כחצי שנה לאחר שעלו ארצה כפליטים יהודים שברחו מהמלחמה באוקראינה זכו הבוקר (ג') שמחה-אורי ואביו שמעון קפלן לקבל תעודת זהות ישראלית והכרה כעולים חדשים.
במשך חודשים נאבקו השניים בבירוקרטיה וניסו להיעזר בגורמי ממשלה ובארגוני סיוע אך כמעט ואיבדו תקווה. לפרקים, גם חיו ברחוב כשהם חסרי כל, ללא מסמכי זהות, שנותרו בקייב עיר מגוריהם, וללא סיוע רווחה או מהרשויות השונות. בעקבות פניית מקור ראשון לרשות האוכלוסין ולאגף "נתיב" במשרד ראש הממשלה, טופלה בקשתם של השניים, ובתוך כמה שעות אושרה להם האזרחות הישראלית. "אני חולם לחבק אותך ורוצה להודות לכם על שעזרתם לנו", אומר לנו שמעון קפלן. "היינו בטוחים שכבר לא נצליח להיות ישראלים וכבר לא ראינו טיפה של תקווה. חברים ומכרים שהכרנו בישראל נסו לעודד אותנו ולעזור" הוא אומר בהתרגשות וקולו נחנק מדמעות.
שמחה (35) ואביו שמעון (73) קפלן הגיעו ארצה בחודש מרץ. שמחה, שנדרש לשירות צבאי בחזית באוקראינה, ברח עם אביו הזקן מהמדינה, כשלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, כי לא היה יכול להותיר אותו לבד. הם ברחו למולדובה ומשם הועלו ארצה במבצע החילוץ שהובילה ממשלת ישראל. מאחר שהגיעו ללא מסמכים ולא ביצעו את הליכי בקשת עלייה, טרם ההגעה לישראל, כפי שנדרש בעת שגרה, הם קיבלו מעמד של אשרת תייר והובטח להם שבתוך ימים יקבלו מעמד של עולה חדש. בינתיים, כל מי שעלו איתם באותו טיסה ארצה זכו לזכויות כעולים חדשים והמדינה דאגה להם לבית ולריהוט, אך השניים "נפלו בין הכסאות" והטיפול בעניינם התעכב.
"פגשנו כאן אטימות בלתי מובנת מצד הבירוקרטיה הישראלית וכל מיני ארגונים שהיו אמורים לעזור לנו", מספר שמחה, אך מוסיף כי "מצד שני גם קיבלנו המון אהבה מצד הישראלים בצפת אליה הגענו אחרי שנחתנו בישראל". בקייב עסק שמחה בתסריטאות לסדרות טלוויזיה והצגות ושיחק בתאטרון. "אמא שלי נפטרה לפני עשור ודוד שלי לפני כשש שנים ולא נשאר לנו אף אחד באוקראינה. אנחנו בקשר עם השכנים בקייב ויודעים שקשה מאוד שם. הבניין שלנו לא הופגז. העונש לעריקים באוקראינה הוא 10 שנים וחששתי שעוד ניאלץ לחזור לשם וזה מסוכן. אבא שלי מבוגר ולא בריא".
השיחה בינינו מתנהלת באמצעות מתורגמן, ברוך זוטובסקי, רב ומתנדב בבית חב"ד המקומי בצפת. בחודשים האחרונים הוא מנסה לסייע לאב ובנו לקבל את ההכרה הדרושה להם לפתיחת הפרק החדש בחייהם. "פגשתי אותם כשהגיעו לארוחת ערב שאנחנו מספקים לכל מי שזקוק בבית הפתוח של חב"ד בצפת שמפעילה משפחת שפירא. מישהו הביא אותם וראיתי 2 יהודים שלא הכרתי ולא יודעים מילה בעברית ופניתי אליהם בחיוך וראיתי שהם מפחדים ממני. הם היו אבודים. היו כמה אנשים בצפת שניסו לעזור להם וארגנו להם מקום לישון בו והם נדדו כל כמה ימים ושבועות בין חדרים ודירות ומצאו עצמם לא אחת בלי מקום לישון בלילה. השבוע הצלחתי לשכור להם דירה לחמישה ימים עד סופ"ש, ונחפש להם כעת בית להשכרה".
זוטובסקי מספר שהוא מאושר ומתאר את מאמציו לסייע לפליטים היהודים: "ניסו להאשים אותם שהם לא יהודים ולהתנער מהם. נתקלנו בקיר שאף אחד לא היה מוכן לעזור. פנינו לכל מיני גורמים, כולל לשרת הפנים איילת שקד ולראש הממשלה דאז נפתלי בנט, ולא קיבלנו שום התייחסות".
הבוקר, כשקיבלו שמחה ושמעון קפלן את תעודות הזהות החדשות שלהם, הם ביקשו לשנות את שמותיהם הרוסיים ולפתוח בחיים חדשים במדינת היהודים. שמעון נשא עד כה את השם סמיון ושמחה-אורי את השם יורי. "למדתי בבית ספר יהודי והרבנים אמרו לי אז שהשם היהודי שמתאים לי הוא שמחה, אבל לא השתמשתי בו מעולם", הוא מספר. "לא רציתי להיפרד לגמרי מהשם יורי ולכן שיניתי אותו כאן לשמחה אורי. אני רוצה להיות מזוהה עם הישראליות והיהדות שלי ולכן בחרתי בשם עברי".
בסוף השיחה שלנו, לאחר איחולי שנה טובה והצלחה, הוא מבקש להוסיף כמה מילים: "אני ממש עם דמעות של שמחה כי אני מרגיש הקלה גדולה. הלוואי והייתי יכול לאסוף את כל הפקידים והאנשים המתנדבים שבמשך חצי השנה האחרונה התעללו בנו ולא אפשרו לנו לקבל את האזרחות, משכו אותנו ולא רצו לעזור לנו. הייתי רוצה להוכיח להם ולומר להם תראו. הסתדרנו. אנחנו סוף סוף ישראלים".
ממונה קשרי החוץ בלשכת "נתיב" שבמשרד ראש הממשלה מסר לנו בתגובה כי "בבדיקה עלה כי טיפול של נתיב בשני נשואי הפנייה הסתיים בתאריך 28/04/2022 והטיפול הועבר לרשות אוכלוסין". ברשות האוכלוסין וההגירה השיבו לנו: "ככלל, כאשר אדם מגיש בקשה לקבלת מעמד בעודו שוהה בישראל, משך הטיפול בבקשתו אורך זמן רב יותר בהשוואה למשך הטיפול לו היה מגיש את הבקשה בעודו שוהה במדינת המוצא שלו.
"במקרה האמור, לאחר בחינת מכלול הנסיבות, הוחלט לאשר לסמיון ויורי קפלן מעמד עולה. באפשרותם לגשת ללשכת רשות האוכלוסין בנוף הגליל לשם קבלת המעמד".
