לפני שלושים שנה, דווקא בתקופת ממשלת שמיר, שאפה סעודיה לכונן שלום מלא עם ישראל – כך לפחות טען בשעתו נציג ישראלי בכיר, כנראה ראש המוסד שבתי שביט, על סמך בכירים אמריקנים במסמך פנימי ב־26 במרץ 1991. המסמך שפורסם לאחרונה בארכיון המדינה נושא את הסיווג "סודי ביותר", ומעליו הוסיף מאן דהוא בכתב יד את המילה "רגיש".
כך מדווח נציג המדינה, לאחר פגישה עם דניס רוס בביתו כחודש לאחר סיומה של מלחמת המפרץ הראשונה: "פאהד אמר לבייקר שהוא רוצה בשלום עם ישראל. הוא מדבר על שלום אמיתי, כולל יחסי מסחר ותרבות נורמליים. רוצה בשלום מלא (אם כי צריך לטפל בבעיית הפלסטינים). בייקר ביקש מפאהד שייתן לו משהו שבייקר יוכל לבוא עמו לישראל. פאהד שלח את בנדר לסוריה והתקשר גם למובארק כדי שיסכים". פאהד הוא מלכה דאז של סעודיה, בנדר בן סולטאן כיהן כשגריר הוותיק של סעודיה בוושינגטון. רוס עבד אז לצידו של מזכיר המדינה, ג'יימס בייקר.
נציג המדינה מדווח כי רוס ארגן פגישה עם הנסיך בנדר, אולם בשל אשפוזו של השגריר הדבר לא יצא לפועל: "במהלך שיחתנו הנסיך טלפן מבית החולים וביקש למסור שמהלך השלום חשוב לסעודיה". לדבריו, "דניס אומר שבנדר עוזר מאוד לארה"ב ומספק את הסחורה שביקשו ממנו".
התוכנית שהציגו לכאורה האמריקנים אז בפני סעודיה כללה "עידוד פלסטינים מקומיים לשוחח עם ישראל (תגובת פאהד: זה הגיוני), תיאום סעודי־ישראלי בים סוף, העברת כספים מסעודיה לערביי יש"ע בתיאום איתנו (לשם כך רצה דניס שאפגש עם בנדר)". שורה אחת בתנאים המוצגים מושחרת מטעמי צנזורה, אולם נכתב גם שישראל ביקשה מסעודיה באמצעות ארה"ב את "ביטול החרם הערבי, או לפחות אי עמידה על ביצועו, ביטול ההחלטה כי ציונות שווה גזענות, והודעה על סיום מצב המלחמה".
עוד מדווח במסמך כי בעקבות שיחת טלפון מבייקר עברה הפגישה לביתו של מזכיר המדינה. בייקר תיאר לישראלי פגישות ארוכות עם נשיא מצרים חוסני מובארק, המלך פאהד ושליט סוריה חאפז אל־אסד, ואמר שבעקבותיהן "הוא משוכנע שהם מוכנים להיות יותר פעילים ומעורבים ולהתרחק מסטראוטיפים ישנים, אך הם לא יהיו מעוניינים לנוע לפני שישראל תנוע", כלומר תיסוג מיו"ש.
המסמך שנחשף עכשיו אומנם נכתב עשור לאחר פרסומה של תוכנית פאהד ב־1981, שכללה לא רק דרישה לנסיגה מלאה של ישראל מיו"ש ועקירת כל ההתיישבות בחבלי ארץ אלו, אלא גם הכרה בזכות השיבה והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. אלא שבתמורה, תוכנית פאהד לא דיברה על "שלום מלא ואמיתי" כפי שהוזכר בדו־שיח משנות התשעים בארה"ב, אלא רק על הכרה בקיומה של ישראל.
המסמך בארכיון אינו חתום, אולם דיווחי עבר כבר תיארו מפגשים של בנדר בתחילת שנות התשעים עם ראש המוסד דאז, שבתי שביט. ייתכן גם שמדובר בנציג ישראלי אחר. ובכל מקרה, בפועל, סעודיה נמנעת עד היום מהכרה רשמית בישראל. היא אומנם פתחה את המרחב האווירי שלה לטיסות של חברות ישראליות, והרחיבה את המגעים הלא רשמיים שלה עם ירושלים, אבל מעולם לא הביעה נכונות לחתום שלום עם ישראל.
אגב, בשבוע שעבר התקיים בניו־יורק, בשולי עצרת האו"ם, מפגש סגור בניצוחו של שר החוץ הסעודי פייסל בן־פרחאן ומזכ"ל הליגה הערבית אחמד אבו־אלריט בנושא יוזמת השלום הערבית ומצב הפלסטינים. ישראל לא הוזמנה למפגש, אולם השתתפו בו נציגים ממדינות החתומות על הסכמי אברהם ובהן איחוד האמירויות ומרוקו, וכן נציג האיחוד האירופי ועוזרת שר החוץ האמריקני לענייני המזרח התיכון, ברברה ליף. גורם מדיני ישראלי בכיר שנשאל על המפגש אמר שאינו סבור כי קיום הפגישה באמת מצביע על העלאתה מחדש של התוכנית, הקושרת בין הסדר שלום ישראלי־ערבי לנסיגה ישראלית מיהודה ושומרון.
