לפני כמה שבועות הוכיחה הג'ודאית הצעירה מאיה גושן (מתחרה במשקל עד 70 קילוגרם), את הפוטנציאל הרב הטמון בה לאחר שניצחה בקרב המכריע בטורניר הנבחרות באליפות העולם שהתקיימה בטשקנט, ניצחון שהעניק לנבחרת ישראל מדליית ארד יוקרתית. "זו פעם ראשונה שאני מתחרה כחלק מהנבחרת ומדובר בחוויה שונה לחלוטין", היא מספרת".
גושן הפסידה בטורניר היחידות בהופעת הבכורה שלה באליפות העולם כבר בסיבוב השלישי, לסאנה ואן־דייק ההולנדית, שזכתה במדליית ארד בטוקיו ומדורגת שנייה בעולם. "זה היה מאוד מאכזב עבורי להפסיד כבר בשלב הזה, עבדתי קשה מאוד לקראת אליפות העולם וכמו כל אחד אחר, גם אני רציתי לסיים את התחרות על הפודיום, אבל לצערי זה הסתיים אפילו בלי קרב על המדליה". זו הייתה תקופה אינטנסיבית ואני בטוחה שלמדתי המון ושזה ישפר אותי לפעם הבאה".
כמה ימים לאחר מכן הגיעה ההזדמנות של גושן לתיקון במסגרת טורניר הנבחרות, תחרות שבה מתחרים גברים ונשים לסירוגין, כאשר המטרה של כל נבחרת היא לרשום ארבעה ניצחונות כדי לנצח במפגש. כשגושן עלתה למזרן, מול סאנה ורמיר, בידיעה שניצחון יעניק לנבחרת מדליה היסטורית. התפתח קרב צמוד, שהסתיים בזמן החוקי ללא הכרעה וגלש לשלב ניקוד הזהב, שבו הלוחמת הראשונה שמשיגה ניקוד, מנצחת. "אני זוכרת שעברתי להתקפה ואז ראיתי את היריבה שלי קצת צולעת. השופט הסתכל עליה, היא בעצמה עוד לא הבינה מה קורה אבל אחרי רגע אמרה שהיא לא יכולה להמשיך". בזמן אמת, בעוד חבריה לנבחרת כבר חוגגים את המדליה, התפנתה גושן לסייע ליריבתה לרדת בבטחה מהמשטח, במה שהפך לרגע אנושי וספורטיבי מיוחד. "בסופו של דבר לפני שאנחנו ספורטאים אנחנו בני אדם".
גושן, שהשתתפה כאמור לראשונה באליפות עולם לבוגרות, הצטרפה לסגל רק בינואר השנה, לאחר תקופה ארוכה שבה הייתה מחוץ לעניינים בשל פציעת כתף שהובילה לניתוח, לתקופת שיקום ולהיעדרות ארוכה מאוד מתחרויות. "נפצעתי בכתף ביולי 2020 אחרי שנפלתי לא טוב באימון נבחרת. המשכתי להתאמן ולהתחרות עם הפציעה עד חודש ינואר לאחר מכן, אבל הכאבים רק הלכו והחמירו, מה שהוביל אותי לחדר הניתוחים ולתקופת שיקום של שמונה חודשים", היא מספרת, "השיקום לא היה קל אבל בכל התקופה הזו היה לי ברור שאני חוזרת להתחרות, ולא עברה לי אפילו לרגע בראש המחשבה שלא אחזור".
***
מאיה גושן, בת 22, חיה היום באבן־יהודה עם הוריה צחי והילית ושתי אחיותיה הקטנות. בגיל 6 היא החלה להתאמן בהתעמלות קרקע אבל עלון פרסום שהגיע לידיה, הוביל אותה לאימון הג'ודו הראשון בחייה. "התחברתי לג'ודו מהרגע הראשון. אני אוהבת את העובדה שזה ספורט שבו אני עצמאית ובוחרת מה לעשות, ספורט שהוא אישי אבל את לא יכולה לעשות אותו לבד ואת עובדת מאוד קשה בשביל משהו שמשתלם עבורך בסוף. האדרנלין בקרבות גבוה מאוד ואין כמו תחושת הניצחון, כשאת זורקת מישהי שמנסה לזרוק אותך. מהרגע שהתחלתי הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות והג'ודו הפך למרכז חיי".
הראיון המלא יתפרסם מחר (ו') במגזין מוצש של מקור ראשון
