מעבר לכל ביאורי הסעיפים וההסברים האסטרטגיים המפותלים, תוהה שר האנרגיה וחבר הקבינט לשעבר ח"כ יובל שטייניץ על עובדה פשוטה אחת: מה הרוויחו הלבנונים ומה הרוויחו הישראלים מהסכם המים הכלכליים שאישרה הממשלה ביום רביעי. הלבנונים, הוא אומר, פשוט לא ויתרו על דבר.
"מנסים לטשטש ולדבר על קו המצופים ועל תמלוגי הגז ועל אסדת כריש, אבל המחלוקת הבסיסית נוגעת ל'משולש' של 860 קילומטרים רבועים של מים כלכליים", מסביר שטייניץ, "שניים אוחזים בטלית, זו המחלוקת הבסיסית שבשבילה התכנסנו למשא ומתן, ובשלה נוצרה המחלוקת ב־11 השנים האחרונות. ההסכם הנוכחי קובע שהלבנונים מקבלים 100 אחוז מהשטח, והצד הישראלי 0. הנקודה הזו היא העיקר, היא לב־ליבה של המחלוקת, וכאן אין אפשרות לטשטש. במקום שהסיפור הזה ייגמר בפשרה סבירה, כמו ברוב המקומות בעולם – ויתרנו על הכול". כשנשאל אם מדובר על חובבנות מדינית בעיניו, שטייניץ מעדיף לא לחלק ציונים. עם זאת, הוא אומר שנראה כי תחת לחץ אמריקני היה כאן "סוג של נמהרות".
בעיני שטייניץ, הטענה שהמחלוקת הייתה ממילא על מאגר הגז שאיש לא היה יכול לנצלו כל עוד השטח היה נתון במחלוקת היא הטעיה. "מחלוקת על מים כלכליים קיימת בעוד עשרות מקומות בעולם. היו מחלוקות בין פרו לצ'ילה, בין פרו למקסיקו, בין מלזיה לתאילנד, ובכל פעם שהיה משא ומתן הוא נגמר בפשרה.
"ברור שכל לבנון תיהנה מהגז, כולל חיזבאללה והאוכלוסייה השיעית. זה כמו לומר שכסף שנכנס לאיראן לא יגיע למשמרות המהפכה, או שהכסף לעזה לא יגיע לחמאס"
"מדינות נאבקות על תיחום המים הכלכליים גם כשאין שום גז, כי אתה קובע גבול למאות שנים. לא ברור בכלל שבמאגר צידון (כנא) יש גז, אבל לא בדקו את שאר השטח. אלה מאות קילומטרים רבועים שהייתה לנו עליהם תביעה מבוססת היטב – ואנחנו ויתרנו עליה. זה שטח שהגודל שלו הוא כמו 17 פעם העיר תל־אביב. מי יודע אם בעתיד יימצאו שם מאגרי גז או נפט ענקיים, מעבר לצידון, או שאולי בעוד חמישים שנה העולם יצטרך מינרלים אחרים שיש שם.
"ומה קיבלנו, אם בכלל? על מה הלבנונים ויתרו? הם לא ויתרו על קמ"ר אחד מתוך ה־860. הם הכירו דה־פקטו בקו המצופים, שמחת זקנתי. בשטח הם הכירו בו כל הזמן, ומעולם לא חצו אותו. זו אחיזת עיניים".
לא כל הסכם טוב ממלחמה
קו המצופים הוא קו שמתחה ישראל בקילומטרים הקרובים לחוף בקו 1, הצפוני יותר, מסיבות ביטחוניות. "הכרה בקו המצופים היא שימור של המצב בשטח כבר 30־40 שנה, ואפילו בזה הם שומרים לעצמם את הזכות לתבוע בעתיד", אמר שטייניץ, "על מה עוד לכאורה ויתרו? לכאורה, על חלק מהגז, בערך 17 אחוזים. זו פשוט אחיזת עיניים, הטעיית הציבור. לא נקבל אגורה שחוקה מהגז באזור המחלוקת. מדובר על כך שברכס התת־ימי שאולי יש בו גז – מה שנקרא מאגר צידון – יש שלוחה צדדית שחוצה לשטח ישראל, מדרום למשולש המחלוקת. ברור מאליו, לפי החוק הבינלאומי, שנקבל את חלקנו מהשלוחה שחוצה לשטח ישראל. איזה פיצוי יש פה?"
ראש המטה לביטחון לאומי, איל חולתא, אמר שהדרישה הראשונית של לבנון הייתה לא להתחלק בגז במאגר צידון, אם יימצא כזה. לכן היא לא קיבלה בהסכם את מלוא רצונה.
"אני מעריך אותו, אבל צר לי לומר שזה גובל בהטעיית הציבור. ברגע שהלבנונים קיבלו את קו 23, הקו הדרומי של המשולש, אז מה שדרומית לקו הוא שלנו. זה כמו לטעון שרכס החרמון מצוי רובו בשטח הסורי, ולכן גם החרמון הישראלי הוא סורי; או שרוב מדבר סיני של מצרים, ולכן הנגב גם הוא של מצרים.
"אז לבנון לא התפשרה על השטח הכלכלי, הכירה בקו המצופים הקיים, ומה עוד קיבלנו? שהם לא יירו על אסדת כריש. ממתי זה ויתור לא לירות עליך? נטען כי קיבלנו ערבויות מהאמריקנים. מה הן שוות? אם חזבאללה יפר את ההסכם, האמריקנים ייכנסו למלחמה בדרום לבנון? ארה"ב תשלח לשם כוחות? זה הכול מריחה. כך לא אמור להסתיים משא ומתן. יותר מאשר פשרה, זו כניעה".
