מיתוס רווח הוא שנשים חרדיות אינן מתעניינות בפוליטיקה, ושהן מעדיפות להשאיר לגברים את העיסוק בעלילות גפני ופרוש, נתניהו ולפיד. ייתכן שזו גם תהיה התשובה הראשונית והשטחית שתקבלו בסקרי דעת קהל. אבל כשמנסים לקלף את התשובה האוטומטית הזו במפגש פנים אל פנים, מתגלה מציאות אחרת. נשים חרדיות בכל הגילים מאזינות לחדשות במגוון דרכים, חלקן אפילו כמה פעמים ביום, ומעורות בפרטים הקטנים ביותר. האם הן חשות שהח"כים הגברים מייצגים אותן, ומה דעתן על כך שאין נשים חרדיות בכנסת? מה הן חושבות על תופעת בן־גביר, ולמי היו מצביעות אם לא הייתה הוראה רבנית ברורה? יצאנו לרחובות הערים החרדיות כדי לנסות לקבל תשובות ישירות לשאלות הללו.
ברחוב רבי עקיבא בבני־ברק אין כמעט פיסת מדרכה פנויה. אני פונה לקבוצת נשים, שמתברר כי הן אם ובנותיה. היא בשנות השישים לחייה, והן בשנות העשרים והשלושים.
כמה פעמים ביום אתן שומעות חדשות?
"אני בווטסאפ, לבעלי יש גם טוויטר. מתעדכנים דרך צאפ מגזין, מידע בני־ברק (קבוצות ווטסאפ חדשותיות)", אומרת רוחי, האחות הגדולה מביניהן, שמחזיקה ברשותה סמארטפון. אחותה הצעירה אלישבע פחות מתעניינת: "אני יותר עסוקה עם בעלי והילדה, רק בשבת קוראת עיתון. נמאס כבר לשמוע כל כך הרבה, זה חוזר על עצמו. אני שונאת לשמוע חדשות. כשבעלי שם רשת ב' אני ישר מנתקת. אני מעודכנת כי בעלי מעדכן אותי, אבל אני לא בטוחה שנצביע. אנחנו די קיצוניות, משתייכות לפלג הירושלמי. זה אחד לפני מאה־שערים. נראה מה הרב יגיד הערב, הבעלים שלנו בכנס". אומרת אלישבע, ומתכוונת לרב אשר דויטש, מנהיג הפלג הירושלמי, שנאם באותו ערב בכינוס הפלג בארנה בירושלים, והכריז כי אנשי הפלג, שמספר קולותיהם מוערך בכ־30 אלף, לא יצביעו בבחירות.
אלישבע מוסיפה: "אנחנו לא קיצוניים בכלל ביום יום, אבל בסיפור של גימל אנחנו לא יכולים לסבול את ההשתקות בכל מיני נושאים רגישים, ותביני את הכוונה. כנראה שלא נצביע. אני אוהבת את נתניהו. אולי הוא לא צדיק אבל הוא היחיד שיודע לנהל מדינה. בן־גביר עושה מלא בלאגן. לא עברה לי מחשבה להצביע לו, אבל יודעת שגם אצלנו יש בודדים ששוקלים להצביע".
כשאני מעלה את הסוגיה של נשים חרדיות בכנסת, הדעות חלוקות והנושא מסעיר את הרוחות. "אין לי בעיה שתהיה אישה. אני לא פמיניסטית, אבל אם יש אישה טובה… את גולדה מאיר אני מאוד אוהבת, היא הייתה חזקה". אומרת רוחי. אלישבע ממהרת לחלוק עליה: "נשים דעתן קלה, הן אומרות יום אחד ככה ויום אחד ככה, שוכחות ואומרות דברים אחרים. אישה חרדית גם אם היא אמיתית וישרה, מציאות שהיא פסולה לעדות".
האם, דינה, קוטעת את הוויכוח: "אנחנו לא יכולות להביע דעה, יש לנו את הדעת תורה. אצלנו אישה שהולכת לכנסת זה נגד התורה, אז אנחנו לא יכולים להגיד חזקה או לא חזקה. לעולם התורה לא תרשה לאישה להיות בכנסת וברמקולים. זה נגד התורה, נגד ריבונו של עולם, רבנים לא יכולים להתיר דברים כאלה".
"תכלס, תמיד שואלים את השאלות האלה את הבנים. חלום שלנו שישאלו אותנו גם, אבל אנחנו רוצות גם שיצלמו אותנו ושנראה את זה אחר כך", אומרת רבקי ממודיעין עלית. אני בוחנת אותה ומציעה לבוא עם מצלמה. "אבל תבואי עם מצלמה עם הבום וזה, רציני, לא סתם", היא צוחקת, אך חוזרת לקרקע המציאות. "סתם, לא, אנחנו לא באמת יכולות. אם נעשה את זה, ברגע הראשון אין לנו סמינר ואין לנו שידוך". יעל מסכמת: "הן מדברות מלא, בתכלס הן או ש"ס או גימל".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "יומן" של מקור ראשון
