שכונת התקווה בתל־אביב, יום רביעי, 18:00
מילה לפתיחה: בנימין נתניהו יכול להיות מרוצה מתוצאות הביקור שלנו בשכונת התקווה; כל מי שדיברנו איתו רואה בו מנהיג מועדף, וכמעט כולם מתכוונים להצביע לו. עם זאת, כולם הזכירו את איתמר בן־גביר כאפשרות שנייה אם לא ראשונה, ובכל מקרה היו שמחים לראות אותו בקואליציה. הביטחון האישי והתקוממות ערביי ישראל הן הסוגיות המטרידות ביותר את מי שדיברנו איתם. לנתניהו יש סיבה נוספת להיות מרוצה: גם אם יחליט ללכת עם בני גנץ לקואליציה הבאה ולהשאיר את בן־גביר בחוץ, רוב הנשאלים סומכים על ראש הממשלה לשעבר שזה מה שצריך לעשות.
רוזי פרטוש, בעלת דוכן אוכל
על המפה: עד לפני שנה הייתי מנהלת מסעדות, ואז פתחתי את דוכן השקשוקה. אנחנו הצעירים לא יכולים לחיות פה. אני בת 33 אבל עדיין צעירה. אני רוצה להביא ילדים ולקנות בית ורחוקה מזה שנות אור. היינו שבעה אחים, אבל פעם אפשר היה להסתדר. יוקר המחיה והלחץ גורמים לריבים ומלחמות.
המצפן: אני ליכודניקית. היו פעמים שהצבעתי ש"ס, אבל זה היה כשהם עשו בשביל האזרחים. היום הם מסתכלים נטו על הקהילה שלהם. הכול טוב, אבל מורגש שהם דואגים לאלה שאיתם. בן־גביר הוא אופציה. אני מתלבטת. אני לא מסכימה איתו בהכול, אבל יש המון בדבריו. ברגע האמת אלך עם הלב. הוא חייב להיות חבר כנסת.
גנץ או בן־גביר: זה לא יקרה. ביבי לא ייתן להם שוב לשלוט (לגנץ ואנשיו; מ"מ). ביבי פוליטיקאי מספר אחת בארץ, אם לא בעולם. גנץ לא ילך איתו, והייתה לו כבר ההזדמנות. לבן־גביר יש יותר קולות מגנץ ולכן ביבי חייב את בן־גביר כדי להרכיב ממשלה. זה נשמע לי הזוי שהוא ילך עם גנץ, ואם זה יקרה זה יבאס קצת, אבל אני סומכת על ביבי.
שלומי לאטי, בעל קצבייה
על המפה: מיום שנולדתי אני פה. העסק של אבא שלי קיים מ־1970, ואני ירשתי אותו. החלום שלי היה להיות סופר או משורר אבל אני לא אמיץ, אני נכנע למרוץ של החיים. כדי להגשים חלום צריך לוותר על משהו. לא היה לי אומץ לוותר.
המצפן: בבחירות האחרונות בחרתי ביבי. מצבנו קשה מבחינת ביטחון הפנים, ברמה של חופש להסתובב ברחובות. אנחנו מאוימים מבית, ואני מודאג מזה יותר מאשר מאיראן. אני לא חושב שביבי הוא הפתרון. בן־גביר מתאים יותר. ביבי הוא לא משה רבנו, אבל אין משה רבנו. ביבי לא עילוי, אלא עילוי בדורו. כמו נח שנקרא בשבוע הבא, שהיה צדיק בדורותיו. אני רועד מיאיר לפיד. אם הייתי יכול להחיות את מנחם בגין, גם שערה מהרגל לא הייתי נותן לביבי. אני יודע שלא נראה ניסים גלויים. הבדואים לא היו שם מאתמול, כל הצרות האלה לא מהיום.
אבא שלי אמר לי פעם: "יום אחד בארבע שנים אתה והנשיא באותה הדרגה. זה יום הבחירות, שבו הכוח של שניכם שווה". אני לא מחזיק מביבי אבל לא רוצה לתת את הקול שלי לצד השני. הבחירות האלה לא על איראן ולא על חיזבאללה. הבית שלנו בפנים שבור. תל־אביב, שאתם מציגים אותה כניו־יורק, מפחידה מאוד בלילה. על זה אני הולך לבחור. אם תשכנע אותי שיש מישהו טוב יותר מביבי, יש לך אוזן קשבת ממני.
