ליז טראס מונתה השבוע לראש הממשלה החדשה של בריטניה בעקבות זכייתה בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה השמרנית, והחליפה את בוריס ג'ונסון. דרכה של טראס לצמרת הייתה רוויה תפניות. מסעה הפוליטי החל בשמאל – "להפיל את המלוכה!", היא זעקה – ובסוף מצאה את עצמה בימין, כתומכת מסורה של ההתנתקות מהאיחוד האירופי, שניסתה לצעוד בדרכה של אשת הברזל מרגרט תאצ'ר.
טראס שינתה את עמדותיה תכופות. היא נאבקה להותיר את בריטניה באיחוד האירופי ואז הפכה למגינה נאמנה של הברקזיט. תומכיה אומרים שקיבלה את תוצאות משאל העם ב־2016, ולכן פעלה לקדם את התוכנית. אחרים טוענים שהיא מתנהלת כשבשבת ומשנה את עמדותיה בהתאם למה שיקדם אותה.
מבקריה מכנים אותה "שאפתנית". טראס עונה שנשים מצליחות תמיד זוכות לכינוי הזה.
ממוסקבה לבריסל
טראס תומכת בברית נאט"ו, ניצבת לצד אוקראינה ומתבטאת בחריפות נגד רוסיה ומנהיגה ולדימיר פוטין. היא זו שהובילה את המהלך להטלת עיצומים על אוליגרכים, שרבים מהם חיו חיי פאר בלונדון. היו לה גם רגעים שנויים במחלוקת בתחום הזה. בריאיון ל־BBC בתחילת המלחמה היא תמכה בגלוי ברעיון שבריטים יצאו להילחם לצד אוקראינה, בשעה שמערכת הביטחון הבריטית התנגדה לזה בתוקף.
שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב טען שטראס היא דוגמה מצוינת לכך שהמערב אינו מבין את הגיאוגרפיה הבסיסית של הסכסוך: במהלך שיחה סגורה בפברואר שרת החוץ הבריטית נראתה מבולבלת בשאלה האם שתי טריטוריות – וורונז' ורוסטוב – הן ברוסיה או באוקראינה. פקידים בריטים אמרו בתגובה שטראס לא הבינה נכון את לברוב, ושהלה הטעה אותה במכוון כחלק מתעמולה רוסית שנועדה להסיח את הדעת מתוקפנותה של רוסיה.
טראס שנואה במוסקבה, אך גם לא מאוד פופולרית גם בבריסל; היא נחשבת לניצית ואופורטוניסטית ביחסה לאירופה. "חבר המושבעים טרם הכריע", אמרה בשבוע שעבר, כשנשאלה אם נשיא צרפת עמנואל מקרון הוא "ידיד או אויב" – אמירה מדהימה על אחת משותפותיה הגדולות ביותר של בריטניה. מקרון הגיב: "אם הצרפתים והבריטים לא מסוגלים לומר אם אנחנו חברים או אויבים, תהיה לנו בעיה".
"כשמונתה לשרת החוץ לפני שנה, התעוררה תקווה באירופה שהיא עשויה להתגלות כשותפה הוגנת", אמר מוג'טאבה רחמן, מנהל מחלקת אירופה בחברת המחקר והייעוץ הפוליטי "אירואסיה גרופ". בפועל היא קידמה תוכניות לשכתוב חד־צדדי של פרוטוקול צפון אירלנד, עמוד תווך בהסכם הברקזיט, וקוממה עליה את בכירי אירופה. "האיחוד האירופי מרגיש שטראס שרפה אותו", אמר רחמן. "היא מביאה למערכת היחסים פגיעה עצומה באמון מהיום הראשון".
בוושינגטון, לפחות מחוץ למעגלים הדיפלומטיים, אין התייחסות רשמית רבה לטראס. היא רוצה הסכם סחר עם ארה"ב, וממשל ביידן לא ממהר לנהל משא ומתן בנושא. גם הבית הלבן הביע חשש מדעותיה על צפון אירלנד.
נוסחה לניצחון
טראס בת ה־47 מבטיחה להפחית מיסים, גם כשהאינפלציה מזנקת מעבר לעשרה אחוז ובנק אנגליה צופה מיתון ממושך עד סוף השנה, לצד זינוק במחירי האנרגיה שאמורים להכפיל פי ארבעה את חשבונות החימום לבעלי בתים ולעסקים.
דעותיה סייעו לה להביס את המועמד השני לראשות המפלגה, רישי סונאק, בפער של 57־43 אחוזים, בהצבעה שהתנהלה בקרב 172,437 המתפקדים השמרנים.
ב־2017 אמר ל־BBC פרנסיס, אחיה של טראס, שאחותו הגדולה תמיד הייתה בטוחה ודעתנית ושנאה להפסיד, אפילו במונופול. "היא הייתה מישהי שצריכה לנצח. היא תיצור איזו נוסחה מיוחדת כדי להבין איך לעשות זאת", סיפר פרנסיס.
ושוב, היא מצאה את הדרך לניצחון. "היא דיברה במונחים שחברי המפלגה השמרנית אוהבים לשמוע", אמר ג'ונתן טונגה, מומחה לפוליטיקה באוניברסיטת ליברפול. כלומר, היא הבטיחה להוריד מיסים, בעוד יריבה סונאק אמר שהמדינה צריכה קודם כול לרסן את האינפלציה.
