גם שנים אחרי שסיימתי לעבוד אצל שלום סופר, בעל המכולת בקדומים, הוא היה מקבל את פניי במאור פנים כשבאתי לשם לערוך את קניותיי. "הקופאית הלכה רגע לסדר סחורה במדפים. את זוכרת את הקודים לירקות ואת מספרי המוצרים, תעשי לך חשבון לבד, אני סומך עלייך", נהג לומר.
השבוע, עם פטירתו של סופר מפצעיו שבועיים אחרי שמחבל דקר אותו ביישוב פונדק הסמוך לקדומים, המכולת לא נסגרה. מודעות אבל נתלו בה, ואווירת יתמות וגעגוע ריחפה במקום היפה והחמים שהפך למוסד של ממש ביישוב.
סופר, בן 63 במותו, רכש לפני 13 שנה את המכולת בשכונה הצפונית של קדומים, ותיק היישובים בשומרון, שבו נולדתי וגדלתי. הוא הגיע מפתח־תקווה, עיר מגוריו, כדי לפתח את העסקים בשומרון והפך במהרה לדמות מרכזית, מוכרת ואהובה ביישוב. סופר היה אחד מאיתנו לכל דבר, וכשמו היה איש של שלום. רבים מתושבי קדומים, לקוחותיו ואוהביו, הגיעו השבוע ללוותו למנוחת עולמים. כולם חשו יגון עמוק על אובדנו של אח גדול ואהוב לקהילה שלמה; איש מלא נוכחות וביטחון, חסד וחמלה.
המחבל התנפל על סופר כשעצר בכביש 55, הדרך הראשית לקדומים, כדי לקנות מצרכים באחת החנויות בכפר פונדוק. בשובו למכוניתו דקר אותו המחבל הערבי בפלג גופו העליון. בעודו פצוע הצליח סופר להיחלץ מהזירה ולהזעיק את בנו לידור, שהיה במרחק דקות ספורות מהמקום. סופר פונה במצב בינוני עד קשה לבית החולים שיבא בתל־השומר, ושוחרר כעבור חמישה ימים. השבוע, במפתיע, הוא מת מפצעיו.
הלוויה, שהתקיימה ביום שלישי בערב בבית העלמין סגולה בפתח־תקווה, הייתה רוויית כאב ותדהמה. בני המשפחה, החברים והמכרים, שכבר חגגו והודו על הנס כאשר סופר חזר לביתו מבית החולים, נאלצו כעת להספידו. "הוא היה בשבילי הכול", אמר לי בחור שעובד כבר כמה שנים ב"סוּפֶּר סופר" – כך נקראה המכולת. "עוד אין לי מילים, אולי הן יגיעו בהמשך". ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, תיאר את סופר עומד בפתח המכולת כאברהם אבינו שעמד בפתח האוהל וחיכה להכניס אורחים.
לפני כעשור, כשסיימתי שנת לימודים במדרשה ולפני שהתחלתי את לימודי התואר הראשון שלי, עבדתי תקופה במכולת; העבודה הראשונה בחיי. סופר ובנו הבכור לינר היו הבוסים הראשונים שלי. שם למדתי מוסר עבודה, אחריות, עמל וחריצות.
קבוצות הווטסאפ היישוביות הוצפו השבוע בהמוני סיפורים על מעשי החסד הרבים של סופר. בקבוצה ייחודית שנפתחה לשם כך שיתפו רבים מתושבי קדומים את חוויותיהם. אחת גילתה כיצד היה מעמיס בכל יום שישי על המכונית שלה מבחר מפירות העונה, כדי שתביא לחיילים המשרתים בהר חמד, אחת השכונות המרוחקות ביישוב.
כאשר חיילים שהגיעו למכולת היו מתלבטים ביניהם כיצד לחלק את התשלום על קנייתם, היו שומעים את סופר צועק מהקצה השני: "חיילים אצלי לא משלמים, יום טוב לכם, להתראות". אישה אחרת תיארה את יחסו של סופר ללומדי הדף היומי: תושב היישוב נכנס למכולת ואסף לעגלתו כמות גדולה של קפה שחור. כאשר סופר התעניין ושאל לשם מה הוא קונה כמות כזו, והאם הוא מתכונן לאירוע מיוחד, השיב לו האיש: "זה בשביל לומדי הדף היומי". סופר ענה בפשטות: "לצערי אני לא מספיק ללמוד הרבה. מהיום אל תשלם על הקניות ללומדי הדף היומי. זו תהיה תרומתי והערכתי ללומדים".
גם את ילדי התלמוד תורה זכר סופר, ובקייטנות הקיץ חילק להם "הפתעות". וכאשר משפחה מהיישוב נקלעה לקשיים כלכליים, הוא נחלץ לעזרה ובלי לשאול שאלות פתח לה חשבון אנונימי במכולת. אותו חשבון, סיפר בלוויה ראש מועצת קדומים חננאל דורני, שולם מתרומות התושבים וגם מתרומתו שלו כמובן.
***
מעבר למעשי החסד הרבים, מכריו ולקוחותיו של סופר דיברו על כך שכולם חשו אצלו כלקוחות VIP, וכיצד דאג שכל מי שיגיע למכולת יצא מרוצה. לאחת שמר שלוש חלות מתוקות בכל שישי לכבוד שבת, ולאחרת ידע לתת את לחמניות הכוסמין שהיא לא מוותרת עליהן. הוא שימש דוגמה ומופת לנערים ונערות רבים שהעסיק, ובעבודתם אצלו הדריך אותם בנבכי והתמודדויות גיל ההתבגרות, הצבא או השירות הלאומי. הוא היה שם בשבילם, עודד, תמך ודחף להתקדם בחיים.
קרוביו וידידיו של סופר העידו כי היה איש משפחה מסור. בכל הזדמנות סיפר באהבה ובגאווה גדולה על אשתו, ילדיו ונכדיו. את בניו הכשיר לניהול לצד עבודת כפיים, ולימד אותם לשמוח במלאכתם. ארבעה מילדיו מתגוררים ביישובים בשומרון.
"אבא שלי הוא האדם החזק בעולם, שכולו נתינה וחסד", ספד לו בנו הצעיר, ליאב. "איבדנו אדם שחשב כל היום איך להפוך את העולם לטוב יותר. בחסד שלו רב הנסתר על הגלוי, כי הוא עשה הכול בשקט. הכול קרה כל כך מהר, ואני לא מעכל שאבא לא פה. כואב לי שלא יעמוד איתי מתחת לחופה. אני מבטיח שאהיה הכי חזק שאפשר, ואשמור על אמא".
