שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, נועה גרוסמן, הורתה לחברה להשכרת קורקינטים חשמליים למסור פרטיה של אשה ששכרה ממנה קורקינט חשמלי על מנת שניתן יהיה להגיש נגדה תביעה. הבקשה הוגשה על ידי בעל הרכב, שגילה כי רכבו ניפגע על ידי האשה שזהותה איננה ידועה, אך ידע לומר כי הקורקינט בו נעשה שימוש שייך לחברה. הנזק שנגרם לרכב לא היה עצום, 3,500 שקלים על פי הערכת שמאי, אך בעל הרכב התעקש לתבוע את מי שגרם לו נזק, ולצורך כך דרש כי החברה תמסור לו את שמה של השוכרת. החברה מצידה טענה, כי אין לה התנגדות עקרונית למסירת הפרטים, אולם היא לא תוכל למסור אותם ללא צו בית משפט.
בעל הרכב פנה תחילה לבית משפט השלום בעיר, אך בית המשפט דחה את תביעתו. החלטת בית משפט השלום התבססה על פסק דין בנוגע לחשיפת זהותו של גולש באינטרנט, על מנת שניתן יהיה להגיד נגדו תביעת דיבה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט העליון. אולם, השופטת גרוסמן הפכה את החלטת בית משפט השלום וקבעה כי זכותו של השוכר לפרטיות לא גוברת על זכותו של בעל הרכב שניזוק לתבוע את נזקו, ודאי במקרה זה. בין היתר משום שבניגוד למקרה שנדון בבית המשפט העליון, שוכרת הקורקינט לא פעלה באופן אקטיבי לשמירה על אנונימיות, ולכן על החברה למסור את פרטי זהותה.
"לכאורה בענייננו, מדובר בזוטי דברים. נזק כספי שאינו רב. אולם, יש לבחון את הנושא בראיה רחבה. ישנו מגוון של נזקים הנגרמים באין רואה, רכושיים ואף גופניים. מזיק שאינו מוכן לשאת באחריות לנזק אותו גרם בהיחבא, ומסתלק מן הזירה מבלי להותיר את פרטיו, יוצא נשכר. הדעת אינה סובלת זאת", כתבה השופטת. "אני סבורה כי כאשר הטכנולוגיה מאפשרת זיהוי המזיק ואפשרות להטבת הנזק – כלכלי או אפילו פיזי שנגרם לתובע פוטנציאלי – יש לאפשר לו זאת".
"האינטרס אינו רק של הניזוק הפרטי. זהו אינטרס ציבורי מובהק. קיימת חשיבות חברתית וציבורית בבירור זהותו של מזיק אנונימי שכזה. יידע כל אדם, כי רכושו אינו הפקר ויש בידו אמצעים לאתר זהות את המזיק. יידע כל מזיק, כי עליו להיזהר ברכוש חברו", הוסיפה השופטת גרוסמן.