סייעה לטראס גם העובדה שבניגוד ליריבה, שהתפטר מתפקיד שר האוצר כדי להצית את המרד נגד בוריס ג'ונסון, היא שמרה אמונים לראש ממשלתה, שעודנו אהוד בקרב חברי המפלגה. הם כבר מתגעגעים אליו. גם היום, אילו היה מתמודד היה לו סיכוי טוב לנצח.
נקודה נוספת לטובתה של טראס: יחסית לסונאק, יש לה שורשים צנועים בהרבה. טראס התייחסה לחינוך הפרטי היקר של סונאק, בניגוד לבית הספר התיכון הממלכתי שבו למדה היא בעיר לידס. שם הילדים "הוכשלו", לדבריה, בגלל "ציפיות נמוכות, סטנדרטים חינוכיים גרועים והיעדר הזדמנויות". החוויה הזו היא שבסופו של דבר הביאה אותה לפעול נכון. "לכן אני שמרנית", אמרה.
טראס מתארת את הוריה כ"פעילי שמאל": אביה הוא מרצה למתמטיקה באוניברסיטת לידס ואמה אחות ומנהיגה מקומית של הקמפיין לפירוק נשק גרעיני. לאחר שסיימה תיכון היא למדה פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת אוקספורד, כמו ראשי ממשלה רבים לפניה. באוניברסיטה הייתה נשיאת הסטדונטים הליברל־דמוקרטים, ובוועידת ה"ליב־דם" בברייטון ב־1994 קראה לבטל את המלוכה. "אנחנו לא מאמינים שאנשים נולדו לשלוט", אמרה לנציגים. מאז, כבר הספיקה לתאר את משפחת המלוכה כ"חיונית" לבריטניה.
ניל פאוסט, חבר מועצה ליברל־דמוקרטי, עבד עם טראס בתקופה ההיא: "היא אחת מהאנשים הקשים ביותר שאי פעם עבדתי איתם", סיפר בריאיון לוושינגטון פוסט. "היא חזקה מאוד, תופסת עמדות קבועות ולא תזוז מהן, גם אם יש ראיות ברורות שמה שהיא רוצה לעשות לא יצליח". פאוסט הוסיף ש"היה קשה מאוד לדעת במה באמת האמינה. היא נקטה עמדות חזקות כדי להתחבב על כל קהל שהיא דיברה בפניו".
מארק סטירס, המורה של טראס באוקספורד וכיום מנהל מעבדת המדיניות ביוניברסיטי קולג' בלונדון, הציג תיאור דומה בטיימס: הוא אמר שבשיעורים, טראס "הפגינה יכולת מטרידה להפתיע" והייתה "בלתי שגרתית באופן מודע". "טראס חסרה את החן התקשורתי של טוני בלייר ודיוויד קמרון; חסרה לה הנחישות העיקשת של גורדון בראון או החזון הסבלני לטווח ארוך של מרגרט תאצ'ר", כתב. "המאפיין הבולט ביותר שלה הוא היכולת לעבור, ללא מצמוץ, מאמונה חזקה אחת לאחרת".
טראס מסבירה את עמדותיה הפוליטיות לפני הצטרפותה למפלגה השמרנית ב־1996 כחוסר שיקול דעת של אישה צעירה. "כשהייתי צעירה, הייתי מעוררת שערוריות מקצועית ואהבתי לחקור רעיונות", סיפרה ל־BBC.
בשיחה עם קהל חברי מפלגתה בחודש שעבר היא אמרה: "אנשים אולי יודעים עליי שיש לי עבר קצת מפוקפק… כולנו עושים טעויות, לכולנו היו תקלות בגיל ההתבגרות, וזו הייתה הטעות שלי. הייתי חברה בליברל־דמוקרטים. אני מצטערת". היא משתמשת במשפט הזה לעתים קרובות, והוא תמיד זוכה לתשואות מהשמרנים.
את הפוליטיקה הבריטית בשנים האחרונות אפשר לתאר כמטורפת: ברקזיט, מסיבות, שערוריות. שלושה ראשי ממשלה בשש שנים. דיוויד קמרון, תרזה מיי, בוריס ג'ונסון. כל אחד מהם הודח בידי המפלגה. או כפי שמתארים זאת חלק מחברי המפלגה השמרנית: "פסיכודרמה טוֹרית".
האם טראס תייצב את הספינה? ההערכות חלוקות. בן ואלאס, שר ההגנה של בריטניה, אמר שהוא תומך בטראס "לא כי היא אשת מכירות חלקלקה אלא כי היא אותנטית". הוא הוסיף שהיא "עומדת על שלה. היא ישרה והיא מתכוונת למה שהיא אומרת".
מנגד, דומיניק קמינגס, יועצו לשעבר של ג'ונסון שסייע להפלתו, כינה את טראס "מדליפה כפייתית", "שק מטורף של נחשים" ו"רימון יד אנושי".
מעמדה באירופה הוא כזה שפוליטיקו אירופה, כתב עת שהוא בגדר קריאת חובה בבריסל, פרסם לאחרונה מאמר שכותרתו "האם כל העולם שונא את ליז טראס?". ובכן, נראה שלא. רובם אפילו לא שמעו עליה. אבל בקרוב הם יוכלו לראות לאן היא רוצה להוביל את המדינה.