גנץ או בן־גביר: מה רע בגנץ? הוא ישראלי, יהודי, רמטכ"ל לשעבר. את הממשלה שהייתה עד היום שיעשו הלאה, אבל רק עם יהודים. לא מעניינים אותי השמות, ביבי או לא. מצידי תביא לי מישהו מחו"ל שיסדר פה את המדינה. מי שחושב שהכאוס מלפני שנה לא יחזור הוא מטומטם גדול. לבן-גביר יש רעיונות נחמדים, אבל לממש אותם זה על גבול הבלתי אפשרי. צריך קואליציה רחבה, אחדות. יש אנשים שהוא מוקצה בעיניהם.
דוד עילאי, זמר
שלומי דוידוב, ספר
על המפה: דוד: אני בן 21. לא הייתי בצבא. אני עובד בפיצוציה ולומד שיווק דיגיטלי ואני גם זמר. יש לי כבר סינגל בחוץ.
שלומי: לפני שנה פתחתי את העסק. שירתּי באפסנאות, השתחררתי, הלכתי ללמוד עיצוב שיער ופתחתי את העסק.
המצפן: דוד: הצבעתי בבחירות לביבי ויש לי תחושה חזקה שהוא יצליח הפעם. כל מה שלא הולך במדינה הזאת, הוא דואג להכול. כשביבי היה לא היו מלחמות. הוא עשה שלום עם מדינות, אנשים אחרים לא עשו.
שלומי: אני מתלבט בין מפלגות הימין. עוד לא החלטתי.
גנץ או בן־גביר: דוד: לא חושב שיש סיכוי לזה. הוא הלך עם גנץ בפעם הקודמת אבל זה לא היה באמת. ביבי יודע מה הוא עושה. הוא לא פראייר, אני סומך עליו. כל המחירים עלו, זה מטורף. הייתי קונה פה אלכוהול, בכל פעם שהייתי קונה שמונה אקסלים הוא היה מביא לי כוסות. בחודשים האחרונים הוא הפסיק, כי לא השתלם לו.
שלומי: ביבי לא ילך עם גנץ. אין סיכוי.
גיל אלוני, רוכב אופנוע
על המפה: אני גר במושב עולש, ליד נתניה. עבדתי הרבה שנים בתעשיית הטלוויזיה. הייתי מספק אוכל להמון הפקות. היה לי פה פעם מטבח קטן בשוק התקווה, אז עצרתי לאכול שווארמה בשביל נוסטלגיה. הייתי דמות בתעשייה, קראו לי "סמיילי". לפני שלוש שנים חטפתי אירוע מוחי בשיא העבודה והלחץ, שמתי הנדברקס על החיים, ואז גם הקורונה הגיעה. אחרי השיקום קניתי את האופנוע, והקמתי מועדון רוכבים למען הקהילה. עשינו הרבה רכיבות למען חיילי צה"ל, ילדים בחרם ועוד. הייתי בעניין של נתינה. אחר כך החלטתי שאני חייב להתמלא מעצמי, כי אין לי כבר מה לתת. אני עוסק בקריאה ובמחשבה, לומד תורה וזוהר ומחפש מה לעשות.
המצפן: גדלתי בקיבוץ גן־שמואל של השומר הצעיר. בעשור האחרון עברתי מהשמאל לימין הכמעט קיצוני. בכל השנים האחרונות הצבעתי לביבי, הפעם אני מצביע לבן־גביר, כי צריך את המשוגע שיאזן. אני לא בהשקפות שלו מבחינת דת, אבל אם לא נהיה בגבעות לא נהיה גם פה. הערבים הם אויבים מבפנים. צריך משוגע שיגיד "תיזהרו". יש לי חברים ערבים אבל הם צריכים להיות מרוסנים. ביום פקודה, או שהערבי יהרוג אותך או שהוא יסמן לאחרים "הדא יהוד". אני רוצה את המשוגע. לא חייב שיהיה שר הביטחון, אבל שיהיה שם.
גנץ או בן־גביר: הצבעתי לביבי כי חשבתי שאין מתאים ממנו לנהל את הברדק הזה. גנץ היה המפקד שלי בצבא במילואים. סמכתי עליו מהרגע שהוא נכנס לפוליטיקה. אני לא פוסל ולא נופל מהאפשרות שהוא יהיה עם ביבי.