שטייניץ מגיב גם לטענות פרשנים שלפיהן ההסכם מועיל לישראל, לכל הפחות במניעת מלחמה. "ראיתי שנכתב בעיתונות שזו תבוסה שמועילה לישראל", הוא אומר, "זו גישה מסוכנת. אני לא מקבל את הגישה שכל הסכם הוא טוב ממלחמה. הסכם צריך להיות הסכם טוב. יש חשיבות גם לנראוּת. כך למשל, יש לנו עדיין מחלוקת קטנה עם המצרים על המים הכלכליים. איך נעמוד על שלנו עכשיו? הם ישאלו: 'בגלל האיומים של חזבאללה ויתרתם על מאה אחוז – ואיתנו תעמדו על שלכם?'"
איך אתה מסביר את התמיכה הגורפת של נציגי מערכת הביטחון בהסכם?
"בתחילת 2020 קיבלתי מנדט מהקבינט להוביל את המשא ומתן מול לבנון, כשר האנרגיה ולא כשר הביטחון, כי הסוגיה המרכזית שעל הפרק היא מדינית־כלכלית. הזמנתי את אנשי מערכת הביטחון, כי יש היבטים ביטחוניים ולא רציתי לעשות שגיאות, אבל לא הם אמורים להוביל את המחלוקת. עם כל הכבוד, אלה לא דברי א־לוהים חיים.
"אנשי הביטחון שלנו תמכו ברובם בהסכמי אוסלו והצדיקו אותם, ואחר כך רובם התחרטו על כך כשפרצה האינתיפאדה השנייה ונרצחו כאלף ישראלים. רובם התנגדו להפצצת הכור בעיראק. ראש הממשלה מנחם בגין שמע אותם אז בקשב רב ובהמון כבוד, אבל בסוף אמר שהאחריות היא על הדרג המדיני. בתקופתי לא שמעתי את אנשי הביטחון מציעים שנוותר על 100 אחוז משטח המחלוקת, כי אם הם היו מציעים זאת – המחלוקת הייתה נפתרת כבר ב־2011".
בדרג המדיני הסבירו השבוע שההכנסות מהגז לא יגיעו לידי חיזבאללה, שכן אם ממשלת לבנון תעביר לארגון כספים – יושתו עליה סנקציות אמריקניות.
"זה עורבא פרח, אי אפשר להשגיח על זה. ברור שכל לבנון תיהנה מהגז, כולל חזבאללה והאוכלוסייה השיעית. זה כמו לומר שכסף שנכנס לאיראן לא יגיע למשמרות המהפכה, או שהכסף לעזה לא יגיע לחמאס".
מסמך מהאמריקנים
בסתירה לאמירות בסביבת ראש הממשלה יאיר לפיד, ח"כ שטייניץ מבהיר כי ההסכם לא הוצג בפניו קודם אישורו, והוא בוודאי לא החווה דעה חיובית לגביו: "לפיד לא הציג לי את ההסכם. הוא לא אמר שבתוך שבוע יהיה הסכם".
לדבריו, בתקופה שנפתלי בנט היה ראש ממשלה הוא נפגש איתו בכל חודש־חודשיים כדי לדון בנושאים של ביטחון מדיני, וזה אף פעם לא דלף החוצה. "הוא היה במצוקה פוליטית – הליכוד תקף אותו, בנימין נתניהו סירב להגיע לפגישות – היה לו אינטרס פוליטי לומר שאני מגיע, ובכל זאת זה לא דלף. חשבתי להמשיך זאת עם לפיד, והייתה פגישה ראשונה לבבית. דיברנו בנושאים של ביטחון לאומי, ובסוף הפגישה הוא אמר כבדרך אגב: 'מה דעתך, כדאי לנו להגיע עם לבנון להסכם על המים הכלכליים'? אמרתי שאני חושב שכן, יש לנו אינטרס להגיע להסכם בתנאי שמדובר בפשרה הוגנת. הוספתי שזה לא חייב להיות 50־50, כבר הסכמנו ל'קו הוף', שהוא 45־55. לא העליתי בדעתי שהוא על סף סגירה של הסכם 0־100. שבוע אחר כך שמעתי להפתעתי בתקשורת שהייתי בפגישה עם לפיד והבעתי תמיכה בהסכם המסתמן.
"כשב־2020 פתחנו את הדיונים, קיבלנו מהאמריקנים – בעל פה וגם בכתב, כתנאי להיכנס לשיחות – מסמך שהיה מקובל על שני הצדדים ובו נאמר שהשיחות נועדו לפתור על דרך הפשרה את המחלוקת על 860 קמ"ר שבין קו 1 לקו 23. היה לי חשוב להדגיש שמדובר בדיוק על זה, כדי שלא יכניסו את קו המצופים, את כריש ונושאים אחרים. הגדרנו באופן ברור שהמטרה היא לפתור את המחלוקת על אותם 860 קילומטרים רבועים. המסמך היה על דעת שלושת הצדדים".
גם ללבנונים היה ברור אז שהולכים לפשרה?
"ברור. אם היינו מוכנים לוותר על הכול, לא היה צורך בשיחות".
