לפני פחות משנה וחצי זה היה נשמע אחרת לגמרי. ביוני 2021 נכנס יאיר לפיד לתפקידו במשרד החוץ בטקס חגיגי. בנאום שנשא אז תיאר שר החוץ החדש איך עמד על כך שבהסכמים הקואליציוניים משרד החוץ יקבל תוספת תקציבית משמעותית. הוא הבטיח ש"תהליך הייבוש של שירות החוץ הישראלי לא יימשך". אמר שיש לו מה ללמוד מאנשי משרד החוץ, והוסיף כי הוא מאמין שיחד הם יעשו דברים גדולים.
חודש אחר כך, בתדרוך ראשון לכתבים מדיניים, אמר לפיד כי את משרד החוץ חנקו מסיבות פוליטיות. כמעט שנה עברה, ובמסיבת עיתונאים באביב האחרון שסקרה את פועלו במשרד במלאת שנה בתפקיד, התגאה לפיד בכך שהשיב לדבריו את אנשי משרד החוץ אל שולחן קבלת ההחלטות המדיני.
בלי להזכיר, לפחות לא בכל פעם, את השם המפורש – המסר מדבריו של לפיד היה ברור: נתניהו חשב כראש ממשלה שהוא יכול להוביל מדינית לבד, בעצמו ובסיוע אנשיו שלו, ולכן זלזל במשרד החוץ. הוא כיהן במשך תקופות ארוכות כשר החוץ לצד היותו ראש ממשלה, ניווט וניהל מגעים מדיניים בלי התייעצות עם אנשי המשרד, נמנע מלהיעזר בשירותי עובדי המשרד ואף עקף אותם במכוון. זאת לעומת המדיניות של לפיד המכיר בחשיבות תפקידם של הדיפלומטים, מכבד את ניסיונם ומעמדם.
***
מול הצהרות העבר החד-משמעיות של לפיד, השבוע הדברים כבר נראו אחרת. במסגרת המאבק המתמשך של ועד עובדי משרד החוץ, שנמשך כבר חודשים, הוחלט על צעד נגדי של כיפוף ידיים מטעם המדינה. על פי פרסום ב-ynet, לפיד הנחה כבר לפני שבועות ספורים למנוע מאנשי משרד החוץ כניסה לפגישות מדיניות עם מנהיגים זרים. השבוע ההנחיה התבטאה בכך ששגריר ישראל בהולנד, מודי אפרים, לא הוכנס לפגישת לפיד עם ראש ממשלת הולנד מארק רוטה שהגיע ארצה, וכן במניעת השתתפותה של שגרירת ישראל באלבניה גלית פלג, בפגישה עם ראש ממשלת אלבניה אדי רמה שבא לביקור.
בחודש שעבר, העיבו עיצומי עובדי משרד החוץ על ביקור ראש הממשלה לפיד בניו-יורק, וגרמו לכך שלצורך ארגון הביקור נדרשה שכירתם של גורמי הפקה פרטיים. גורם מדיני בכיר מהמשלחת הישראלית אמר אז כי לוועד העובדים הוצעה "הצעה מדהימה בנדיבותה", והוסיף כי הם נוקטים בעיצומים שעולים כסף ופוגעים ביכולת לנהל את הביקורים המדיניים, "ואז מתלוננים על זה שמשתמשים בשירותים שעולים כסף ופוגעים בהם".
אין ספק כי העיצומים הממושכים מסבים קשיים בלתי מבוטלים לאזרחים ישראלים הנזקקים לשירותים קונסולריים בחו"ל, וכן מכבידים על פגישות מדיניות. אולם, גם כאן, כמו בתחומים רבים אחרים בהם לפיד התחייב כי תחת הנהגתו דברים ייראו אחרת – המציאות טופחת על פניו. מאז שנכנס לפיד לתפקיד ראש הממשלה הוא מחזיק במקביל גם בתפקיד שר החוץ, ובמסגרת מאבקו בעובדי המשרד, הוא משנמך את מעמדם של הנציגים הדיפלומטיים של המדינה. הרי בסופו של דבר, כאשר משגריר ישראלי המכהן במדינה זרה נמנעת הגישה אל פגישה של מנהיג אותה מדינה עם ראש ממשלת ישראל, מי שמעמדו נפגע אינו ועד העובדים של המשרד, אלא מעמדו של אותו נציג ישראלי. האם ניתן להסיק כי לפיד יישר קו עם מה שהוא עצמו טען בעבר כי היא מדיניותו השגויה של נתניהו, וסבור כעת כי אנשי משרד החוץ מיותרים?
