר הביטחון אף אירח אותו בביתו) והעניקה הלוואות לחיזוק הרשות, אך המהלכים הללו לא הניבו את התוצאה המיוחלת. במקום שאבו־מאזן יעשה מהלכים לשליטה בשטח, התוצאה הייתה הפוכה.
"פגשנו את חוסר המשילות של הרשות באירועים בג'נין", אומר נודלמן. "התחלנו לעסוק בזה לפני שובר גלים. את המבצעים הראשונים שם יזמנו לפני שזה התפרץ, כי זיהינו שאין שם משילות ושהרשות לא מצליחה לשלוט בטרור ובתאים שגדלים שם. סימנו את ג'נין כמוקד עיקרי, בהבנה שצריך לחזק את הסיכול הממוקד בג'נין כדי לא לספוג פיגועים בעפולה. בזמן שאנחנו פעלנו בפנים, היו חיילים על הגדר שחיכו לחוליה כדי לעצור אותה מלהיכנס לישראל.
"הודענו לרשות שאנחנו פועלים ממוקד בג'נין. בשלב הזה לא נכנסנו לחברון, לרמאללה או לקלקיליה. בהמשך נכנסנו לשכם והתחלנו לקלף את התארגנויות הטרור שקמו שם בגלל חוסר המשילות. המטרה היא להחזיר את חופש הפעולה בג'נין ולהוריד את היכולות שלהם להוציא משם פיגוע. תכננו מבצעים גדולים, וחלקם יצאו אל הפועל במלואם".
הקצין הוותיק מוסיף פרטים על התארגנות "גוב האריות", שהעסיקה את צה"ל תקופה ממושכת. "הם קמו כרעיון ברשתות. בהתחלה הם לא חשבו על להיות מחבלים. לא מצאנו שם משהו מתוחכם ולא ראינו הבדלים בינם ובין שאר התשתיות, מעבר לכך שהשם שלהם תפס תאוצה ברשתות החברתיות. הם לא רצו שיוך ארגוני, וניסו להפוך ל'זרם מושיע' חדש. המעגל המרכזי של הארגון חוסל או נעצר, מעגלים חיצוניים יותר עדיין פעילים ברשת ולא מהווים סיכון. אם אחד מהם מתארגן ורוצה להקים את העסק מחדש, אנחנו יודעים לטפל בזה. זו תופעה מעניינת, משהו אחר ממה שהכרנו, ולכן אף אחד לא יגיד לך שהתשתית חוסלה. היא פורקה בשלב הזה, אבל הרעיון חי. היו כמה ערבים ישראלים ששמו בקלפי פתקים של גוב האריות, ומחר יכול לקום מחבל משכם ולטעון שהוא מגוב האריות. אחרי שפעלנו בשכם בהיקף ועוצמה שלא היו כמותם כנראה מאז האינתיפאדה, הם שואלים את עצמם אם כדאי להם לנסות לפגע. הכתר שעשינו העביר מסר לא רק למחבלים אלא לכל האוכלוסייה. אנחנו מעבירים מסר של בידול: מי שרוצה עוד מבצעים כאלו – בבקשה, אנחנו מוכנים".
אפשר להתחיל לדבר על יציבות?
"בלי לפתוח פה, השבוע העזנו בפעם הראשונה לומר שיש סימנים ראשונים של יציבות, בגלל ההתרעות והפח"ע העממי שאנחנו רואים שהוא בירידה. יש ירידה ניכרת במספר אירועי הטרור ואנחנו מקווים שזו התחלה של מגמה, אבל זה לא אומר שאלו יהיו המספרים בשבוע הבא. השינוי נובע בעיקר מהמסר הברור שהופעל על שכם וג'נין וסגירת התפר. כל הדברים האלה משפיעים על השטח כולו. תחשוב על מישהו שיושב בשכם ולא יוצא לעבוד, וכל הלילה פיצוצים וקרבות, ואז מתקשר אליו דוד מחברון ושואל אותו מה קורה לכם. הם עשו חישוב של רווח והפסד, ואני מקווה שלא נתבדה".
אז כשהתמונה המלאה מול העיניים, איפה כן טעינו?
"מערכת השיקולים של הערכת המצב הייתה בנויה במידה רבה סביב חוסר המשילות ברשות. היו לנו שיחות איתם והם טענו שיצליחו להשיב את הסדר בג'נין. רצינו לנהל את העסק ולתת לרשות הזדמנות אמיתית לממש את הריבונות שלה בג'נין, או לפחות לאכוף את הסדר. שיקול נוסף היה מה תהיה ההשפעה על הערים בשטח ישראל. ברגע שסגרנו את התפר קיבלנו את הביטחון לפעול בג'נין ובשכם, כי זה פתר לנו את בעיית החדירה של מחבלים לישראל. ברגע שירד מאיתנו הלחץ של הוצאת הפיגועים בבאר־שבע, עפולה או חדרה, נכנסנו חזק יותר. ייתכן שהיינו צריכים לעשות את זה עוד קודם. מצד שני, אם היינו נכנסים לערים הפלסטיניות בכל הכוח מיד בהתחלה – יכול להיות שהיינו רואים אירוע חמור בתוך ישראל, ומסמנים למפרע את ההחלטה להיכנס מוקדם יותר כשגיאה. זה היה מורכב ומסובך, וכנראה לעולם לא נדע מה היה נכון יותר לעשות".
האם מה שראינו בשובר גלים הוא פרומו ליום שאחרי אבו־מאזן?
"השאלה הזו גדולה על המידות שלי. המון אנשים עוסקים בזה לעומק. האוגדה לא תקבל את זה בהפתעה, כי היא נערכה לכל תרחיש אפשרי. לתחושתי האישית, אנחנו קצת מפריזים. יש אפשרות לרתום אוכלוסייה גדולה לפח"ע, אבל אני לא חושב שזה יביא אותנו לכאוס מוחלט. יש שם אנשים שרוצים לחיות, להתפרנס ולהתקיים. אולי אני תמים מדי. יש תוכניות אופרטיביות ליום שאחרי אבו־מאזן, ולא משנה מה תהיה הסיבה לסוף העידן שלו, אנחנו מוכנים למבצע מוגבל ולמערכה כוללת. מה שאני מתעסק בו ביומיום הוא האימא מעפרה או מקדומים שתקום מחר בבוקר, תיכנס לרכב עם כוס קפה ותוכל לקחת את הילדים בשקט לבית הספר".
